שברון מאתגרת את תביעות טורקיה מדרום לכרתים
אנקרה עשויה להניח שוושינגטון תימנע מעימות רציני עם טורקיה בשאלת הקידוחים הימיים מול חופי כרתים
Nicoletta Kouroushi היא חוקרת מדע המדינה ועיתונאית היושבת בקפריסין. עבודותיה התפרסמו בפרסומים כגון העיתון "פיליאלפתרוס" (Phileleftheros), "Modern Diplomacy" ו-Geostrategic Forecasting Corporation. היא בעלת תואר מוסמך (MSc) בלימודים בינלאומיים ואירופיים מאוניברסיטת פיראוס.

תוכניתה של שברון לחיפושי גז מדרום לכרתים מכניסה אינטרסים מסחריים אמריקניים לאחד הסכסוכים הימיים הנפיצים ביותר במזרח הים התיכון. מבחינת יוון, ההשקעה מציעה הזדמנות לחזק את מעמדה מול תביעותיהן המתחרות של טורקיה ולוב. עם זאת, עצם נוכחותה של חברת אנרגיה אמריקנית גדולה אינה מבטיחה התערבות מצד וושינגטון אם טורקיה או לוב ינסו לשבש את החיפושים.
בפברואר 2026 חתמו שברון ו-HelleniQ Energy על הסכמים לארבעה מקטעי חיפוש ימיים, ובהם שניים מדרום לכרתים, כאשר לשברון החזקה תפעולית של 70 אחוז. מעבר לאפשרות של תגליות גז, הפרויקט מאפשר ליוון לקדם חיפושים במים הנתונים למחלוקת בשל תביעות ימיות מתחרות.
ב-20 באוקטובר אישר בית הנבחרים הלובי, שמושבו בבנגזי, את המזכר הימי שחתמה ממשלת טריפולי עם טורקיה ב-2019, תוך שהוא חוזר בו מהתנגדותו הקודמת ומשקף את השפעתה הגוברת של אנקרה במזרח לוב. יוון טוענת שההסכם מתעלם מהזכויות הימיות של כרתים ושל איים יווניים אחרים. הסקרים הסייסמיים צפויים להתחיל בדצמבר, והפעילות מדרום לכרתים צפויה בתחילת 2027. טורקיה כבר ערערה על הסכמי החיפוש היווניים. גם לוב התנגדה לפעילות באזורים ימיים שהיא טוענת להם, והזהירה כי המשך החיפושים עלול להשפיע על המשא ומתן עם אתונה.
מעורבותה של חברה אמריקנית מוסיפה שיקול חדש. טורקיה יכולה לערער על התביעות הימיות של יוון, אך שיבוש פרויקט שמופעל בידי חברה אמריקנית עלול ליצור בעיות מול וושינגטון. גם לוב זקוקה להשקעות זרות כדי לפתח את מגזר האנרגיה שלה. לשתיהן יש סיבות להימנע מעימות שעלול להרתיע חברות בינלאומיות מפעילות באזור.
ואולם הערך האסטרטגי של ההשקעה תלוי באופן שבו הממשלות האלה מעריכות את כוונות ארה"ב. אנקרה עשויה להניח שוושינגטון תימנע ממחלוקת רצינית עם טורקיה סביב החיפושים הימיים.
פעילותה של שברון בלוב מסבכת עוד יותר את התמונה. בינואר 2026 חתמה החברה על מזכר הבנות עם חברת הנפט הלאומית הלובית, ובהמשך הבטיחה לעצמה מקטע חיפוש באגן סירת. לחברה יש אפוא אינטרסים מסחריים בשני צדי הסכסוך, והיא מבקשת גישה למשאבים ותנאי פעילות יציבים, לא עימות בין ממשלות. אתונה אינה צריכה לבלבל בין נכונותה של החברה להשקיע ביוון ובין תמיכה במדיניות החוץ היוונית.
מבחינת יוון, סדר העדיפויות המיידי צריך להיות היערכות לסקרים בלי להניח שהמעורבות האמריקנית תמנע הפרעות. על הממשלה היוונית להיוועץ בוושינגטון באשר לתגובות אפשריות להפחדה בים, ולשמור על תקשורת עם הרשויות במזרח לוב ובמערבה כאחד. על אתונה גם להמשיך בדיונים על תיחום ימי, גם מול גורמים לוביים התומכים בהסכם הטורקי. סירוב למגע יותיר לאנקרה השפעה גדולה יותר על עמדתה של לוב.
על אתונה גם להכיר במגבלות של שותפויותיה האזוריות. מצרים אמנם דוחה את המזכר הטורקי-לובי, אך היא ממשיכה לשפר את יחסיה עם אנקרה, מתוך אינטרסים הכוללים ביטחון גבולות, יציבות פוליטית ושיתוף פעולה כלכלי. סדרי העדיפויות האלה אינם עולים תמיד בקנה אחד עם הדאגות הימיות של יוון. לכן, אתונה צריכה לחזק את ערוצי הדיפלומטיה שלה עצמה, במקום להסתמך על ממשלות אחרות שיבלמו את ההשפעה הטורקית.
שברון מעניקה ליוון טיעון נוסף בוושינגטון. אבל היא אינה יכולה להחליף את הדיפלומטיה היוונית. ערכו של הפרויקט ייקבע לפי יכולתה של אתונה להבטיח תמיכה בחיפושים בדרכי שלום, ובד בבד לשמור על ערוצים פתוחים מול לוב. עליה גם להימנע מהצגת כל התנגדות לסקרים כעילה לעימות. מחאות דיפלומטיות והפרעה פיזית הן אתגרים שונים, והן מחייבות תגובות שונות.
ההבחנה הזאת חשובה גם לוושינגטון. חברות אמריקניות אמנם פועלות ברחבי מזרח הים התיכון, וארה"ב נהנית מהשקעות באזור ומגיוון גדול יותר של מקורות אנרגיה, אך יחסיה עם יוון, טורקיה ולוב אינם משרתים תמיד את אותן מטרות.
וושינגטון ניצבת בפני הכרעה קריטית ככל שהחיפושים מתקרבים למים הרגישים ביותר. לא די להישאר בצד; על גורמים אמריקנים לדבר בגלוי גם עם אנקרה וגם עם טריפולי, ולהבהיר שכל איום או ניסיון לחסום כלי שיט יגררו תגובה דיפלומטית. הדבר עשוי לבוא לידי ביטוי בהצהרות פומביות או במגע ישיר עם הממשלות המעורבות. המטרה היא להגן על האינטרסים העסקיים האמריקניים, בלי להיגרר למחויבות צבאית ובלי לנקוט עמדה בשאלת התביעות היווניות.
בקרוב יעמידו הסקרים עצמם את הדברים למבחן. אם ההשקעה האמריקנית אכן משמעותית באזור, תגובותיהן של טורקיה ושל אחרות יביאו זאת בחשבון עם התקדמות הפעילות. וושינגטון אינה יכולה לצפות שחברות אמריקניות יניפו את הדגל ויפיצו השפעה אם היא תסיט את מבטה כשמתחילות הצרות. אם המטרה היא יציבות וימים פתוחים, ארה"ב צריכה להראות שהיא מוכנה להשיב מלחמה שערה — לפחות באמצעים דיפלומטיים — כשמחלוקות מתחילות להפוך לעימותים בשטח.
ניתוחי פורום המזרח התיכון ישירות לתיבת הדואר: להרשמה לניוזלטר (באנגלית)