הדילמה המצרית של יוון
התלות של אתונה בשיתוף הפעולה עם קהיר מקשה על ניהול המחלוקות בין שתי המדינות
Nicoletta Kouroushi היא חוקרת מדע המדינה ועיתונאית היושבת בקפריסין. עבודותיה התפרסמו בפרסומים כגון העיתון "פיליאלפתרוס" (Phileleftheros), "Modern Diplomacy" ו-Geostrategic Forecasting Corporation. היא בעלת תואר מוסמך (MSc) בלימודים בינלאומיים ואירופיים מאוניברסיטת פיראוס.
מצרים הפכה לאחת השותפות החשובות ביותר של יוון במזרח הים התיכון. אתונה נשענת על שיתוף פעולה עם קהיר בסוגיות של גבולות ימיים, אנרגיה, לוב, הגירה וביטחון אזורי. אלא שהתלות הזאת מקשה על ניהול מחלוקות מול מצרים. הסכסוך המתמשך על מעמדו של מנזר סנטה קתרינה בסיני ממחיש מדוע.
יוון מבקשת להגן על רכוש המנזר ועל זכויותיו המוסדיות, בלי לאפשר לסוגיה לפגוע ביחסים המשרתים אינטרסים אסטרטגיים רחבים הרבה יותר. הנושא נותר ללא פתרון כשראש הממשלה קיריאקוס מיצוטאקיס נפגש עם נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי באל-עלמיין ב-8 בספטמבר 2026. הפגישה, ואחריה פסגה משולשת עם נשיא קפריסין ניקוס כריסטודולידיס, חיזקו מחדש את שיתוף הפעולה בשורה ארוכה של תחומים שהופכים את מצרים לחשובה לאתונה.
סנטה קתרינה הפכה למבחן לאופן שבו יוון מנהלת את היחסים האלה. פסיקה של בית משפט מצרי ב-28 במאי 2025 עוררה ביוון חשש באשר לזכויות הקניין ולמעמד המשפטי של המנזר. מאז ניסו אתונה וקהיר להגיע להסכמה, והמשא ומתן נמשך לאורך הקיץ. מיצוטאקיס העלה את הנושא שוב מול סיסי באל-עלמיין.
באותו יום נפגש שגריר מצרים באיחוד האירופי, אחמד אבו זייד, עם חבר הפרלמנט האירופי היווני ניקולאס פאראנטוריס (Nikolas Farantouris) בבריסל, לבקשת השגריר. פאראנטוריס דחק להגן על מעמד המנזר ועל זכויותיו המוסדיות, ובה בעת הדגיש כי יש לפתור את הסוגיה בלי להחליש את היחסים האסטרטגיים בין יוון למצרים.
האופן שבו אתונה מטפלת במחלוקת משקף אילוץ רחב יותר. ליוון יש עניין בהבטחת זכויות המנזר, אך עימות עם קהיר עלול לפגוע בשיתוף הפעולה בסוגיות בעלות משקל אסטרטגי גדול יותר.
גבולות ימיים הם אחת מהן. יוון ומצרים תיחמו באופן חלקי את האזורים הכלכליים הבלעדיים שלהן ב-2020. ההסכם חיזק את עמדת יוון, כאשר אתונה ערערה על התביעות הימיות שנוצרו בעקבות הסכם 2019 של טורקיה עם לוב. באל-עלמיין שבו יוון, מצרים וקפריסין והביעו תמיכה בתיחום ימי בהתאם למשפט הבינלאומי ולאמנת האומות המאוחדות בדבר דיני הים.
תחום האנרגיה הפך את היחסים לחשובים עוד יותר. קו החיבור המתוכנן GREGY אמור להעביר חשמל המיוצר במצרים ליוון ולשווקים האירופיים. מצרים יכולה גם לעבד גז טבעי מקפריסין לצורך ייצוא לאירופה. הפרויקטים האלה נותנים לאתונה, לקהיר ולניקוסיה סיבות מעשיות לשמר את שיתוף הפעולה ביניהן, ועשויים לחזק את תפקידה של מצרים ברשת האנרגיה של אירופה.
לוב מוסיפה סיבה נוספת לאתונה לשמור על קהיר קרובה. לטורקיה נוכחות צבאית ומדינית מתמשכת שם, והיא ממשיכה להגן על ההסכם הימי שלה עם טריפולי מ-2019. למצרים יש אינטרסים ביטחוניים משלה בלוב והשפעה ניכרת שם. לכן יוון זקוקה לתיאום סדיר עם קהיר, בשעה שהיא מבקשת להגן על האינטרסים הימיים שלה ולפתח דיאלוג משלה עם לוב.
שיפור היחסים בין טורקיה למצרים מוסיף עוד משתנה. קהיר ואנקרה חידשו את היחסים הדיפלומטיים והרחיבו את שיתוף הפעולה אחרי שנים של יריבות. מצרים לא נטשה את השותפות שלה עם יוון, ופסגת אל-עלמיין הראתה שנותרו תחומי חפיפה חשובים. אבל אתונה כבר אינה יכולה להניח שמתחים בין מצרים לטורקיה יפעלו אוטומטית לטובתה.
הגירה והיחסים עם האיחוד האירופי מוסיפים ממד נוסף לשותפות. יוון וקפריסין תמכו במעורבות אירופית הדוקה יותר מול מצרים, ואילו קהיר ממלאת תפקיד חשוב בניהול נתיבי ההגירה לאירופה. התוצאה היא שאתונה מתייחסת למצרים גם כשותפה דו-צדדית וגם כחלק מהמדיניות האירופית הרחבה שלה.
מבחינת וושינגטון, חשוב עד כמה המחלוקת עלולה לשבש יחסים במזרח הים התיכון. יוון, מצרים וקפריסין משתפות פעולה בתחומי האנרגיה, הביטחון הימי והיציבות האזורית, באזור שמחבר בין אירופה, צפון אפריקה והמזרח התיכון.
פסגת אל-עלמיין הראתה שלא יוון ולא מצרים רוצות שהמחלוקת על המנזר תגדיר את יחסיהן. אלא שעבור אתונה, סנטה קתרינה חושפת את הצד הקשה של שותפות חיונית. חשיבותה של מצרים מעניקה ליוון סיבות חזקות לשמר את הקשר, אבל גם מגבילה את חופש הפעולה של אתונה כשהאינטרסים מתפצלים. ניהול המתח הזה, תוך הגנה על האינטרסים היווניים, הוא המחיר של שמירת קהיר קרובה.