איראן מבקשת לנקום את הריגת חמינאי

משלחת הרפובליקה האסלאמית ביקרה בניו יורק בין 22 ל־26 בספטמבר 2026 כדי להשתתף בעצרת הכללית השנתית של האו"ם. בשולי הכינוס נפגשו חבריה עם שליחיו הדיפלומטיים של הנשיא דונלד טראמפ, ג'ארד קושנר וסטיב וויטקוף, והציעו עסקת הפסקת אש שטראמפ דחה. בעוד שממשל טראמפ נראה להוט למצוא מסלול יציאה לסיום המלחמה, אין כל סימן לכך שהצדדים דנו במה שעשוי להיות הנקודה החשובה ביותר מבחינת מנהיגי איראן.

המכה הראשונה במלחמה הביאה למותו של המנהיג העליון עלי חמינאי, והרפובליקה האסלאמית נותרה מחויבת לנקום את מותו. אנשי הזרם העקרונאי, שלעתים מתויגים בשיח המערבי כ"ניצים", ניסו לערער את הלגיטימציה של שיחות הקיץ ושל מזכר ההבנות שנולד מהן, בטענה שהפסקת אש פירושה התעלמות מן הנקמה. העיתונאי הבכיר מוחסן מהדיאן שאל: "אז מה עלה בגורל גאולת הדם של האימאם השהיד שלנו?" איש הדת הצבאי עלי שיראזי אמר: "נקמת [חמינאי] היא הדרישה המרכזית של האומה האיראנית".

לבסוף, ב־11 ביולי 2026, פרסמה איראן הודעה שנועדה להפיג את החששות, תחת שמו של המנהיג העליון מוג'תבא חמינאי. ההודעה שיבחה את סגולותיו של אביו המנוח, העלתה את להט קרב כרבלא משנת 680 לספירה, ואז פנתה אל המת: "אנו נשבעים לנקום את דמך המכובד ואת דמם של כל השהידים של שתי המלחמות הללו מן הרוצחים הפושעים וחסרי הבושה. נקמה זו היא רצון אומתנו, והיא בהחלט תתרחש".

אם הוא בחיים, למוג'תבא יש סיבה אישית לנקום את מות אביו, כבן שבידיו משאביה של מדינה הנתונה לפיקודו. יש גם היגיון במדיניות שמבקשת לבסס הרתעה מפני עריפת ראש. בלי קשר לזהות מחבר המכתב, זו כעת מדיניות מדינה, והתקשורת והבכירים באיראן משקפים אותה.

ארבעה ימים אחרי הצהרתו של מוג'תבא, אייתוללה עלירזא ערפי, ראש בתי המדרש הדתיים רב־ההשפעה ששימש במועצת המנהיגות העליונה הזמנית, מסר הבהרות בנוגע למזכר ההבנות ולסוגיה הבלתי פתורה של הריגת חמינאי: "התביעה לנקמה ולגאולת דם עבור האימאם השהיד ושאר שהידי שתי המלחמות האחרונות היא עניין הכרחי וודאי, אינה תלויה בבואם וללכתם של אנשים וממשלות, ובוודאי תתממש". מדיניותה הרשמית של איראן, אפוא, היא נקמה בארצות הברית ובישראל — לא רק ביחידים — גם לאחר שטראמפ וראש הממשלה בנימין נתניהו יעזבו את תפקידיהם.

הסיכוי להסכם חדש החזיר את סוגיית הנקמה למרכז הבמה. ב־25 בספטמבר 2026 אמר אבולפזל שקרצ'י, הדובר הבכיר של הכוחות המזוינים: "לא נסלח לרוצחי האימאם השהיד ולא לרוצחי ילדי מינאב גם אחרי המלחמה, ונוציא לפועל את גזר דינם". העיתונאי מסיעת פיידארי מיסם נילי תקף באותו יום את הנשיא הרפורמיסט מסעוד פזשכיאן: "עם איראן בהחלט מבקש נקמה, ואת הריגתו של אותו חזיר צהוב, ואת שפיכת דמם של כל רוצחי האימאם השהיד וילדי איראן", אמר.

אין זו עמדה אחידה. סוכנות הידיעות של הרפובליקה האסלאמית, הנתונה לפיקוח ממשל פזשכיאן, ערכה "מחקר" על 57 הפעמים שבהן הזכיר עלי חמינאי את הנקמה. מסקנתה הייתה שברוב המקרים חמינאי קישר את הנקמה למשהו ש"האויב" עושה, ואילו עלי בן חוסיין, האימאם השיעי הרביעי ובנו של חוסיין בן עלי, לא ביקש לנקום את מות אביו. עם זאת, עמדה זו, בין שהיא עמדת רוב ובין שהיא עמדת מיעוט בתוך המשטר, נותרת מושתקת.

איראן ניסתה בעבר להתנקש בטראמפ ובבכירים אמריקאים נוספים בשל הריגת הגנרל קאסם סולימאני בינואר 2020. היא תמשיך לעשות זאת ביתר שאת, ויש להוסיף כי דבריו של ערפי רומזים שגם נשיאים עתידיים לא יהיו חסינים.

המשמעות עבור המנהלים משא ומתן מטעם ארה"ב פשוטה. במקום לעקוף את הסוגיה, כל הסכם שנועד לסיים לצמיתות את פעולות האיבה צריך לחייב את איראן לוותר במפורש על נקמה באמריקאים ובישראלים.