נתניהו של היום: גולדה מאיר או מנחם בגין?

ב־25 בספטמבר 1973 טס מלך ירדן חוסיין לישראל ואמר לראש הממשלה גולדה מאיר כי הצבא הסורי ערוך למלחמה. הגנרלים שלה הפחיתו מערך הדברים. אחד עשר ימים לאחר מכן תקפו מצרים וסוריה ביום הכיפורים, היום המקודש ביותר ביהדות. מאיר שרדה את המלחמה, אך לא את פסק הדין שנחרץ עליה.

כיום משווים הישראלים את ראש הממשלה בנימין נתניהו לשני קודמיו בתפקיד. מחנה אחד רואה את מאיר, המנהיגה ששמעה אזהרה ולא פעלה. המחנה האחר רואה את ראש הממשלה מנחם בגין, שהפך סכנה להסכם השלום עם מצרים ולהשמדת הכור העיראקי באוסיראק. נסיעתו של נתניהו לאבו דאבי ב־27 בספטמבר 2026 הראתה לאיזו מורשת הוא חותר.

למחנה הראשון יש שיחת טלפון כראיה. ב־8 בספטמבר 2026 דיווח הארץ כי מוחמד בן זאיד, נשיא איחוד האמירויות הערביות, הזהיר את נתניהו כעשרה ימים לפני 7 באוקטובר 2023 כי שליטי עזה מכינים מתקפה גדולה. הניו יורק טיימס דיווח בהמשך כי האזהרה כלל לא הגיעה לראשי מערכת הביטחון בישראל, וכי ב־1 באוקטובר 2023 התנגד נתניהו לתקיפת מפקדים בעזה מחשש לפגיעה בנורמליזציה עם ערב הסעודית. נתניהו הכחיש שקיבל אזהרה כלשהי.

המחנה השני מוצא את הראיות באבו דאבי. ראש המוסד רומן גופמן והיועץ לביטחון לאומי שמואל בן עזרא ליוו את נתניהו בביקור בן שש שעות. למחרת אישרה סוכנות הידיעות הממלכתית של האמירויות את קיום הפגישה. לאישור הזה הייתה חשיבות. במאי 2026 הודיעה לשכת נתניהו על ביקור חשאי באמירויות בזמן המלחמה, ואבו דאבי דחתה את הטענה.

רשימת המוזמנים מסבירה את השינוי. מקורות ידיעות אחרונות הציבו סביב השולחן נציגים של ערב הסעודית, ירדן, מרוקו, קטר ומזרח לוב, ושני דיפלומטים ממדינות המפרץ הפרסי אמרו לישראל היום כי לפחות שתי מדינות שאין להן יחסים עם ישראל שלחו נציגים. אף אחת מהממשלות הללו לא אישרה שהשתתפה. לפי אותם דיווחים, גופמן ארגן את המפגש אחרי שריאד ביקשה מישראל סיוע נגד תקיפות החות'ים בים האדום. יוני בן מנחם, פרשן ישראלי לענייני ערב, מוסיף כי הסעודים ביקשו מודיעין, התרעה מוקדמת והגנה אווירית, ושנתניהו לא סירב.

בעבר נורמליזציה הייתה טיסות, שגרירויות ותצלומים. התרעה מוקדמת היא שיתוף נתוני מכ"ם. הגנה אווירית היא סוללות מקושרות וכללים משותפים באשר לשאלה מי יורה על מה. אף אחד מהדברים הללו לא נשאר חשאי לאורך זמן. ברגע שמכ"מים סעודיים מזינים משגרים ישראליים, ריאד בחרה צד במלחמה בין ירושלים לטהרן, ולא משנה מה יאמרו הדיפלומטים שלה. החות'ים, בני בריתה העצמאיים ביותר של טהרן, דחפו את ערב הסעודית לברית מבצעית ששנים של שיחות לא הצליחו לייצר.

כאן ההשוואה לבגין חושפת פער. בגין תקף את הכור הגרעיני העיראקי באוסיראק ב־7 ביוני 1981, שלושה שבועות לפני בחירות, וניצח בהן. הוא פעל לבדו. ממשל רייגן השעה את אספקת מטוסי F-16 והצביע במועצת הביטחון של האו"ם בעד גינוי התקיפה. בגין היה יכול לספוג את זעמה של וושינגטון משום שלא ביקש דבר מאף ממשלה ערבית. נתניהו ביקש מכמה, והן יספגו את התגמול האיראני ראשונות, כפי שלמדו כווית ואיחוד האמירויות ב־2026. הן הגיעו לאבו דאבי משום שכוחות אמריקניים עומדים מאחוריהן.

אסטרטגיה בנוסח בגין מחייבת אפוא שלוש הכרעות מוושינגטון לפני הסיבוב הבא. ראשית, הפנטגון צריך להפוך את ערוץ אבו דאבי למבנה קבוע בתוך פיקוד המרכז של צבא ארצות הברית (CENTCOM), שצירף את ישראל ב־2021 כדי להכניס את הצבאות הישראלי והערביים תחת קורת גג תכנונית אחת. שנית, על וושינגטון להציע לריאד ערובה החורגת מהסכם ההגנה ששתי הממשלות חתמו עליו בנובמבר 2025, כך שערב הסעודית לא תצטרך לעולם לשקול מכ"מים ישראליים מול התפייסות עם איראן. שלישית, הממשל חייב להגדיר את מטרתו. הפנטגון האריך את פריסתם של כ־50,000 חיילים אל תוך 2027, בשעה שהנשיא דונלד טראמפ שקל להכריז על סיום המלחמה. שליטים ערבים לא יעמדו לצד ישראל אם יחשדו שוושינגטון תכריז על ניצחון ותעזוב אותם לחסדי טהרן.

מאיר שמעה את אזהרתה ממלך ערבי ונתנה לגנרלים שלה לדחות אותה. נתניהו, יהא אשר יהא גורלה של האזהרה שלו עצמו, הזמין את השליטים הערבים שהזהירו פעם את ישראל להגן על השמים לצדה. המבחן יגיע מעל חצי האי ערב, בלילה שבו טיל חות'י ינוע לעבר ריאד ומכ"ם ישראלי יזהה אותו ראשון.