כישלון ההימור האמריקאי בעיראק

ממשל טראמפ תמך בראש הממשלה עלי א-זיידי תוך ציפיות מפורשות: לפרק מנשקן את המיליציות המזוהות עם איראן, להשיב למדינה את המונופול על השימוש בכוח, ליצור תנאים נוחים לעסקים אמריקאיים ולבלום את ניצול הריבונות העיראקית בידי טהראן. ארבעה חודשים לאחר מכן קורה ההפך. ההימור של וושינגטון על א-זיידי קרס, משום שממשלתו מאפשרת לגורמים חמושים המזוהים עם איראן לבסס את כוחם בתוך מנגנוני המדינה, ובמקביל להמשיך ליהנות מוויתורים כספיים ומדיניים אמריקאיים. בהשלמתה עם הממשלה הזאת מסתכנת וושינגטון בפגיעה באסטרטגיה שלה עצמה לפירוק הרשתות האזוריות של איראן.

במהלך ביקורו בבית הלבן הבטיח א-זיידי לפרק מנשקן ולפרק את הפלגים החמושים עד 30 בספטמבר 2026. המועד חלף ללא פעולה מהותית. ממשלתו גם נכשלה במניעת תקיפות שמקורן במיליציות עיראקיות נגד מדינות שכנות ונגד אזור כורדיסטן. בין אם בשל חוסר יכולת ובין אם בשל חוסר רצון, הוא גם לא הצליח לעצור פעילות טרור חוצת גבולות שבה מעורבים שלוחי איראן בחו"ל ונאמני אסד, המשתמשים בשטח עיראק כבסיס יציאה.

כישלונו של א-זיידי להקרין את סמכותה הריבונית של בגדאד בולט במיוחד במקומות שבהם מיליציות כוחות הגיוס העממי לועגות בגלוי לריבונות העיראקית, מחללות את דגל ארה"ב ומניפות את דגל איראן. האיומים על אמריקאים נמשכו גם לאחר הנסיגה הצבאית האמריקאית. כוחות הביטחון העיראקיים ליוו וולוגרים אמריקאים לאזור כורדיסטן לשם הגנתם. בהמשך ביקשו גופי הביטחון העיראקיים מכתב "וול סטריט ג'ורנל" ג'ארד מלסין (Jared Malsin) לעזוב את עיראק כדי להגן על חייו. גם רשויות עיראקיות, אירופיות ואמריקאיות פרסמו אזהרות. ראש ממשלה שאינו מסוגל להגן על אמריקאים אינו יכול להבטיח באופן אמין סביבה בטוחה להשקעות אמריקאיות.

כשלי הביטחון הללו משקפים הסדרים פוליטיים המשמרים את השפעת הפלגים. א-זיידי הותיר על כנם אנשי צוות ויועצים המזוהים עם מיליציות שמינה ראש הממשלה הקודם מוחמד א-סודאני, ובהם חוסיין עלאווי ומנהל לשכת ראש הממשלה אחסאן אל-עוואדי, שתפקידם לקדם את ראש הממשלה בתקשורת. הוא גם מינה מפסידים בבחירות מגושים פוליטיים שונים לתפקידי ייעוץ ולתפקידי הנהגה בממשלה, בהם היועץ עלא טאלבאני והממונה בפועל על הוועדה העיראקית לאנרגיה אטומית, ת'נאא אל-זג'ראווי, ובכך פיצה מפלגות באמצעות שיטת המכסות הפוליטיות והעדתיות של עיראק.

אכיפת החוק נגד שחיתות נותרה מנגנון לטיהורים, ולא לדרישת דין וחשבון. במקביל, הממשלה משלימה עם ניצול הכלכלה והמערכת הפיננסית של עיראק בידי טהראן כדי לעקוף סנקציות ולממן את פעולותיה. פטרונות, אכיפה סלקטיבית ומתירנות פיננסית מגינות על בעלי ברית פוליטיים, משמרות את שליטת הפלגים ומותירות לטהראן ערוצים שבאמצעותם היא מקיימת את השפעתה.

עיתוי ההכרזה על תקציב השיא של עיראק, לצד השלמת חלוקת התיקים המיניסטריאליים ומינויו של לית' אל-ח'זעלי — פעיל עצאא'ב אהל אל-חק שמוטלות עליו סנקציות — לסגן ראש הממשלה, חושף את העסקה הפוליטית שבבסיס הדברים. יו"ר הפרלמנט העיראקי טען כי וושינגטון נתנה את אישורה. משרדי הבינה המלאכותית והתיירות החדשים ישמשו כלי קיבול מוסדיים לפלגים חמושים כדי לגשת למשאבי המדינה ולהשיל מעליהם את שם המיליציה בלי לוותר על כוחם. הסכם שיתוף הפעולה בתחום הבינה המלאכותית בין עיראק לאיראן, שנחתם בתקופת כהונתו של א-סודאני, מבטיח שמשרדים אלה יתפקדו כצינורות לסיוע איראני. חברות אמריקאיות עשויות לזכות בגישה לחוזי בינה מלאכותית בעיראק רק באמצעות עקיפת סנקציות ושותפות עם גופים שכבר הוגדרו ארגוני טרור.

הכרזת מסגרת התיאום השיעית על הקמת "מועצת הנהגת המדינה" משלימה את ההכפפה המוסדית. א-זיידי עובר מן התפקיד שוושינגטון ייעדה לו — התעמתות עם פלגים פרו-איראניים ויצירת הזדמנויות אמריקאיות-עיראקיות — לתפקוד כמי שכתאא'ב חיזבאללה מכנה בגלוי "קופאי". תועלתו כעת היא השגת פטורים אמריקאיים המאפשרים לפלגים הנתמכים בידי איראן לשרוד ולתמרן מול הלחץ האמריקאי. אישורי טיסות מאיראן לנג'ף והיתרים מוקדמים יותר לזרימת דולרים מדגימים כיצד ההשלמה של וושינגטון הפכה לכלי באסטרטגיה האיראנית.

קולות בוושינגטון הקוראים לוותרנות ולהמשיך להתעלם מן הכישלון הזה יחלישו את המערכה האמריקאית הרחבה יותר נגד קבוצות חמושות ומפלגות פוליטיות המזוהות עם איראן. הפלגים והשותפים הללו חותרים תחת היעדים האמריקאיים. וושינגטון אינה יכולה לדרוש פירוק מיליציות ובמקביל לאפשר את הערוצים הפיננסיים ואת ההסדרים המוסדיים שמקיימים אותן. גישה זו מוותרת על המנוף האמריקאי בדיוק ברגע שבו על וושינגטון להפעילו.

וושינגטון חייבת להתייחס אל המשרדים ואל תפקידי סגן ראש הממשלה שהוקצו לאחרונה כאל גופים ופעילים של טרור ולסרב לכל מגע עמם. עיראק צריכה לעמוד בפני בחירה: לשמר את הברית עם איראן ולקבל עליה את ההשלכות של בידוד פיננסי, או לנטוש את המיליציות.