ארה"ב צריכה לפעול נגד חברות שחשודות כחזית איראנית בכורדיסטן העיראקית

כוחות ארה"ב עזבו את עיראק לחלוטין, לראשונה זה 15 שנה. כשנשיא ארה"ב ברק אובמה משך את הכוחות, המדינה האסלאמית היא שבסופו של דבר מילאה את החלל. כעת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ חוזר על ההיסטוריה, ואינו מבין שרק לעיתים רחוקות כוחות של אלטרואיזם הם שממהרים למלא את הוואקום.

באזור כורדיסטן העיראקית יתחרו שתי מעצמות חיצוניות מרכזיות על השפעה: תורכיה, הקרובה יותר למפלגה הדמוקרטית של כורדיסטן בראשות מסעוד ברזאני, ואיראן, שקשריה הדוקים יותר עם האיחוד הפטריוטי של כורדיסטן בראשות באפל וקובאד טאלבאני.

החלטת טראמפ לסגת מעיראק בעוד המלחמה באיראן נמשכת מצמצמת את מנופי ההשפעה של ארה"ב בעיתוי קריטי. ההנהגה האיראנית מבקשת לעקוף את המצור שהטיל טראמפ באמצעות העברת הסחר מהים ליבשה, ושכנותיה הצפוניות של איראן — תורכיה, אזרבייג'ן וטורקמניסטן — נענות לכך ברצון. הנוכחות האמריקאית לא חיסלה את ההברחות, אבל היא כן שמרה על איזון. כיום האיזון הזה נעלם.

בלי כוחות על הקרקע, ההשפעה האמריקאית נשחקת, אך בידי טראמפ עדיין נותרו כלים. במשך שנים מיפו גורמי מודיעין אמריקאיים עסקים איראניים הפועלים בצל. כעת טראמפ, המודיעין האמריקאי, משרד האוצר האמריקאי והכוחות האמריקאיים הפועלים מעבר לאופק צריכים לפעול נגד הרשת הזאת.

בין הקונגלומרטים הגדולים ביותר בכורדיסטן העיראקית, אם לא בעיראק כולה, נמצאת קבוצת נוקאן (Nokan Group). הקבוצה, המורכבת מ־38 חברות וחברות־בת, פעילה בכל תחום — מנפט ובנייה ועד תקשורת ותיירות — ומחזיקה במונופול על הסחר במחוזות סולימאניה וחלבג'ה כאחד. מונופולים פוליטיים הם כוח משחית, אך בוושינגטון גוברת הדאגה שהצלחת נוקאן נשענת על קשריה עם מפקדת רמדאן של משמרות המהפכה האסלאמית, גוף של כוח קודס האחראי על עיראק.

עיראקים אחדים טוענים כי החברה האיראנית ניקאן הולדינג (Nikan Holding), הפועלת בתחומי תעשייה רבים שבהם יש למשמרות המהפכה שלוחה בסולימאניה, מקיימת קשרים מסחריים וקשרי תיאום הדוקים עם נוקאן.

בסמוך למעבר הגבול בשמאח, בין החלק של האיחוד הפטריוטי של כורדיסטן באזור כורדיסטן העיראקית לאיראן, יש מתקני אחסון גדולים שבהם מאחסנות חברות בנייה העובדות על פרויקט אראם סיטי ועל פרויקטים אחרים סחורות לסחר חוצה גבולות. פולאד בהז (Polay Bahez), המכונה בכורדיסטן פולאד בהז, קשור בקשר הדוק לחברת הפלדה מובארכה (Mobarakeh Steel) שעליה הוטלו סנקציות אמריקאיות. קרן אנזו (Anzu Foundation) גם מייבאת דלק מאיראן וגם מייצאת אליה דלק, וסוחרת במלט, בברזל ובחומרי בנייה. נטרון (Natron) מסייעת בהובלת דלק מעבר לגבול. גם קבוצת החברות של דרום כורדיסטן (South Kurdistan Group of Companies), על פי הדיווחים, עוסקת בהובלה ובמכירה של מוצרי גז משדה חור מור, ויותר ויותר עולה כמועמדת לסנקציות אפשריות, חרף ההשקעה הישירה של בני משפחת טאלבאני.

בקרב העיראקים, אחת התלונות הגדולות ביותר — בלי קשר לעדה או למוצא אתני — נוגעת להצפת השווקים העיראקיים והכורדיים־עיראקיים בסחורות תעשייתיות וחקלאיות איראניות זולות, שמכרסמות בתעשייה המקומית. כורדים רבים מצביעים על תפקידה של פגאה (Pegah), יצרנית מוצרי החלב וחברת שירותי המזון הגדולה באיראן, המחזיקה סניף בסולימאניה.

באופן בוטה עוד יותר, הומא אייר (Homa Air) — שם נרדף לאיראן אייר וחברה של משמרות המהפכה שעליה הוטלו סנקציות — מחזיקה גם היא משרד בסולימאניה, לכאורה הן עבור חברת התעופה והן כשירות נסיעות. הממשלה בראשות טאלבאני מתקשרת גם, על פי הדיווחים, עם חברה איראנית בשם כושש (Koushesh) שמייבאת חומרי נפץ.

בעוד שוושינגטון התמקדה זמן רב בפומבי בקבוצות בבגדאד, כמו קבוצת אל־מוהנדס, חזית של גדודי ההתגייסות העממית, משמרות המהפכה האסלאמית גיוונו את נכסיהם או, בלי פורמליות כזאת, מחזיקים בחברות שעליהן הם יכולים להישען מבצעית או כדי לחמוק מסנקציות. בבגדאד מדובר ככל הנראה בקבוצות כמו סקופ סקיי (ScopeSky), חרף מאמציהם של יועצים אמריקאים אחדים להלבין אותן.

אבל הקרב על ההשפעה והחדירה אינו מוגבל לאזורים הלא־כורדיים של עיראק. במשך זמן רב מדי קיבלה כורדיסטן העיראקית פטור. כעת, משהכוחות האמריקאיים אינם תלויים עוד בנימוסי ההסכמים הכורדיים בכל הנוגע לאירוח, משרד האוצר האמריקאי וסוכנות הביון המרכזית (CIA) צריכים לזהות ולהשית דין וחשבון על החברות המקדמות את משימת המשטר האיראני, וכן על המשקיעים הכורדים שמרוויחים מהן ומגוננים עליהן.