האם החיג'אב הוא בחירה אישית?

אוטווה, קנדה – בעוד נשים מוסלמיות בקוויבק מוחות על ההגבלות על לבישת חיג'אב במקומות עבודה מסוימים במגזר הציבורי, ראיונות עם נשים במסגד המרכזי של אוטווה חושפים ממד נוסף בוויכוח על חופש הדת: הציפיות הבלתי שוויוניות המוטלות על נשים בתוך הקהילות הדתיות שלהן.

ב־5 באוקטובר התכנסו חברות Québécoises Musulmanes Tannées במונטריאול להפגנתן השבועית ה־18 ברציפות נגד חוקי החילוניות של קוויבק. המפגינות טענו כי ההגבלות על סמלים דתיים, ובהם החיג'אב, מצמצמות את הזדמנויות התעסוקה של נשים ואת חירותן לקיים את דתן.

"את החוקים האלה צריך לבטל", אמרה אחת המפגינות לכלי התקשורת המקומי City News. "או לפחות לדחות אותם, אם אי אפשר לבטל".

ההפגנות החזירו למרכז הבמה את זכותן של נשים מוסלמיות ללבוש חיג'אב. ואולם נותרו שאלות בשאלה אם נשים נהנות מאותו חופש עצמו לדחות לבוש דתי וציפיות דתיות בתוך קהילותיהן.

בתוך המסגד המרכזי של אוטווה

המחלוקת הביאה אותי לבקר ביום שישי במסגד המרכזי של אוטווה, המופעל בידי האגודה המוסלמית של אוטווה. ההפרדה בין גברים לנשים בלטה מיד.

המתפללות הופנו לכניסה נפרדת בחלקו האחורי של המבנה. מן הנשים מצופה להתלבש בצניעות, לכסות את גופן ולהימנע מבגדים צמודים.

בעוד האימאם נשא את דרשתו באולם התפילה של הגברים, הנשים התכנסו בחדר אחר ועקבו אחר הדרשה דרך מסך.

ההפרדה הייתה מגבילה עד כדי כך שכאישה לא יכולתי להיכנס לאזור התפילה של הגברים או לצפות בו ממקור ראשון.

הפרדה מגדרית בזמן התפילה נפוצה בפרקטיקה האסלאמית המסורתית, ומוסברת בדרך כלל באמצעות תורות דתיות הנוגעות לצניעות וליחסים בין גברים לנשים.

ואולם ההסדרים שנצפו במסגד העלו שאלות בדבר הגישה של נשים למרחבים דתיים והציפיות השונות החלות על השתתפותן.

האם החיג'אב הוא בחירה אישית?

לאחר תפילת יום שישי ריאיינתי שתי נשים מוסלמיות על החיג'אב, שוויון מגדרי, חובות דתיות וחופש אישי. שתיהן הגנו על לבישת החיג'אב כהחלטה שלהן עצמן.

כשנשאלה אם בני משפחה השפיעו על בחירתה, השיבה אחת הנשים: "בהחלט לא בגלל בני משפחה כלשהם".

היא הסבירה שהחלה ללבוש חיג'אב בגיל 16 משום שהאמינה שאללה הורה לנשים להתלבש בצניעות.

היא גם תיארה שינוי באופן שבו בנים וגברים צעירים התנהגו כלפיה לאחר שהחלה לכסות את שערה, בייחוד בכל הנוגע למגע פיזי ולגבולות אישיים.

"זה גבול", אמרה.

אישה אחרת הודתה שתורות דתיות והחינוך שקיבלה השפיעו על החלטתה.

"אללה אמר לנו לעשות את זה, אבל יש לך גם רצון חופשי", אמרה.

שתיהן גרסו שנשים צריכות להיות מסוגלות לקבל החלטות בעצמן, לרבות אם להסיר את החיג'אב. הן גם הודו שיש נשים שנכפה עליהן ללבוש אותו.

דבריהן שיקפו את הטענה המרכזית שהעלו המפגינות בקוויבק: לנשים צריך להיות החופש להחליט אם ללבוש לבוש דתי.

ועם זאת, דבריהן העלו גם שאלות בדבר המידה שבה נשים חופשיות לדחות ציפיות הנחשבות לחובות דתיות.

נשים מודות בלחץ דתי בלתי שוויוני

כשנשאלה אם נשים מוסלמיות נתונות ללחץ גדול יותר מגברים לעמוד בציפיות דתיות, הודתה אחת המרואיינות שנשים נשפטות לעיתים קרובות בחומרה רבה יותר על מראן והתנהגותן.

"אני לא חושבת שזה היה צריך להיות כך אי פעם", אמרה.

היא הסבירה שנשים שאינן לובשות חיג'אב או אינן מתלבשות בצניעות עלולות לספוג ביקורת, בעוד שגברים שאינם עומדים בציפיות דתיות לא בהכרח זוכים לאותה בחינה קפדנית.

"אני חושבת שזה בהחלט קיים, אבל זה לא בסדר", הוסיפה.

דבריה הבליטו הבחנה בין החופש המשפטי לקיים את הדת לבין הלחץ לעמוד בציפיות דתיות.

הנשים דיברו גם על אפליה מחוץ לקהילותיהן.

אחת מהן תיארה תחושת פגיעוּת, משום שלבישת החיג'אב מזהה אותה מיד כמוסלמית.

"אני כמו מטרה מוסלמית מהלכת", אמרה.

חוויותיהן חשפו לחצים מנוגדים: ציפיות בנוגע לקיום מצוות בתוך קהילותיהן, ואפליה מצד אנשים מחוצה להן.

מה פירוש חופש עבור נשים מוסלמיות?

כשנשאלה להגדיר חופש, תשובתה של אחת הנשים חרגה מתחום הלבוש הדתי.

"אני מרגישה שאני תמיד צריכה לבחור בין החיים שלי כאמא, או החיים שלי כאישה נשואה, לבין החיים שלי כבן אדם", אמרה.

היא הסבירה שנשים מחונכות לא אחת לתת עדיפות לחובות משפחתיות, בעוד שגברים עשויים לזכות בעידוד רב יותר לממש שאיפות אישיות.

אף שדיברה "בחיוב" על בעלה, היא הודתה בציפיות הבלתי שוויוניות המוטלות על נשים מגיל צעיר.

מסקנתה הייתה חדה.

"אני לא חושבת שנשים חופשיות", אמרה.

לאורך השיחות חשתי לעיתים היסוס כשדובר בחובות דתיות ובציפיות בלתי שוויוניות. הנשים הגנו על אמונתן, אך גם הודו בלחצים שראו כבלתי הוגנים.

נשים אחרות במסגד היו להוטות להסביר כיצד האסלאם מכבד נשים, וחלקן אף עודדו אותי לאמץ את הדת בעצמי.

תשובותיהן סיפקו נקודות מבט שונות על חופש דת, בחירה אישית ומקומן של נשים בקהילות מוסלמיות.

שני צדדיו של הוויכוח על חופש

מחלוקת החילוניות בקוויבק העמידה במרכז הדיון הציבורי את חופשן של נשים מוסלמיות ללבוש לבוש דתי. חוקי החילוניות של המחוז וההגבלות על סמלים דתיים העלו שאלות בדבר חופש דת, הזדמנויות התעסוקה של נשים ומקומה של הדת במוסדות ציבוריים.

תומכי החקיקה טוענים שההגבלות על סמלים דתיים במוסדות ציבוריים מסוימים מגינות על ניטרליות המדינה. המתנגדים טוענים שההגבלות הללו פוגעות באופן לא פרופורציונלי בנשים מוסלמיות ומצמצמות את הזדמנויות התעסוקה שלהן.

יסמין מוחמד (Yasmine Mohammed), מחברת הספר משנת 2019 "Unveiled: How Western Liberals Empower Radical Islam", שמדווחת כי נכפה עליה ללבוש חיג'אב בגיל תשע וניקאב בגיל תשע־עשרה, הציגה נקודת מבט שונה בתכלית על המחלוקת בקוויבק.

"החיג'אב הוא כלי של שנאת נשים דתית. משתמשים בו כדי לשלוט בנשים ובנערות. הוא לא רק שולט במה שמונח על ראשן, הוא שולט גם במה שנכנס לראשן", אמרה מוחמד ל־Focus on Western Islamism (פוקוס על האיסלאמיזם המערבי, FWI).

היא טענה שהחיג'אב מלמד נערות שהן גורמות לפיתנה, וככאלה הן כלים של כאוס שיש להסתיר. החיג'אב מנרמל הפרדה מגדרית ומפשיט מנשים את ייחודן, היא הוסיפה. "לקוויבק יש כל זכות להגן על החילוניות במחוז שלה באמצעות הגבלת החיג'אב במגזר הציבורי. זה לא רק מגן על החילוניות, זה מגן על נשים", אמרה.

הראיונות במסגד המרכזי של אוטווה הבליטו שאלה נוספת: האם לנשים יש אותו חופש לדחות ציפיות דתיות.

אף ששתי המרואיינות תיארו את לבישת החיג'אב כבחירתן, הן הודו שנשים נתונות לבחינה דתית קפדנית יותר מגברים.

דבריהן גם עמדו בניגוד להסדרים שנצפו בתפילת יום שישי, שבה נכנסו נשים דרך כניסה נפרדת ועקבו אחר דרשת האימאם מחדר אחר.

התצפיות הללו אינן קובעות אם נשים מסוימות אולצו לקיים מנהגים דתיים. ואולם הן כן מתעדות הבדלים באופן שבו גברים ונשים השתתפו בטקסים הדתיים.

הוויכוח על חופש הדת של נשים חורג אפוא מעבר להגבלות שמטילה הממשלה. הוא נוגע גם לציפיות שנשים נתקלות בהן בתוך משפחותיהן ובקהילותיהן הדתיות.

בעוד נשים מוסלמיות בקוויבק ממשיכות לערער על ההגבלות על לבוש דתי, הראיונות שערכתי עם נשים באוטווה מעלים שאלה אחרת: האם לנשים יש אותו חופש להסיר את החיג'אב, לערער על ציפיות דתיות או לדחות מסורות בלי לחץ או ענישה?

הוויכוח על חופשן של נשים אינו יכול להסתיים בזכות ללבוש חיג'אב. עליו לבחון גם את הציפיות הדתיות והחברתיות שמעצבות את בחירותיהן של נשים. הנשים שרואיינו באוטווה תיארו את עצמן כחופשיות, ועם זאת הודו בלחצים בלתי שוויוניים שגברים אינם חווים באותו אופן. עדויותיהן, לצד ההפרדה המגדרית שנצפתה במסגד, מעלות שאלות על האופן שבו השוויון מיושם בתוך מוסדות דתיים. אותה בחינה קפדנית המופנית להגבלות ממשלתיות על חירויות נשים צריכה לחול גם על מנהגים דתיים המטילים ציפיות שונות על גברים ועל נשים.