בן סלמאן מהדק את אחיזת המדינה בדת

במשך עשורים נשענו שליטי ערב הסעודית על ממסד דתי שפיקח על הפולחן, על ההלכה האסלאמית ועל החיים הדתיים במסגדים ובגופים ציבוריים. היחסים הללו השתנו במידה ניכרת. המוסדות הדתיים עדיין חשובים לחברה הסעודית, אך המדינה החלה להפעיל שליטה הדוקה בהרבה על אופן פעולתם. יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן אינו מנסה להוציא את הדת מהמרחב הציבורי בערב הסעודית. במקום זאת הוא מבקש לקבוע מי יחזיק בסמכות דתית וכיצד יפעלו המוסדות הדתיים בתוך המדינה.

הדוגמה הברורה ביותר למעבר נראתה ב־2016, כשהממשלה צמצמה את כוחה של המשטרה הדתית. תקנה חדשה אסרה על המשטרה הדתית לעקוב אחר אנשים, לבדוק תעודות זהות, לחקור או לבצע מעצרים. במקום זאת העבירה הממשלה את הסמכויות הללו למשטרה הרגילה ולשירותי הביטחון. אנשי דת עדיין יכלו לייעץ ולהוכיח, ואילו המדינה שמרה בידיה את השיטור ואת אכיפת הדין הפלילי.

נוסף על כך הגבירה הממשלה את נוכחותה המנהלית במסגדים. ב־2018 הודיע משרד ענייני האסלאם כי פיטר יותר מ־2,000 דרשני יום שישי בעשור שקדם לכך, בשל החלפות שלא אושרו ובשל הפרות של תקנות המשרד. הנתון מתייחס לתקופה שקדמה לחלק גדול מכהונתו של בן סלמאן, אך הוא ממחיש את השליטה המנהלית של המשרד במערך המסגדים.

הממשלה גם ריכזה בידיה את השליטה בדוכני ההטפה במסגדים. ב־2018 הקים משרד ענייני האסלאם יחידה שתפקידה לנטר את דבריהם של אימאמים, דרשנים ועובדי דת, לרבות פעילותם ברשתות החברתיות, והודיע כי ינקוט צעדים נגד מי שיעשה שימוש לרעה בדוכן ההטפה שלו. ב־2020 הודיע שר ענייני האסלאם עבד אל־לטיף אל שייח' כי המשרד הדיח אימאמים ודרשנים שלא מילאו אחר הוראותיו לצייץ בטוויטר הודעה מטעם מועצת גדולי חכמי הדת. ב־2022 הדיח המשרד דרשני יום שישי שאפשרו לאחרים לשאת דרשות במקומם ללא אישור מראש, ובהם כאלה שנשאו דברים מאותו דוכן במשך עשורים. כיום המשרד הוא שקובע מי רשאי לעלות לדוכן ההטפה, לפי אילו כללים ואם יישאר בתפקידו.

הממשלה גם פעלה נגד אנשי דת בעלי קהל תומכים גדול מחוץ לביורוקרטיה. ב־2017 עצרו הרשויות הסעודיות את מנהיג תנועת אל־סחווה הבולט סלמאן אל־עודה. מעצרו, לצד מעצרם של כמה מנהיגים דתיים אחרים, הדגיש את גבולות ההשפעה הדתית מחוץ למוסדות המדינה. ב־2020 איבד גם השייח' סאלח אל־מע'אמסי, ששימש שנים רבות אימאם מסגד קובאא שבמדינה, את משרתו לאחר שקרא בפומבי לחון אסירים, למרות תמיכתו הפומבית הקודמת בבן סלמאן.

השינוי ניכר גם באופן שבו מטפלת הממשלה במסרים דתיים. משרד ענייני האסלאם עושה שימוש גובר בסמכותו המנהלית כדי לאחד את המסרים המגיעים לקהל המתפללים במסגדים, בפרט בסוגיות שהממשלה רואה בהן רגישות פוליטית. ב־2020 הנחה המשרד אימאמים ודרשנים להעביר את עמדת מועצת גדולי חכמי הדת בנוגע לאחים המוסלמים, והזהיר כי מי שיתעלם מהנחיותיו עלול לאבד את משרתו. המשרד גם קבע כי יחליף את הדרשנים שהודחו באחרים שייראו לו כשירים. השאלה, אפוא, אינה אם יש בערב הסעודית מוסדות דת, אלא מי מחליט מה אומרים המוסדות האלה, מי מדבר דרכם והיכן עוברים גבולות הסמכות הדתית הלגיטימית.

ההפרדה בלטה עוד יותר בשני המקומות הקדושים ביותר באסלאם. ב־2023 הקימה הממשלה את נשיאות ענייני הדת של המסגד הגדול במכה ומסגד הנביא במדינה. היא מפקחת על אימאמים ומואזינים, על דרשות, שיעורים, חוגי לימוד וייעוץ דתי. המלך סלמאן מינה את השייח' עבד אל־רחמן א־סודיס לנשיא המוסד, בדרגת שר.

תקנות 2024 עיגנו את ההסדר באופן רשמי עוד יותר. לנשיאות יש אישיות משפטית נפרדת, אך מבחינה ארגונית היא נותרת כפופה למלך. היא מפקחת על האימאמים והמואזינים, על התפילות, הדרשות, השיעורים וחוגי הלימוד הדתיים בשני המסגדים הקדושים.

אבל אין מדובר בחילון. ערב הסעודית ממשיכה לשאוב את הלגיטימיות והזהות שלה מן האסלאם ומתפקידה כשומרת מכה ומדינה. השינוי מצוי במקום אחר: המדינה צמצמה את המרחב שבו יכולים אנשי דת להפעיל סמכות דתית באופן עצמאי, מחוץ למוסדותיה. בן סלמאן אינו זקוק להחלשת האסלאם כדי לחזק את המדינה; הוא זקוק לכך שמוסדות הדת יפעלו בתוך המערכת שבשליטתו.