עומאן חייבת לסגור את הדלת בפני החות'ים
טילי החות'ים פוגעים באזרחים בסעודיה, והסולטאן הית'ם בן טארק חייב להבין שתיווכו אינו מקדם שלום

עומאן, כמו קטר, אוהבת למצב את עצמה כמתווכת שכל הצדדים יכולים להישען עליה. בעוד קטר כוננה לעצמה תפקיד של מתווכת מול הטליבאן ומול חמאס, עומאן ביקשה למצב את עצמה כמתווכת המועדפת מול איראן והחות'ים.
ג'ייק סאליבן, אז מקורב לשרת החוץ הילרי קלינטון, נסע בחשאי למוסקט כדי להתחיל את התהליך שהגיע לשיאו בהסכם הגרעין (JCPOA) ב־2015. הוא נאחז בהצעה איראנית שמגוון דו־מפלגתי של קודמיו האמריקנים דחו, ככזו שמקורותיה אינם ברורים ושהגיעה דרך גורמים איראניים שלא יכלו לעצב את תיקי העיסוק שביקשו לדון בהם.
דיפלומטים עומאנים מציגים את עמדתם כמוסרית — ואולי הם אכן מבקשים להאמין בכך בכנות — אך יש נקודה שבה מתן במה לקבוצה שאינה מעוניינת בשלום הופך את המארח לחלק מן הבעיה. כשטילי החות'ים פוגעים במטרות אזרחיות בסעודיה, על הסולטאן הית'ם בן טארק להסיק שאין הוא מקדם שלום אלא מלבין את חריגותיו של צד לוחם ומעניק לו לגיטימציה. מוחמד עבד א-סלאם, המשא ומתן הראשי והדובר של החות'ים, מתגורר במוסקט שנים; דיווחים שפורסמו ממשיכים למקם אותו בבירת עומאן נכון לספטמבר 2026.
לו הייתה ממשלת עומאן מעוניינת בשלום, מוסקט הייתה מגרשת את החות'ים — אולי לסעודיה — ומלווה זאת בהצהרה שעומאן תמיד תעמיד לרשות תיווך אמיתי את שירותיה הטובים, אך לא תאפשר לאף קבוצה להישאר בעומאן כאשר אותו ארגון תוקף בגלוי חברות אחרות במועצת שיתוף הפעולה של המפרץ. אם עומאן לא תעשה זאת, היא מאותתת ששיגור טילים לעבר נמל התעופה הבינלאומי של ריאד הוא מעשה מקובל.
לשלוח את החות'ים לדרכם יתרום לשלום יותר ממשא ומתן אינסופי ולא כן. הדבר יתווה קו אדום שיגדיר גבול להתנהגות שאפילו עומאן יכולה לסבול. רק כאשר החות'ים יסכימו לציית לדיני המלחמה, ראוי שעומאן — או כל מתווך עתידי — תעניק להם את זכות הנוכחות.
אם הסולטאן הית'ם ומשרד החוץ העומאני יגוננו במקום זאת על נוכחות החות'ים, מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ צריכה לשקול להשעות את עומאן, אם לא לגרש אותה, וארצות הברית צריכה לשקול מדרג של אמצעי כפייה שיתחיל בהטלת סנקציות על עומאן בגין כל עסקה פיננסית שנציגי החות'ים מעורבים בה, ויגיע לשיאו בהכרזתה כמדינה התומכת בטרור.
יותר מדי מדינות מאמצות את התיווך כדי לעקוף אחריות, ולא כדי להשיג שלום. נטייתה של עומאן לעבר הרפובליקה האסלאמית, אם לא אהדתה כלפיה, צריכה לפסול אותה מתפקיד המתווכת. ענישת מתווכים לא כנים תשפר את התיווך בעתיד, משום שהיא תאלץ משרדי חוץ להכיר בכך שגם להם יש מה להפסיד אם יתפקדו גרוע או יניחו ללקוחותיהם לעשות כן.
יש כאן לקח גם לארצות הברית, לסעודיה ולמדינות אחרות המתנגדות לחות'ים: שום מדינה לא צריכה להיעזר במתווך שרוצה בהפסדה. כיום העומאנים עושים הרבה יותר כדי לשמר את בעיית החות'ים מאשר כדי לפתור אותה. ככל הנראה זו הייתה בחירה מכוונת מצד העומאנים, ואם מוסקט תתבצר בסטטוס קוו, יש לדרוש ממנה דין וחשבון על כך.