לשותפות המעמיקה של טורקיה בסומליה יש גבול פוליטי
סומליה אמנם נשענת על הסיוע הביטחוני הטורקי, אך היא לא תחתום בעיניים עצומות על מדיניות החוץ של אנקרה.
Nicoletta Kouroushi היא חוקרת מדע המדינה ועיתונאית היושבת בקפריסין. עבודותיה התפרסמו בפרסומים כגון העיתון "פיליאלפתרוס" (Phileleftheros), "Modern Diplomacy" ו-Geostrategic Forecasting Corporation. היא בעלת תואר מוסמך (MSc) בלימודים בינלאומיים ואירופיים מאוניברסיטת פיראוס.
טורקיה בנתה בסומליה את אחת השותפויות העמוקות ביותר שלה באפריקה. היא מאמנת את הכוחות הסומליים, מחזיקה במוגדישו את הבסיס הצבאי הגדול ביותר שלה מעבר לים, תומכת בביטחון הימי והרחיבה את פעילותה גם לחיפושי אנרגיה מול החופים. בתחילת אוקטובר עשו היחסים צעד נוסף קדימה, כשהנשיא רג'פ טייפ ארדואן הודיע שטורקיה החלה לבנות במדינה נמל חלל. ואולם עומק השותפות אינו מתורגם בהכרח ליישור קו מדיני.
מחלוקת שהתגלעה לאחרונה סביב קפריסין ממחישה זאת. יושב ראש הפרלמנט החדש של סומליה, עבדולקאדר מוחמד נור, הודה לבכיר הקפריסאי־טורקי זיא אוזטורקלר (Ziya Öztürkler) על ברכתו לרגל היבחרו, וכינה אותו יושב ראש הפרלמנט של "הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין" — הישות הנתמכת בידי טורקיה בצפון האי, שרק טורקיה מכירה בה. בהמשך מחק עבדולקאדר את הפוסט. משרד החוץ הסומלי פרסם לאחר מכן הבהרה רשמית ולפיה ההתכתבות אינה מבטאת שינוי במדיניות החוץ או הכרה בישות נפרדת בצפון קפריסין. מוגדישו שבה ואישרה את תמיכתה בריבונותה, באחדותה ובשלמותה הטריטוריאלית של הרפובליקה של קפריסין.
ההחלטה להבהיר את העמדה בולטת לנוכח מערכת היחסים של מוגדישו עם אנקרה: זו משקיעה זה שנים בחיזוק מוסדות הביטחון של המדינה, ובמקביל הסכם לשיתוף פעולה ביטחוני וכלכלי לעשר שנים העמיק את השותפות והתחייב את אנקרה לסייע בבניית חיל הים הסומלי ובציודו.
ואולם עמדת המדינה בסוגיית קפריסין לא באה על חשבון השותפות עם טורקיה. ב־10 בספטמבר 2026 נפגשו בכירים טורקים וסומלים במוגדישו לפורום על יחסיהם האסטרטגיים. בהמשך אותו חודש נפגש שר ההגנה הסומלי עם מפקד בסיס האימונים הטורקי TURKSOM ועם משלחת צבאית טורקית, כדי לדון בהמשך שיתוף הפעולה והאימונים. בתחילת אוקטובר עבר הקשר לתחום נוסף. השגריר הטורקי החדש ומפקד TURKSOM ביקרו באזור שבו מפתחת אנקרה את מתקן החלל שלה, זמן קצר לפני שארדואן הודיע כי הבנייה החלה.
דווקא משום כך תגובת סומליה בעניין קפריסין משמעותית יותר. אחת השותפות הקרובות ביותר של אנקרה באפריקה הבהירה שהתלות בסיוע הביטחוני הטורקי אינה מתורגמת לאשרור אוטומטי של מדיניות החוץ הטורקית.
לסומליה היו סיבות כבדות משקל לפעול במהירות. הכרה בצפון הנשלט בידי טורקיה הייתה יוצרת בעיות לשלמותה הטריטוריאלית שלה. מוגדישו דוחה את עצמאות סומלילנד ומבקשת תמיכה בינלאומית בשמירה על גבולותיה הקיימים של סומליה. תמיכה בישות נפרדת בקפריסין הייתה מקשה על שמירת העמדה הזאת בעקביות.
החשש הזה עודנו אקטואלי. בתחילת אוקטובר הצטרפה סומליה למצרים, לאריתריאה ולסודאן בדחיית הכרה בסומלילנד או תמיכה בה. השלמות הטריטוריאלית נותרת דאגה מיידית במדיניות החוץ של מוגדישו, ולא רק טיעון משפטי ששימש אותה בתגובה לפרשת קפריסין.
סומלילנד כבר ניצלה את הסתירה. לאחר הפוסט של עבדולקאדר קראו הרשויות בסומלילנד ליוון ולקפריסין לשקול הכרה בסומלילנד, והאשימו את סומליה בהחלת אמות מידה שונות על קפריסין ועל הסכסוך הטריטוריאלי שלה עצמה. ניקוסיה ממשיכה לתמוך בריבונותה ובשלמותה הטריטוריאלית של סומליה ולא הכירה בסומלילנד.
אותה שאלה חורגת מגבולות סומליה, ככל שטורקיה מרחיבה את נוכחותה במקומות אחרים באפריקה. הסכמי הגנה, אימונים צבאיים, השקעות מסחריות ותשתיות העניקו לאנקרה תפקיד גדול יותר ברחבי היבשת, אך סומליה ממחישה את מגבלות הגישה הזאת.
הדינמיקה הזאת פותחת בפני וושינגטון הזדמנויות לפעול מול ממשלות שכרתו שותפויות הדוקות עם טורקיה. ההשפעה הטורקית באפריקה — ובעיקר ייצוא המל"טים — מערערת את היציבות ולא אחת פוגעת באינטרסים אמריקניים. אך אם בעלת הברית הבכירה של טורקיה ביבשת מסוגלת לומר לה לא, ראוי שמשרד החוץ האמריקני יפעל בנחישות רבה יותר לקהות את טווח ההשפעה הטורקי, בכך שימחיש כיצד עמדותיה של טורקיה פוגעות פעמים רבות באינטרסים הלאומיים של אותן מדינות שטורקיה מעדיפה להתייחס אליהן כאל מושבות לכל דבר.