האם ארדואן הוא הומוסקסואל?

בנאומו באו"ם ב־22 בספטמבר 2026 דיבר נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן על עזה והשמיע את טענותיו הרגילות בדבר הצורך ברפורמה בארגון, אך הקדיש חלק ניכר מזמנו על הבמה העולמית לגינוי ההתרחבות של זכויות הלהט"ב. "מדיניות ניטרול המגדר העולמית … הפכה למצור המכוון נגד ילדים חפים מפשע ונגד מוסד המשפחה", הכריז. נאומו בא תשעה ימים לאחר שממשלתו הורתה על פשיטות באישון לילה על משרדי ארגוני זכויות להט"ב וארגוני HIV ברחבי המדינה.

דיכוי ממוקד כזה של קהילת הלהט"ב בטורקיה הפך לסימן היכר של שלטון ארדואן, אך מה מניע אותו? מה שברור הוא שעמדתו של ארדואן השתנתה מאוד. במפגש שאלות ותשובות בשנת 2002 נראה ארדואן אוהד למצוקתם של טורקים להט"בים. כשנשאל אם המדינה צריכה להכיר בזכויותיהם של טורקים הומוסקסואלים, השיב מי שעתיד היה להיות ראש הממשלה והנשיא כי החוקים צריכים להכיר בטורקים להט"בים, ואמר שהיחס שראה שהם מקבלים בטלוויזיה אינו נראה לו אנושי.

כראש ממשלה התעלם ארדואן תחילה מהנושא. אך לאחר שב־2014 השתתפו 100,000 איש במצעד הגאווה השנתי באיסטנבול, אסר ארדואן על האירוע ב־2015, ומאז — בכל שנה. בעוד המשטרה הטורקית אפשרה לתומכי המדינה האסלאמית להתכנס בגלוי בטורקיה ולהשתמש בנמל התעופה של איסטנבול כצומת מעבר, אותה משטרה ירתה כדורי גומי לעבר קהילת הלהט"ב בטורקיה ותומכיה. במקום אירועי הגאווה החלה ממשלת ארדואן לארח את עצרות "Büyük Aile Buluşması" ["מפגש המשפחה הגדולה"] כאירועים אנטי־הומוסקסואליים מוצהרים, ודחקה בתקשורת הממלכתית לפרסם ולקדם אותם ללא תשלום. ממשלתו אף העלתה רעיון לתיקון חוקתי שיסגור את כל ארגוני הלהט"ב.

ב־20 במרץ 2021 הוציא ארדואן בצו נשיאותי את טורקיה מאמנת מועצת אירופה למניעה ולמאבק באלימות נגד נשים ובאלימות במשפחה — המוכרת, למרבה האירוניה, כאמנת איסטנבול — בשל התנגדותו לתפיסת השוויון המגדרי שבה ולנרמול המפורש של ההומוסקסואליות.

הפרלמנט הטורקי דן כעת בחוקים שיאסרו במפורש על יחסי מין חד־מיניים ואף עלולים להפליל סיקור של קהילת הלהט"ב בטורקיה. המועצה העליונה לרדיו ולטלוויזיה בטורקיה מטילה קנסות על חברות כמו נטפליקס, אמזון ודיסני בגין הזרמת תכנים שמשטר ארדואן רואה כ"מנוגדים לערכים החברתיים והתרבותיים ולמבנה המשפחה הטורקית". למרבה האירוניה, בעוד ממשלת ארדואן סוגרת מאות חשבונות ברשתות החברתיות השייכים לפעילי להט"ב או כאלה העוסקים בסוגיותיהם, צבאות הטרולים של ארדואן נראים אובססיביים להומוסקסואליות ולעתים קרובות מאיימים על מבקרי המשטר במעשים הומוסקסואליים.

ארדואן, בינתיים, נראה אובססיבי יותר ויותר להומוסקסואליות. "להט"ב — אין דבר כזה", הכריז בוועידה של מפלגת הצדק והפיתוח (AKP) שבשלטונו לפני חמש שנים, בהקבלה להצהרה דומה של נשיא איראן מחמוד אחמדינז'אד באוניברסיטת קולומביה. ארדואן תיאר שוב ושוב את ההומוסקסואליות כמזימה מערבית או גלובליסטית נגד טורקיה. בפורום המשפחה הבינלאומי באיסטנבול ב־23 במאי 2025 תיאר את תנועת הלהט"ב כצורה של פשיזם.

מדינות רבות נוקטות יד קשה נגד הומוסקסואליות, אך האובססיה של ארדואן חריגה. השאלה שעל אנליסטים לשאול היא מה מניע את הקו הנוקשה של המנהיג הטורקי. איש אינו יכול להיכנס לראשו של ארדואן, וגם איש אינו רוצה להיכנס לחדר המיטות שלו. למנהיג הטורקי ולרעייתו אמינה יש ארבעה ילדים. ועדיין, האובססיה הנראית לעין של ארדואן להומוסקסואליות, וההגזמות והשקרים שלו בדבר השפעת ההומוסקסואליות על החברה, משתלבים בדפוס רחב יותר: הומוסקסואלים בארון עשויים להיות מן המדכאים ביותר כלפי החברות שהם מבקשים להכחיש.

על התופעה קיימת ספרות ענפה. מאמר משנת 2012 בכתב העת Journal of Personality and Social Psychology מצא, למשל, כי "הומופוביה בולטת יותר אצל אנשים בעלי משיכה לא־מוכרת לבני אותו מין, שגדלו אצל הורים סמכותניים שאסרו על תשוקות כאלה". בביוגרפיה שכתב על המנהיג הטורקי תיאר החוקר סונר צ'אגאפטאי ממכון וושינגטון את החינוך הסמכותני שקיבל ארדואן. שותפו למחקר, ריצ'רד ראיין, פרופסור מאוניברסיטת רוצ'סטר, הסביר ל־Scientific American: "לפעמים אנשים חשים מאוימים מהומואים ולסביות מפני שהם חוששים מהדחפים של עצמם; במובן מסוים הם 'מוחים יותר מדי'".

אם זה המצב אצל ארדואן, הוא לא יהיה היחיד. קחו למשל את המקרה של יוז'ף סייר (József Szájer), מנסחה הראשי של חוקת הונגריה מ־2011 שצמצמה את זכויות ההומוסקסואלים והגדירה נישואים כבין גבר לאישה בלבד, שהתפטר לימים מהפרלמנט האירופי לאחר שהמשטרה תפסה אותו נמלט ממסיבה של גברים בלבד. ב־2013 התפטר גם קית' או'בריאן (Keith O'Brien), הכומר הקתולי הבכיר ביותר בבריטניה ופעיל נגד נישואים חד־מיניים, מתפקידו כארכיבישוף, לאחר שנחשף כי ביקש — אם לא קיים בפועל — מגע מיני עם כמרים. לאחר מותו של מנהיג הימין הקיצוני האוסטרי יורג היידר, הודה בן חסותו שטפן פצנר (Stefan Petzner) כי השניים היו זוג.

בארצות הברית הרס ראש ה־FBI לשעבר ג'יי אדגר הובר את חייהם של מתנגדים, שברבים מהם האשים בהומוסקסואליות, בעודו עצמו, על פי הטענות, הומוסקסואל.

אך האם ארדואן, כאיסלאמיסט, שונה? אולי ההקבלה הבולטת ביותר, לנוכח משקלה של האידיאולוגיה של המנהיג הטורקי בהשראת האחים המוסלמים, היא הרפובליקה האסלאמית של איראן. כשאחמדינז'אד הכחיש את קיומה של הומוסקסואליות באיראן, הוא לא רק ביקש לטשטש את ההיסטוריה האיראנית, אלא גם את הסוד הגלוי של ישיבות שיעיות רבות, ואם ניתן להאמין לפרופילים של סוכנות הביון המרכזית — גם של המנהיג העליון מוג'תבא חמינאי עצמו.

מה שבטוח, עם זאת, הוא שהומוסקסואליות לא הייתה נדירה באיראן הטרום־מודרנית, והיא משתקפת היטב בשירה ובציור הפרסיים. למרבה האירוניה, הספר "שאהדבאזי דר אדביאת־י פארסי" של סירוס שמיסא מציע שמקור ההומוסקסואליות באיראן היה בקציני צבא טורקים שפלשו למדינה. בלוגרים איראנים דנים בכך שהתופעה רווחת במיוחד בערים הדתיות של איראן. תלמיד ישיבה לשעבר תיאר גם הוא את החוויות ההומוסקסואליות שחווה בישיבה בקום כנפוצות מאוד. והוא לא היה לבדו. ואכן, איראנים מתבדחים: "באיראן משכב זכר דינו מוות. בישיבה, דינו תואר".

האנליסט הפוליטי העיראקי בשיר אל־חוג'יימי עורר מחלוקת כשאמר בטלוויזיה העיראקית שבנג'ף שיעור ההומוסקסואליות הגבוה ביותר בעיראק, ורמז שהסיבה היא הישיבות שבה. אחרים היו מפורשים יותר בנוגע לתופעה בישיבות.

בעוד איראנים מספרים בדיחות על ההומוסקסואליות בקרב תלמידי ישיבות ולוחשים על ההומוסקסואליות המיוחסת למנהיג העליון של איראן עצמו, שאלת הפיצוי־יתר מרחפת מעל.

וכך צריך להיות גם בטורקיה. איש אינו יודע מה יש בראשו של ארדואן, בלבו או בחשבונות הבנק שלו בחו"ל. ואם ארדואן הומוסקסואל — אין בכך שום פסול. אך השילוב בין ההתמקדות החריגה של ארדואן בהומוסקסואליות ובין האובססיה הנראית לעין של פרשנים טורקים לקללות הומופוביות מעלה שאלה: האם דפוס ההתנהגות שהנהיג ארדואן הופך אותו ליוז'ף סייר של טורקיה יותר מאשר ללוחם חברתי כן.