המוסד חייב לחסל את ראווה מג'יד כדי למוטט את ציר הפשע־טרור של איראן באירופה

משמרות המהפכה האסלאמית של איראן ומשרד המודיעין שלה משתמשים בכנופיות רחוב באירופה כדי להטיל אימה על יעדים ישראליים ויהודיים. במרכז הקשר הנטען עומד ראווה מג'יד, פושע יליד איראן שגדל בשוודיה ומנהל רשת של סוחרי סמים ורוצחים המכונה "פוקסטרוט". הכנופיה אחראית לפחות ל־35 מקרי רצח מאז 2022. מעברו של מג'יד לאיראן החל באוקטובר 2023, כאשר הרשויות האיראניות עצרו אותו סמוך לגבול לאחר שנמלט ממקום המקלט שלו בטורקיה. טהראן, שיכולה להסגיר את מג'יד, בחרה להחזיק בו כנכס כדי לסכן שגרירויות ישראל, קבלני ביטחון וארגונים יהודיים באירופה.

השותפות בין מג'יד לאיראן הניבה פירות מיידיים בדמות מעשי טרור. בינואר 2024 איתרו כוחות הביטחון רימון יד שלא התפוצץ בשגרירות ישראל בשטוקהולם. פוקסטרוט הפיצה את התבנית הזאת של טרור ברחבי אירופה. במאי פתח באש חמוש בן 14 מטעם פוקסטרוט סמוך לנציגות בשטוקהולם. זמן קצר לאחר מכן ביצעה הכנופיה מתקפת רימון נגד שגרירות ישראל בבריסל. עד אוקטובר 2024 הגיעה המערכה של פוקסטרוט לשיאה עם שתי מתקפות רימונים בקופנהגן וניסיונות חבלה במתקני אלביט מערכות בגטבורג. לפי שירותי הביטחון השוודיים, מיקור חוץ של פעולות טרור לכנופיות רחוב מקומיות הפך לאפשרות המועדפת על טהראן כדי לנהל מלחמה באויביה מחוץ לגבולותיה.

הציר הגיע עד הים הצפוני. במרץ 2025 תפסו הרשויות הבריטיות והנורווגיות את יוהנס נטלנד (Johannes Natland), בן ה־19 מסטוונגר, בחדר מלון בהדרספילד כשהוא חמוש בשני אקדחים. הוא נסע לבריטניה כדי לבצע רצח חוזה בתשלום עבור פוקסטרוט. גזר דינו, 20 שנות מאסר שנגזרו החודש, היווה ציון דרך משום שהתביעה הכריזה כי ניסיון ההתנקשות היה המבצע הראשון של פוקסטרוט על אדמת בריטניה, בהוראה ישירה של איראן. וושינגטון ולונדון הגיבו בהטלת סנקציות כלכליות דומות על מג'יד ועל פוקסטרוט באביב 2025. ועדיין, ענישה פיננסית יכולה לעשות מעט כדי לעצור סינדיקט הזוכה להגנת מדינה ונשען על כספי השוק השחור.

מבחינה היסטורית, טהראן ניהלה את פעולותיה באירופה באמצעות אנשיה. כך למשל, ביולי 1989 השתמשו סוכנים איראנים בכיסוי דיפלומטי כדי להתנקש בעבד א־רחמן קאסמלו, מנהיג המפלגה הדמוקרטית הכורדית של איראן, במהלך משא ומתן בווינה. ואולם מאז שינתה טהראן את שיטותיה. במקום להפעיל חוליות חיסול פנימיות נגד מתנגדי משטר כורדים, איראן משתמשת כעת בפושע כורדי־שוודי כדי לפגוע ביעדים יהודיים־ישראליים. המהלך הזה לא רק מגן על המשטר אלא גם מסיט את החוקרים האירופים מן המבצעים האמיתיים, שסביר שיהיו נערים חמושים אלמונים שמדינות כמו שוודיה אינן יכולות להעמיד לדין בשל גיל האחריות הפלילית המינימלי שלהן.

מאחר שהסנקציות האירופיות וניסיונות הסיכול ברמה נמוכה מותירים את צומת הפיקוד על כנו, מג'יד יכול לתאם את פעולות הטרור שלו בבטחה. כשהוא פועל מתוך דירות מסתור של משמרות המהפכה האסלאמית בתוך איראן, ומשתמש באזור הגבול הפרוץ בין איראן לעיראק ולאפגניסטן לצורכי מעבר, מג'יד יכול להמשיך בפעולותיו תוך שטהראן שומרת על הכחשה סבירה. אמצעי אכיפת החוק המקובלים הגיעו לקצה גבול היכולת, והדרך היחידה לשמר את ההרתעה הישראלית היא לפגוע במג'יד.

המוסד צריך להשתמש ביכולותיו המבצעיות כדי ללכוד ולפגוע במג'יד באחד ממעברי הגבול המתועדים שלו. ראשית, המוסד חייב לעקוב אחר נתיביו הקבועים לאורך נתיבי ההברחה הכורדיים, באמצעות הצלבה של תצלומי לוויין מסחריים עם העברות כספים להוריו בסולימאנייה. שנית, צוות קטן של סוכנים המוצבים בצד השני של הגבול העיראקי יוכל לפתות את מג'יד למעבר מבודד בתואנה של דיון ב"הסדר כספי משפחתי". באזור ההריגה, פיצוץ מרחוק של אמצעי לחימה או פשיטה קרקעית מהירה, בסיוע מודיעים מקומיים מרשתות הברחה יריבות, יוכלו לחסל את מג'יד בלי להידרש לחדור לעומק שטחה של איראן. מהלך כזה ישחק על הכאוס של תנועת הגבול, על נקודות התורפה הכספיות של הפושע עצמו ועל היעדר ההגנה הכללי עליו מחוץ להיקף האבטחה המיידי של טהראן.

בסופו של דבר, ממשלות אירופה אינן יכולות להורות על הסגרתו של מג'יד, וגם אין להן הרצון הפוליטי לפרק את מקום המקלט שלו. האפשרות היחידה של ישראל היא לנטרל את "השועל הכורדי", להשיב את ההרתעה ולחסל את שלוחת איראן באירופה לפני שיתרחש פיגוע קטלני רב־נפגעים נגד יהודים וישראלים.