שיח' מטקסס מצדיק ג'יהאד, הרג אזרחים וסקילת נואפים

שייח' מטקסס קורא לג'יהאד, מכשיר אלימות נגד אזרחים ישראלים ותומך בסקילת נואפים, ובה בעת זוכה להערכה רבה מצד מוסדות מוסלמיים בארצות הברית. השייח' המדובר, צלאח א-סאווי, אינו קיצוני זניח אלא המזכיר הכללי של התאחדות המשפטנים המוסלמים באמריקה, גוף של מלומדי הלכה אסלאמית המוציא פסיקות דתיות למוסלמים החיים בארצות הברית. הוא מכהן גם כנשיא האוניברסיטה האסלאמית של צפון אמריקה (הידועה גם כאוניברסיטת מישכאת) וכנשיא האגודה האסלאמית של המרכז הרפואי בהיוסטון.

את המסרים שא-סאווי מפיץ אפשר לראות באתר הפתוות שלו בערבית, "מוסועת פתאווא א-סאווי" (אנציקלופדיית הפתוות של א-סאווי), שבו הוא מקדם בקרב תומכיו ג'יהאד וסקילת נואפים. הפסיקות, שנראה כי מתפרסמות בערבית בלבד, אינן אמירות אגב. ארבע מהן, שפורסמו ב-2017 וב-2025, מצביעות על כך שא-סאווי מסרב לגנות אלימות מטעמי עיקרון, לרבות אלימות נגד אזרחים. שתי פתוות נוספות מצביעות על כך שהוא רואה בעבדות לא עוול מוסרי הפוגע בזכויות האדם, אלא נוהג שמבייש את המוסלמים.

"א-סאווי הוא דמות בעלת השפעה עמוקה בקהילה המוסלמית האמריקאית", מזהיר סם וסטרופ, מנהל פרויקט איסלאמיסט ווטש של פורום המזרח התיכון. "השפעתו נובעת מיכולתו לעצב את אמונותיהם ומנהגיהם של מוסלמים באמצעות הפתוות שלו, ומתפקידו באוניברסיטת מישכאת, שבה הוא מכשיר את הדור הבא של אימאמים באמריקה".

פסיקות בעד ג'יהאד

באחת משתי פסיקות הנושאות את התאריך 26 בדצמבר 2017, מצרי שאל אם הוא מחויב דתית לצאת ולהילחם בסוריה. א-סאווי שיבח את "קנאותו הדתית" של האיש וכינה את הג'יהאד "פסגת האסלאם". הוא אישר שכאשר אויב תוקף אדמת מוסלמים, חובת הלחימה מתפשטת "במעגלים ההולכים ומתרחבים" עד שהיא מקיפה את "כל ארץ האסלאם". הוא יעץ שלא לשלוח מתנדבים לא מאומנים, אך רק משום שיהיו לנטל על הלוחמים ויספקו לעולם עילה לתייג את שדות הקרב כ"מקום מפגש לארגוני טרור". הוא כינה את התווית הזאת השמצה המופנית נגד "כל מי שאוחז בחוזקה בדתו". במקום זאת הוא קרא למוסלמים להעניק תמיכה כספית, פוליטית, משפטית ותקשורתית, כפי ש"מפקדי השדה של הג'יהאד" מבקשים.

בפסיקה האחרת שפורסמה באתרו ב-26 בדצמבר 2017, שואל ביקש לדעת מדוע חכמי דת בירכו על הג'יהאד של אוסאמה בן לאדן נגד הסובייטים, אך פנו נגדו כשהעביר את הלחימה לאמריקה. "האם אמריקה אינה כמו הרוסים?" שאל השואל. א-סאווי לא חלק על כך. הוא הותיר את "שעת החשבון" של בן לאדן בידי אלוהים ואמר שהוא מקווה ל"רחמיו וסליחתו" של אלוהים לכל מוסלמי. לאחר מכן הסביר שהמחלוקת עם בן לאדן "אינה על עצם עקרון הג'יהאד". היא נסבה על טעויות בהערכת התנאים, "חישובים לקויים" ו"פזיזות בבחירת העיתוי".

א-סאווי נקט עמדה דומה בינואר 2025, כשאזרחית ערבייה של ישראל שאלה אותו על פלסטינים שדורסים או דוקרים יהודים בשכונות ישראליות. השואלת ציינה שהקורבנות "עשויים להיות חפים מפשע" וכינתה את הפיגועים התאבדותיים.

הוא גם הצהיר כי "היהודים הכובשים בפלסטין הם גזלנים", בין שעשו הם עצמם דבר מה ובין שלא, שכן כולם נטלו חלק ב"פשע" של גירוש הפלסטינים ולפיכך יש להענישם. "והג'יהאד, בתי, אינו רק פעולת מות קדושים; שכן לג'יהאד יש מטרות ויעדים. אם הג'יהאד מוביל למימוש היעדים הללו, אזי זהו ג'יהאד לגיטימי", פסק. "אך אם הוא מוביל להפך — כלומר, אם הוא מביא סיפוק ללבם של הכופרים, מייסר את המאמינים ומכעיס את לבם — אזי אין זה ג'יהאד לגיטימי, והחובה עוברת להתכוננות למלחמה".

סקילת נואפים

במרץ 2025 פרסם א-סאווי פסיקה על סקילת נואפים נשואים, שנכתבה בתגובה למוסלמים צעירים שהוטרדו מסרטון של דאע"ש ובו אישה נסקלת. א-סאווי אישר שהסקילה היא חלק מבוסס מן ההלכה האסלאמית ואמר כי דחייתה "ידועה רק מן הח'וארג'", כת קדומה שרוב המוסלמים רואים בה כפירה. התנגדותו היחידה להוצאה להורג של דאע"ש הייתה פרוצדורלית: לארגון חסרה העוצמה של "מדינה מבוססת" הנדרשת לביצוע עונשים כאלה. "עניינם עם אלוהים", כתב.

ממעיט בדיווחים על התעללות ביזידים ובעבדות כמציאות באסלאם

ב-2021 וב-2025 נשאל א-סאווי על ההתעללות של דאע"ש בנשים יזידיות. זה היה נושא רגיש, שכן ב-2016 דיווח האו"ם כי הארגון "מבצע רצח עם ביזידים" בסוריה, וגורמים רשמיים הצהירו בדוח כי דאע"ש ביקש למחוק את היזידים באמצעות: הרג, עבדות מינית, שעבוד, עינויים ויחס לא-אנושי ומשפיל והעברה בכפייה הגורמת נזק גופני ונפשי חמור; השתת תנאי חיים המביאים למוות אטי; הטלת אמצעים למניעת לידתם של ילדים יזידים, לרבות המרת דת בכפייה של מבוגרים, הפרדה בין גברים לנשים יזידים וטראומה נפשית; והעברת ילדים יזידים ממשפחותיהם והשמתם אצל לוחמי דאע"ש, ובכך ניתוקם מאמונותיה וממנהגיה של קהילתם הדתית.

עבדות — פתווא ראשונה

בפתווא מ-31 בינואר 2021, שניתנה בתגובה להודעת דאע"ש בכתב העת שלו "דאביק" כי החל לקחת נשים יזידיות בשבי במוסול, פרש א-סאווי את הכללים הקלאסיים בנוגע לשבויי מלחמה. הוא קבע שלאסלאם אין שאיפה לשעבוד אלא דווקא לשחרור עבדים, שהוא "ייבש" את מקורות העבדות כך שנותר רק השבי הנובע מג'יהאד לגיטימי, שפסוק הקוראן היחיד העוסק בשבויים מזכיר רק שחרור כחסד או תמורת כופר, ושנוהגו של הנביא כלל שחרורים תכופים בלא כופר או תמורת כופר.

השייח' הוסיף כי אם העולם הסכים לזנוח את השעבוד וארצות האסלאם חתמו על הסכמים מקבילים, אזי הסיאסה שרעייה ("ממשל על פי השריעה") מחייבת לזנוח את הנוהג, לנהוג בשבויים כראוי ולשקול את התוצאות המזיקות של המשכתו.

בהתייחסו לדאע"ש כתב כי מה שמיוחס לארגון הוא או הגזמה תקשורתית בדויה או, אם הוא נכון, "אין לייחסו לדת או לשריעה; אללה ושליחו נקיים ממנו", והציג את הפרשה כחלק ממסע תקשורתי רחב יותר שמבקש לעשות דמוניזציה לאסלאם. בלי להשתמש במילה עצמה, א-סאווי מבקש לערער על דיווחים רבים ובלתי ניתנים להפרכה על אלימות דאע"ש נגד היזידים בעיראק ובסוריה ולהציגם כביטויים של "איסלאמופוביה".

עבדות — פתווא שנייה

בפתווא מ-24 בינואר 2025, שניתנה בתגובה לביקורת מפורטת על טענות דאע"ש בדבר גישה מינית לנשים יזידיות בטענה שהן שבויות, פתח א-סאווי שוב באותו דיון קלאסי ומופשט. הוא חזר ואמר שהאסלאם העדיף שחרור שבויים, שהשעבוד מעולם לא היה מטרה או חובה קבועה, שיש לכבד את ההסכמים הבינלאומיים המודרניים נגד העבדות כעולים בקנה אחד עם מטרות השריעה, ושיש לשקול תוצאות והשלכות.

השואל טען כי היזידים אינם "בני ספר" (ולכן אפילו הכללים הקלאסיים אינם מתירים פילגשות עמם לפי דעת הרוב), שהמעשים הפרו הסכמים, וכי מדובר בחטיפת נשים בנות חורין ובזינא (המונח ההלכתי האסלאמי ליחסי מין מחוץ לנישואים או מחוץ לפילגשות מותרת) ולא בתסארי (פילגשות מותרת עם אישה משועבדת על פי ההלכה האסלאמית הקלאסית).

בתשובותיו עיוות השייח' את ההיסטוריה של העבדות כפי שנהגה באזורים שבשלטון אסלאמי לאורך ההיסטוריה, וטען בכזב שהאסלאם חתר לביטול העבדות, בעוד שלמעשה התייחס אליה כאל מוסד יציב וקבוע, שהחל לאבד מכוחו רק נוכח תנועת ביטול העבדות שראשיתה באנגליה.

כפי שמדווח הארון באשיר (Harron Bashir), "בדיונים בני זמננו על עבדות ואסלאם נאמר לעתים קרובות, כמעט עד כדי שגרה, שהאסלאם תמיד חתר לבטל את העבדות. אולם הניסוח המפורש הראשון של הטענה הזאת הופיע רק בשלהי המאה התשע-עשרה, מפי המתקן המצרי מוחמד עבדו (נפטר 1323/1905)". באשיר, מחבר הספר Slavery, Abolition and Islam (הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 2025), מוסיף: "אף חכם דת מוסלמי קודם לכן מעולם לא קרא לביטול העבדות".

א-סאווי אינו אומר ששעבוד שבויים הוא מעשה שגוי. הוא אומר שיש להניחו בצד משום שהעולם הסכים לזנוח אותו ומשום שהוא הפך ל"עילה לפתיחת התקפות על הדת". המרחק הגדול ביותר שאליו הוא מגיע הוא שאין זה "רחוק מן הדעת" לומר שחזרה לשעבוד אסורה כיום. גם זה נשען על מחויבות הסכמית שהנהיגה חבר הלאומים, ולא על התנגדות מוסרית הנטועה באמונה דתית. לפי היגיון זה, האיסור על עבדות אינו נטוע בזכויות אדם או באמונה בהשראה אלוהית בשוויון בני האדם, אלא בהשפעת העבדות על המוניטין של האסלאם והמוסלמים.

סולימאן משבח

על אף רעיונותיו הנסוגים לאחור, השפעתו של א-סאווי מגיעה עמוק לתוך הקהילה האיסלאמיסטית באמריקה. כך למשל, לשייח' קשר ארוך שנים עם קיצוני נוסף מטקסס, עומר סולימאן, מייסדו ונשיאו של מכון יקין למחקר אסלאמי (Yaqeen Institute for Islamic Research) באזור דאלאס. בסרטון קידום שפרסמה אוניברסיטת מישכאת ב-30 באפריל 2013, סולימאן המליץ על א-סאווי כמורה מוביל, תיאר אותו כמי ש"מדורג בראש" אלה שהשפיעו עליו וכינה אותו "מֻג'דד של זמננו".

"לא ראיתי במערב איש ששקול לידיעותיו", אמר סולימאן, והוסיף כי "הוא מורה של המורים". סולימאן מגלה אותה נכונות לתרץ אלימות שעוברת כחוט השני בפסיקותיו של א-סאווי. במקום לגנות את טבח 7 באוקטובר, סולימאן וחוגו התייחסו אליו כאל מעשה "התנגדות" שעשוי לסייע לאחד את האומה, הקהילה העולמית של המאמינים המוסלמים.

ג'לאל תגריב (Jalal Tagreeb), לשעבר סנגור של האסלאם הסוני שכתב עבור פורום המזרח התיכון, אמר לפוקוס על האיסלאמיזם המערבי (FWI) שלמושג הג'יהאד אין מקום בעולם המודרני. "אחרי כמעט 20 שנה של התכוננות להיות חכם דת מוסלמי והקדשת מאמץ עצום לדעווה ולג'יהאד של המילה, הגעתי למסקנה שמושג הג'יהאד הוא חסר תוחלת", אמר. "אני קורא למוסלמים לזנוח אותו כליל. בעולם המתורבת של ימינו אין מקום לרעיונות כאלה".

FWI פנה להתאחדות המשפטנים המוסלמים באמריקה, לאוניברסיטה האסלאמית של צפון אמריקה (אוניברסיטת מישכאת) ולאגודה האסלאמית של המרכז הרפואי בהיוסטון אך לא קיבל תשובות. הוא פנה גם לשלושת המועמדים בבחירות הקרובות לתפקיד התובע הכללי של טקסס, המפקח על אכיפת החוקים הנוגעים למלכ"רים במדינה. כמו כן הוגשה פנייה לתובע הכללי עצמו, אך טרם התקבלה תגובה.