מחוץ לטווח, ערוכות להכות: פריסת הכוח האמריקאית מול איראן

בימים האחרונים שלפני בחירות האמצע בארה"ב, הטענה הפומבית שלפיה ארצות הברית עומדת לחדש את מלחמתה באיראן נשענת על קומץ הצהרות ועל שפע של מקורות אנונימיים. הנשיא טראמפ אמר שארצות הברית לא תפתח בהתקפות חדשות לפני ההצבעה ב־3 בנובמבר, ולא שלל אותן לאחר מכן. ב־31 באוקטובר אמר לעיתונאים בביתו בפלורידה שלכוחות האמריקאיים נותרו באיראן "אתר אחד או שניים" ש"צריך לטפל בהם", והוסיף: "אנחנו יכולים לעשות את זה בעשר דקות". ראש הממשלה בנימין נתניהו דיבר על "הזדמנות היסטורית חד־פעמית" להפיל את המשטר בטהרן. ב־27 באוקטובר דיווח ה"וול סטריט ג'ורנל", בהסתמך על שני פקידים ועל נתוני מעקב טיסות, כי סוללת הגנה אווירית מסוג פטריוט נעה מטקסס לישראל, כי חיילים הוזזו מבסיסים פגיעים, כי מלאי התחמושת חודש וכי מפציצים ומטוסי קרב הוכנו לפעולה. ערוץ 14 דיווח כי כ־80 מטוסי תדלוק אמריקאיים נחתו בישראל בתוך 48 שעות.

במקביל, מנהלי המשא ומתן האיראנים בילו יום שלישי ברציפות בדוחא עם מתווכים קטארים, סביב תוכנית לפתיחה מחדש של מצר הורמוז בתוך יומיים מרגע חתימת ההסכם. שר החוץ עבאס ערקצ'י פירט את המחיר שטהרן דורשת: הסרת הסנקציות האחרונות, החזרת הפטורים על הנפט מיוני, הכרה בנתיבי שיט חדשים שהתוו איראן ועומאן, הפסקת הלחימה בכל החזיתות, ובכללן לבנון, ו"צמצום הנוכחות הצבאית האמריקאית באזור". מזכיר המדינה מרקו רוביו אמר כי השיחות "מעולם לא נפסקו". סגן הנשיא ג'יי די ואנס שלח מכתב לראש מערך הביטחון האיראני, מוחסן רזאי, שאמר כי "הנימה השתנתה לחלוטין".

השאלה של השבוע היא, אם כן, שאלה פיזית. היכן נמצאים הכוחות האמריקאיים שיילחמו בסיבוב שני, ומה הם עושים? הפנטגון אינו מפרסם בזמן מלחמה את סדר הכוחות שלו, ופיקוד המרכז של צבא ארצות הברית (CENTCOM) מסרב לדון בתנועות "מטעמי ביטחון מבצעי". לכן, כפי שעשה לקראת התקיפה על צינור מזרח־מערב בספטמבר, פורום המזרח התיכון (Middle East Forum) פנה אל הלוויינים. בחנו 43 בסיסים אמריקאיים ושל בעלות ברית בתוך תיבה המשתרעת מיוון ועד פקיסטן ומגאורגיה ועד דייגו גרסיה, בכל בוקר בהיר מ־1 באוקטובר ועד 1 בנובמבר, והצלבנו את מה שראינו עם כל מה שפורסם על הכוח באותו חודש.

מה לוויין יכול לראות ומה לא

התצלומים הם מאותו סוג שפורום המזרח התיכון השתמש בו בעבר: תמונות אופטיות זמינות לציבור ברזולוציה של 10 מטרים, שמצלמות כל בסיס אחת לשניים עד חמישה ימים, תמיד בשעות הבוקר המאוחרות לפי השעון המקומי. בקנה מידה כזה פיקסל אחד הוא בגודל של מוסך לשתי מכוניות. מטוס תדלוק KC־135, באורך 41 מטר, נראה כצלב ברוחב של ארבעה או חמישה פיקסלים. מטוס תובלה C־17, באורך 53 מטר, מעט גדול יותר. את הצורות האלה אפשר לספור על רחבת חניה פתוחה, ורחבה שהחזיקה שני תריסרי מטוסים בשבוע שעבר ואינה מחזיקה אף אחד השבוע מספרת משהו. מטוס קרב, באורך 15 עד 19 מטר, הוא כתם ברוחב של פיקסל או שניים ואי אפשר לספור אותו. כך גם משגרי טילים, מכ"מים, כלי רכב או בני אדם. מה שקורה בים אינו ניתן למעקב כלל, משום שהלוויין מצלם יבשה ומים חופיים, ואילו הציים שטים באוקיינוס הפתוח.

שני מקורות אחרים שבדרך כלל היו ממלאים את הפערים האלה נסגרו השבוע. תצלומים מסחריים ברזולוציה של חצי מטר, שהיו מאפשרים לזהות מטוסים לפי דגם, לא החזירו ולו פריים אחד מכל סוג שהוא עבור תשעה בסיסים באזור בארבעת הימים האחרונים, בעוד שאותו חיפוש בבסיס חיל אוויר במיזורי החזיר שמונה. נדמה שתצלומי האזור מוחזקים. וגם מעקב הטיסות, שמציג מטוסים המשדרים את מיקומם, כמעט ריק: סריקה של 10 מוקדים אזוריים בערב 1 בנובמבר מצאה משדר צבאי בלתי מזוהה יחיד מעל עומאן. מטוסי הקרב והתמיכה האמריקאיים בזירה טסים בלי לשדר.

נותרו, אם כן, רחבת החניה הפתוחה והעיתונות הגלויה. במקום שבו השניים מסכימים, התמונה שלהלן מוצקה. במקום שבו הם חלוקים, אנו אומרים זאת.

שתי נושאות מטוסים, לא שלוש

ליבת כל מערכה אווירית אמריקאית נגד איראן היא התעופה מנושאות המטוסים, ומספר הנושאות הוא האינדיקטור הטוב ביותר לעוצמתה האפשרית של מערכה כזו. מעקב הצי של המכון הימי האמריקאי מ־26 באוקטובר ממקם שתי נושאות בים הערבי: USS George Washington, שהגיעה באוגוסט כדי להחליף את Abraham Lincoln, ו־USS George H.W. Bush, שמוצבת שם מאפריל. ספינת הנחיתה ההתקפית USS Boxer, יחד עם USS Comstock, USS Portland והיחידה המשלוחית הימית ה־11, נמצאת בים הערבי מיולי. סביבן פרוסות כ־20 ספינות מלחמה אמריקאיות, שרבות מהן אוכפות את המצור הימי על נמלי איראן. פיקוד המרכז מסר ב־31 באוקטובר כי המצור השיב על עקבותיהן 144 ספינות מסחר.

נושאת המטוסים השלישית אינה שם. USS Theodore Roosevelt, בלוויית הסיירת Chosin והמשחתת Decatur, קיבלה פקודה לנוע למזרח התיכון בתחילת אוקטובר, אך ב־26 באוקטובר עדיין הייתה בים הפיליפיני, בסיומו של התרגיל האמריקאי־יפני Keen Sword, שהסתיים ב־29 באוקטובר. קבוצת הנחיתה USS Makin Island, הנושאת את היחידה המשלוחית הימית ה־13, הייתה ביוקוסוקה לצורכי אחזקה. גורמים רשמיים מעריכים כי שתי הקבוצות, עם 9,000 עד 10,000 אנשי צוות נוספים, יגיעו לתחום פיקוד המרכז באמצע נובמבר עד סופו. המרחק מהים הפיליפיני לים הערבי הוא כ־5,500 מיילים ימיים, בערך שבועיים במהירות מעבר מתמשכת של קבוצת נושאת מטוסים.

לכך יש משמעות ללוח הזמנים שכולם עוקבים אחריו. אם ארצות הברית תתקוף בימים הראשונים שאחרי 3 בנובמבר, היא תתקוף עם שתי נושאות מטוסים. הכוחות שיהפכו סיבוב שני לכבד ולממושך ביותר יגיעו שבועות לאחר מכן.

רחבת החניה באל־עודייד

בסיס חיל האוויר אל־עודייד, במדבר שמדרום־מערב לדוחא, הוא מוקד המערכה האווירית האמריקאית במפרץ. בבסיס שוכן מרכז המבצעים האוויריים המשולב שמנהל כל גיחה של בעלות הברית באזור, ורחבת החניה הצפונית הארוכה שלו היא המקום שבו חונה צי מטוסי התדלוק. מטוסי התדלוק הם שמאפשרים למטוסי קרב ולמפציצים להגיע לאיראן ולשהות מעליה, ותנועותיהם הן סימן מעיד.

כך היה גם בעבר. אנליסט מצרי של מקורות גלויים, שעוקב אחר הבסיס, פרסם תצלומי טיים־לאפס שהראו כי מטוסי התדלוק האמריקאיים עזבו את אל־עודייד ב־27 בפברואר, יום אחד לפני פרוץ המלחמה, ולא שבו עד יוני. עד 21 בספטמבר ספרו עוקבי מקורות גלויים לפחות 25 מהם שוב על הקרקע. ב־30 באוקטובר פירש עוקב מקורות גלויים את טיסות המטען של מטוסי התדלוק מהבסיס כסימן לכך שהמטוסים ייסוגו שוב אם הלחימה תתחדש, כפי שקרה בפברואר.

נכון לבוקר 1 בנובמבר, הם לא זזו. פורום המזרח התיכון בחן כל מעבר לווייני בהיר מעל רחבת החניה הצפונית בחודש האחרון וספר עליה את הצורות הכהות בגודל מטוס. המספר נע בין 19 ל־26 בכל אחד מחמישה בקרים: 23 ב־5 באוקטובר, 26 ב־20 באוקטובר, 24 ב־25 באוקטובר, 19 ב־30 באוקטובר ו־24 בשעה 10:22 שעון מקומי ב־1 בנובמבר. המספר הנמוך ב־30 באוקטובר משקף אובך, שמחליש את הניגודיות ומעלים את הצורות הקלושות ביותר; בסף רגיש יותר מראה אותה תמונה 28. הדבר עולה בקנה אחד עם Hunterbrook, חדר החדשות התחקירני, שהתצלומים שלו עצמו הראו 28 מטוסים בבסיס ב־30 באוקטובר.

רחבה מלאה במטוסי תדלוק באל־עודייד ניתנת לקריאה בשתי דרכים. ייתכן שמשמעותה היא שוושינגטון אינה צופה ירי איראני על קטאר, אולי משום שקטאר מארחת את השיחות. וייתכן שמשמעותה היא שמטוסי התדלוק חונים בדיוק במקום שבו יידרשו בלילה הראשון. מה שהיא אינה מראה הוא הפיזור שקדם למלחמת פברואר. אם הרחבה הזאת תתרוקן בימים הקרובים, זה יהיה האות הברור ביותר שלוויין כלשהו יכול לספק.

מחוץ לטווח

המחצית האחרת של הפריסה האמריקאית היא חיסור. במשך שמונה חודשים השיבה איראן על תקיפות אמריקאיות וישראליות בירי לעבר בסיסים אמריקאיים שבהישג ידה, וסוכנות הידיעות AP, בניתוח שפורסם ב־31 באוקטובר, מנתה יותר מ־115 תקיפות איראניות שפגעו ב־26 אתרים אמריקאיים עד אוגוסט. בסיס חיל האוויר Ali Al Salem בכווית הותקף יותר מ־30 פעמים, ויותר מ־15 מהאנגרים שלו נפגעו. מתחמי מכ"ם במחנה עריפג'אן בכווית ובמפקדת הצי החמישי בבחריין הושמדו בשלב מוקדם של המלחמה. גורמים אזוריים מסרו ל־AP כי מאז העבירה ארצות הברית מטוסים, מערכי הגנה אווירית וציוד תקשורת אל מחוץ למפרץ.

הנסיגות ניכרות במפה. הכוחות האמריקאיים השלימו את יציאתם מבסיס חיל האוויר עין אל־אסד במערב עיראק בינואר, עזבו את מוצב א־תנף במדבר הסורי ב־11 בפברואר, העבירו את האתרים הסוריים שנותרו באמצע אפריל ועזבו את ארביל עם סיום רשמי של המשימה נגד דאעש ב־30 בספטמבר. בכווית, רוב כ־7,000 החיילים במחנה ביורינג יצאו; מעט יותר ממאה נותרו. בסוף אוקטובר, לפי גורמים רשמיים שדיברו ללא ייחוס, עזבו חיילים אמריקאיים את שדה התעופה Baledogle בסומליה ושלחו את ציודם לברברה. מחלקת המדינה הורתה על יציאת סגל שאינו חיוני מסעודיה החל מ־23 באוקטובר, והורתה למשפחות אנשי הסגל באיחוד האמירויות, בירדן, בקטאר ובבחריין לעזוב.

התצלומים מוסיפים לכך מעט, וגם זה כשלעצמו אומר משהו. עין אל־אסד, ארביל וא־תנף נראים ב־1 בנובמבר כפי שנראו חודש קודם לכן: מתחמים שלמים, בלי בנייה חדשה, בלי סימני שריפה. הבסיסים בכווית ובבחריין אינם מראים שינוי הנראה ברזולוציה של 10 מטרים. כל מה שעזב אותם, עזב לפני אוקטובר.

לתוך ישראל וירדן

הזרימה פנימה נעה בכיוון ההפוך, מערבה ואל תוך מטריית ההגנה האווירית של ישראל. תאגיד השידור הישראלי כאן דיווח כי 10 מטוסי תובלה של חיל האוויר האמריקאי נחתו בבסיסי נבטים ועובדה בנגב בין 28 ל־30 באוקטובר, בהמראה מפורט בליס שבטקסס, ביתן של חטיבות ההגנה האווירית של הצבא, ולצידן טיסות נוספות לירדן, לסעודיה ולקטאר. נתוני הטיסות של Hunterbrook מונים 193 טיסות הרמה כבדה מסוג C־17 ו־C־5M אל האזור בין 29 בספטמבר ל־29 באוקטובר, תשע מהן ב־29 באוקטובר לבדו. עוקב אחר הובלה אווירית צבאית העמיד את תנועת מטוסי התדלוק והתובלה על 79 מטוסים ב־24 השעות שהסתיימו בערב 1 בנובמבר, כשליש מעל קו הבסיס. מחלקות F־35A אמריקאיות פעלו מבסיס חיל האוויר מואפק א־סאלטי בירדן. שתי סוללות פטריוט נוספות הועברו לסעודיה ולקטאר בתחילת אוקטובר כדי להגן על אתרי אנרגיה, וסוללת THAAD מוצבת בישראל מאז אוקטובר 2024.

כאן הלוויינים בוחנים טענה אחת ומוצאים אותה חסרה. הנתון של ערוץ 14 בדבר כ־80 מטוסי תדלוק שנחתו בישראל בתוך יומיים מסתכם בכ־40 אחוזים מ־190 עד 195 מטוסי התדלוק האמריקאיים שעוקבי מקורות גלויים מונים בכל אירופה והמזרח התיכון. שום כלי תקשורת אחר אינו מדווח על מספר שמתקרב לכך: כאן, ה"ג'רוזלם פוסט" ואנאדולו מונים 10 מטוסי תובלה. ובבוקר 31 באוקטובר, יום לאחר ההגעות שדווחו, לא היו ברחבות החניה בעובדה מטוסים בגודל של מטוס תובלה או תדלוק. נבטים, שהייתה מכוסה בצירוס דקיק באותו מעבר, לא הראתה דבר בפריים אף היא. מטוסי תובלה המביאים סוללת פטריוט פורקים ועוזבים, ולכן רחבת חניה ריקה אינה סותרת את דיווח כאן. היא כן סותרת צי חונה של 80 מטוסי תדלוק. אנו מעריכים שהנתון של ערוץ 14 אינו מהימן.

מערבה יותר, מזרח הים התיכון הפך לאגף הסיור האמריקאי. בבסיס התמיכה הימי במפרץ סודה שבכרתים, ברחבת החניה המזרחית חנו שמונה מטוסים גדולים ב־18 באוקטובר ושבעה או שמונה ב־31 באוקטובר. צופי מקורות גלויים ממקמים שם מטוס מודיעין אותות RC־135W Rivet Joint, מטוס אימון TC־135W ומטוס תקיפה אלקטרונית EA־37B, שהועבר מרמשטיין בתחילת אוקטובר, עם RC־135W שני שהיה בדרכו עד סוף אוקטובר. בבסיס הבריטי אקרוטירי בקפריסין חנה מטוס גדול אחד ברחבת החניה המזרחית בכל מעבר. לונדון הורתה למטוסי טייפון של חיל האוויר המלכותי לקיים סיורי הגנה מעל סעודיה, ולצרפת יש פריגטות באזור ושתי שולות מוקשים בכוננות. באינג'ירליק שבטורקיה לא נרשם שינוי, והכנף המארחת פרסמה בסוף אוקטובר הצהרת כוננות.

אין מפציצים קדמיים

מרכיב אחד ממלחמת פברואר נעדר מהזירה. 12 מפציצי B־1B ששהו בבסיס פיירפורד של חיל האוויר המלכותי באנגליה טסו הביתה ב־4 באוקטובר. דיווח מתחילת אוקטובר מיקם שישה מפציצי B־2 וארבעה B־52 בדייגו גרסיה, האי הבריטי באוקיינוס ההודי המשמש בסיס מפציצים למלחמות אמריקאיות באזור מאז 1991. תצלומים של האי מ־24 באוקטובר מראים תמונה אחרת: מטוס תובלה C־5 אחד, מטוס C־40 אחד, שני מטוסי סיור ימי P־8 וארבעה מטוסי תדלוק KC־135, בלי מפציצים ברחבת החניה, ועם ספינות טייסת ההיערכות הימית המקדימה 2 בלגונה. התצלומים שלנו מהאי אינם מסייעים. מתוך 14 מעברים מאז 15 בספטמבר, אף לא אחד היה נקי מעננים.

היעדר מפציצים קדמיים אינו מעיד על היעדרם ממערכה. ביוני 2025 טסו מפציצי B־2 ממיזורי לתקוף את פורדו ושבו בלי לנחות בזירה, ומטוסי התדלוק החונים באל־עודייד ובדייגו גרסיה הם שיאפשרו משימה כזו שוב. אבל מערכת הפצצות ארוכה מופעלת מבסיסים קדמיים, ונכון לסוף אוקטובר אף בסיס כזה לא הוקם לשם כך.

מה אומרת הפריסה

בצירוף הכול, הלוויין והעיתונות מתארים כוח הבנוי לסיבוב אווירי וימי קצר ועוצמתי, לא למלחמת קרקע ולא למצור ארוך. לארצות הברית יש כ־50,000 חיילים באזור, לפי הערכת גורמים רשמיים, כ־200 מטוסי קרב ו־30 מטוסי תקיפה A־10 המתחלפים בלי צמצום נטו, שתי נושאות מטוסים, קבוצת נחיתה, רחבת חניה מלאה במטוסי תדלוק בקטאר, מוקד סיור בכרתים ונוכחות הגנה אווירית הולכת וגדלה בישראל, בירדן, בסעודיה ובקטאר. היא פינתה את המטרות הרכות שאיראן הכתה בהן בחוזקה בסיבוב הראשון: המוצבים המבודדים בעיראק ובסוריה, המחנות הצפופים בכווית והמשפחות. מה שחסר לה הוא נושאת המטוסים השלישית, קבוצת הנחיתה השנייה והמפציצים הקדמיים שמערכה בת שבועות הייתה דורשת.

אנו מעריכים כסביר מאוד שארצות הברית ערוכה למערכה אווירית וימית מחודשת, קצרה ועתירת עוצמה נגד איראן אחרי 3 בנובמבר, אם הנשיא יורה על כך. אנו מחזיקים בהערכה זו ברמת ביטחון בינונית. הראיות הפיזיות להיערכות חזקות ועקביות על פני מקורות בלתי תלויים. ההחלטה להפעיל אותה היא פוליטית, השיחות בדוחא נמשכות, ורחבת חניה ריקה או נושאת מטוסים שחוזרת יכולים לשנות את התמונה בתוך ימים.

מה על וושינגטון לעשות

רשימת התנאים שאיראן עצמה מציבה מבהירה היטב את גובה ההימור המדיני. טהרן מציעה לפתוח מחדש מצר שהיא זו שסגרה, בתמורה — בין היתר — לצמצום הכוחות האמריקאיים באזור. זו הפריסה שתוארה לעיל, וזו גם הסיבה שאיראן בכלל מנהלת משא ומתן. מן הראיות נגזרים חמישה צעדים.

אל תחליפו את הפריסה במצר. כל הסדר בדוחא צריך לפתוח מחדש את הורמוז בתנאים של מדינות הסחר הימי, ולא בנתיבים שהתוו איראן ועומאן, והוא גם לא צריך לצמצם את הכוחות האמריקאיים עד שירי הטילים והכטב"מים של איראן לעבר שכנותיה ייפסק — ויאומת. צמצום כוחות המוצע כוויתור הוא צמצום שטהרן תראה בו ניצחון ותבחן אותו בתוך חודשים.

תנו לכוח להגיע לפני שלוח השנה יכריע. הרוזוולט והמייקין איילנד נמצאות במרחק של שבועיים עד שלושה. מערכה שתצא לדרך עם שתי נושאות מטוסים היא מערכה עם פחות מרווח נשימה לשלב ההגנתי הארוך שבא אחרי הסיבוב הראשון, כשאיראן ירתה לעבר 26 אתרים אמריקאיים. אם הנשיא רוצה אופציה לסיבוב שני, היא צריכה להיות זמינה כשמלוא הכוח עומד מאחוריה, וטהרן צריכה לראות את הכוח מגיע בזמן שהיא מנהלת משא ומתן.

להגן על מטוסי התדלוק. הריכוז היקר ביותר של מטוסים אמריקאיים באזור נמצא על רחבת חניה פתוחה אחת בקטאר, בתוך טווח הטילים שאיראן השתמשה בהם נגד עלי א־סאלם יותר מ־30 פעמים. פיזור מטוסי התדלוק בין בסיסים בסעודיה, בעומאן ובישראל, והוספת מחסות מוקשחים והגנה אווירית לטווח קצר באל־עודייד, יעלו הרבה פחות מאשר אובדן אפילו חלק קטן מן הצי על הקרקע בשעה הראשונה.

למלא מחדש את מלאי המיירטים. סוללות פטריוט ו־THAAD יירטו אלפי טילים וכטב"מים איראניים מאז פברואר. כל סוללה שוושינגטון מעבירה לישראל או לקטאר מחייבת להחליף מלאי מיירטים בהיקף של סוללה שלמה. הקונגרס צריך לממן כבר עכשיו ייצור רב־שנתי של מיירטים, כצעד מלחמתי, ולא להמתין לתקציב המשלים הבא.

לתת קרדיט לבעלות הברית שמחזיקות את האגף. יוון הפכה את מפרץ סודה לבסיס הסיור של המערכה. בריטניה מטיסה מעל סעודיה. צרפת מחזיקה באזור ספינות מלחמה ושולות מוקשים. ירדן מארחת מטוסי קרב ומטוסי תובלה אמריקאיים למרות איומים איראניים. וושינגטון צריכה לומר זאת בפומבי ולגבות זאת בהגנה אווירית למדינות המארחות, משום שהממשלות שנטלו סיכונים למען המלחמה הזאת הן אלה שאיראן תנסה להרתיע מן המלחמה הבאה.

מה לעקוב אחריו

ארבעה דברים בשבועיים הקרובים יעמידו את הקריאה הזאת במבחן. ראשית, נושאות המטוסים: מעקב הצי שאמור להתפרסם ב־2 בנובמבר יראה אם הרוזוולט והמייקין איילנד יצאו ממערב האוקיינוס השקט; נושאת מטוסים שלישית בים הערבי היא הסימן הברור ביותר לכך שמערכה מוכנה להתחיל. שנית, רחבת החניה באל־עודייד: אם מספר המטוסים עליה ירד מתחת לכ־15, מטוסי התדלוק מתפזרים כפי שעשו ביום שלפני מלחמת פברואר; המעבר הבהיר הבא צפוי סביב 6 בנובמבר. שלישית, המפציצים: מטוסי B-2 או B-52 בדייגו גרסיה או בפיירפורד יאותתו על מערכה ארוכה יותר מכפי שהפריסה הנוכחית מאפשרת. רביעית, הדיפלומטים: הארכת פינוי החובה אל מעבר לסעודיה, או דיווח שסוללת הפטריוט מפורט בליס היא מבצעית בישראל, יהדקו את לוח הזמנים.

תצלומי הלוויין מראים כוח שנמשך לאחור מן המקומות שבהם איראן פגעה בו, ונדחף קדימה למקומות שבהם ישראל יכולה להגן עליו, כשמטוסי התדלוק שלו במקומם והתגבורות שלו עדיין בים. הוא מוכן למלחמה קצרה כבר עכשיו, והוא יהיה מוכן למלחמה ארוכה יותר עד סוף נובמבר. בטהרן יודעים זאת גם כן, ולכן היא מבקשת מוושינגטון לעזוב.

הערת שיטה: הצילומים הם נתונים אופטיים בצבע אמיתי ברזולוציה של 10 מטרים, שנקלטו בין 1 באוקטובר ל־1 בנובמבר 2026 מעל 43 מתקנים אמריקאיים ושל בעלות ברית, מיוון ועד פקיסטן ומגאורגיה ועד דייגו גרסיה, ועובדו בידי פורום המזרח התיכון. כל אתר הושווה בין המעבר הבהיר האחרון שלו לבין מעבר מוקדם יותר. מטוסים ברחבת החניה הצפונית באל־עודייד נספרו כעצמים כהים וצפופים בגודל 2 עד 20 פיקסלים על רקע פני הרחבה, בסף של 3 סיגמא, ונבדקו גם חזותית; הטווח המצוין משקף ספים של 2.5 עד 3.5 סיגמא. ברזולוציה של 10 מטרים מטוסים נראים כצורות ולא כדגמים, ומטוסי קרב, משגרים וכלי רכב נמצאים מתחת לסף ההבחנה. מטוסים במפרץ סודה זוהו בעין. מעקב הטיסות נסרק על פני 10 צמתים אזוריים בשעה 19:08 UTC ב־1 בנובמבר. מיקומי הכוחות הימיים הם אלה של מעקב הצי של מכון הצי האמריקאי מ־26 באוקטובר; לפורום המזרח התיכון אין צילומים של ספינות בים. נתוני כוחות שמקורם בגורמים רשמיים ובמעקבי מקורות גלויים מיוחסים בגוף הטקסט. המידע מעודכן לשעה 19:10 UTC ב־1 בנובמבר 2026.