וושינגטון צריכה לאמץ את האסטרטגיה האטלנטית של מרוקו

ב־30 באוקטובר 2026 הטילה רוסיה וטו על החלטת מועצת הביטחון בנוסח אמריקאי בעניין סהרה המערבית, שנועדה לשמר כוח שמירת שלום מתוקן של האו"ם, ובמקביל מדינות רבות התנגדו להצעת־הנגד הרוסית. כתוצאה מכך, משימת האו"ם בסהרה המערבית, הנמשכת 35 שנה, מתקרבת לסיומה. סיום הסכסוך שם קץ לשריד מתקופת המלחמה הקרה, אך גם מפנה את הדרך לפיתוח חדש, שמרכזו ריבונות מרוקאית על האזור השנוי במחלוקת. מרוקו מפתחת את חופה האטלנטי לרשת של נמלים, אזורי תעשייה, תשתיות אנרגיה ומסדרונות סחר, שעשויה לחבר בין אירופה, המגרב ומדינות הסאהל חסרות המוצא לים. וושינגטון צריכה לראות ברשת הזאת תשתית אסטרטגית.

יומיים קודם לכן עמד המלך מוחמד השישי בראש ישיבת עבודה שעסקה בשני נמלים: נאדור ווסט מד (Nador West Med) וטנג'יר מד (Tanger Med). רבאט הודיעה כי מסוף המכולות הראשון בנאדור ווסט מד ייפתח בקרוב, וכי יחלו בבניית טנג'יר מד 3. עם השלמת ההרחבות המתוכננות, כך לפי מרוקו, יוכל טנג'יר מד לטפל בעד 20 מיליון מכולות. דרומה משם מרוקו בונה את דאחלה אטלנטיק בסהרה המערבית, שהאו"ם עדיין מגדיר כשטח שאינו שולט בעצמו. כשייפתח בהמשך העשור, הנמל ישרת תעשייה כבדה וסחר עם מדינות הסאהל חסרות המוצא לים.

אין מדובר בפרויקטים מסחריים מבודדים. תהליך המדינות האפריקאיות האטלנטיות (Atlantic African States Process) של מרוקו, שהושק ב־2022, עוסק כיום בביטחון ימי, קישוריות, אנרגיה והכלכלה הכחולה. ביולי 2026 מרוקו שימשה יושבת־ראש שותפה של הישיבה המיניסטריאלית השביעית של התהליך בקוטונו. רבאט גם הציעה למאלי, לניז'ר, לבורקינה פאסו ולצ'אד גישה לתשתיות אטלנטיות, כדי לחבר את כלכלות הסאהל חסרות המוצא לים לשווקים העולמיים.

האסטרטגיה הזאת מצטלבת עם האינטרסים של ארה"ב. ב־13 ביולי חתמו הכוחות המזוינים המלכותיים של מרוקו ופיקוד אפריקה של צבא ארצות הברית על מזכר להקמת מרכז אימונים וניסויים רב־ממדי לאפריקה בטאן־טאן עד 2030. באוגוסט השתמשו כוחות אמריקאיים ומרוקאיים במרכז, שעדיין מצוי בהקמה, לצורך הדגמה באש חיה של יכולות תקיפה מדויקת לטווח ארוך. באוקטובר אירחה מרוקו את תכנון התרגיל "אריה אפריקאי 2027", שצפויות להשתתף בו יותר מ־45 מדינות.

גם אירופה מושכת את מרוקו עמוק יותר לתוך ארכיטקטורת הביטחון הדרומית שלה. בינואר אישררו האיחוד האירופי ומרוקו את השותפות האסטרטגית ביניהם, ודנו ביוזמת המדינות האפריקאיות האטלנטיות וביציבות בסאהל. באוקטובר ביקר הנציג המיוחד של NATO לשכנות הדרומית ברבאט לשיחות על טרור, ביטחון ימי והסאהל. לספרד יש עניין מיוחד: נמלי מרוקו שוכנים מעברו השני של מצר גיברלטר ולאורך נתיבי ים המחברים את אפריקה האטלנטית לאירופה. מבחינת מדריד, להרחבת הנמלים המרוקאיים יש אפוא השלכות על סחר, ניהול הגירה, ביטחון אנרגטי, תצפית ימית וגישה לסאהל.

ועם זאת, מרוקו אינה נועלת את הדלת בפני מתחרותיה של וושינגטון. סין בנתה נוכחות מסחרית הולכת ומתרחבת סביב טנג'יר, ומשרד המסחר שלה מתאר את עיר הטכנולוגיה מוחמד השישי בטנג'יר, סמוך לטנג'יר מד, כפרויקט תעשייתי דו־צדדי. בינואר 2026 ביקר שגריר סין בעיר הטכנולוגיה ובטנג'יר מד, וקידם שיתוף פעולה הדוק יותר בשרשראות אספקה. עד מרץ, לפי דוח ממשלתי סיני, לעיר הטכנולוגיה היו הסכמים עם 42 חברות, 34 מהן סיניות, המייצגים כ־3.5 מיליארד דולר בהשקעות מתוכננות.

אין בכך משום גישה צבאית סינית. ההסכמים הזמינים לציבור מצביעים על התמקדות בהשקעה תעשייתית, בייצור ובסחר, ואינם מעידים על דריסת רגל ימית סינית. באוקטובר מינתה מרוקו את מארסק־APM, מפעיל בניהול דני, כבעלת הזיכיון למסוף המכולות החדש בטנג'יר מד 3. במקביל, מרוקו מרחיבה את יכולת ההפעלה המשותפת הצבאית שלה עם ארה"ב.

רוסיה מציבה אתגר נוסף. מוסקבה מחזקת את קשריה הצבאיים עם מאלי, ניז'ר ובורקינה פאסו. הווטו הרוסי ב־30 באוקטובר בעניין סהרה המערבית הראה גם שמוסקבה יכולה לאתגר את וושינגטון בסוגיה מרכזית במדיניות החוץ המרוקאית. מרוקו עשויה אפוא להפוך לגשר בעל ערך רב עוד יותר אל הסאהל, שם ההשפעה המערבית נחלשה.

השאלה האסטרטגית אינה אם מרוקו חייבת לבחור מחנה אחד. רבאט אמנם מקבלת בברכה השקעות סיניות, אך היא מבססת את שיתוף הפעולה הביטחוני שלה על ארה"ב ושומרת על קשרים הדוקים עם אירופה. וושינגטון לא צריכה לדרוש בלעדיות כלכלית; במקום זאת, עליה לוודא שתלות מסחרית בתשתיות קריטיות לא תהפוך למקור של מנוף אסטרטגי.