איאן לוסטיק: ישראל "משטר סורר" ללא "זכות קיום"

ישראל היא "מדינה מטורפת", "משטר סורר ומצורע בינלאומי", ש"אין לה זכות קיום" — כך אמר איאן לוסטיק, פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת פנסילבניה, בהרצאה שנשא בסתיו בוושינגטון די.סי. ארס אנטי־ישראלי מסוג זה אפיין את כנס Arab Center-Washington, D.C. במועדון העיתונות הלאומי, שבו חלמו לוסטיק ודוברים נוספים להחליף את ישראל במדינה פלסטינית אחת, דמוקרטית לכאורה.

כ־150 איש מילאו בסופו של דבר אולם בכנס בן יום שלם שכותרתו "גאות משתנה: פלסטין, הבחירות בארה"ב ודרכים קדימה". בין שונאי ישראל הבולטים בקהל נכחו מדיאה בנג'מין, בלבושה הרגיל של Code Pink, ג'ונתן א"צ בראון, פרופסור מאוניברסיטת ג'ורג'טאון ומצדיק העבדות המוסלמית, טום גטמן, פיליס בניס ומיקו פלד. אישה אחת עטתה על חולצתה השחורה את הסמל של "שיק רדיקלי" פלסטיני — הכאפייה.

נאום המפתח של לוסטיק, ששודר בווידאו בשל הידבקותו ב־COVID 19, השתלב היטב עם דברי משתתפי פאנלים אחרים בכנס, כמו אסאל ראד, מחברת הספר Don’t Say Palestine, שהציגה את עצם קיומה של ישראל כפשע נגד האנושות. מה שבדתה כ" Gaza genocide " לאחרונה הוצג כ"שיאם של מאות שנות קולוניאליזם" ושל "גזל אדמות, נישול, אפרטהייד" — ובסך הכול "מחיקת פלסטין" ההיסטורית בידי הציונות. לוסטיק, בהתאם, השווה את ישראל לרייך השלישי הנאצי, תוך הפניה לסיסמה "Don’t give in to despair" שנכתבה ביידיש בידי יהודים על קיר בגטו ורשה שבפולין במלחמת העולם השנייה. הוא תיאר את המרד המפורסם אך אבוד מראש של יהודים שם ב־1943 נגד משמידיהם הנאצים כ" intifada " — המילה הערבית ל"התקוממות", שסימנה מסעות טרור פלסטיניים עקובים מדם נגד יהודים בישראל.

מתוך עמדה מוסרית מתנשאת בנוסח מרטין לות'ר קינג הבן, חלם לוסטיק למזג את כל השטחים ואת אוכלוסיותיהם הערבית והיהודית בשטח המנדט הפלסטיני לשעבר, בין נהר הירדן לים התיכון, למדינה אחת. במה שכל אדם בעל כוונות טובות היה רואה כסיוט, הוא מבקש שמדינה יהודית משגשגת ודמוקרטית — ישראל — תתאחד עם הערבים האנטישמיים עמוקות של השטחים הפלסטיניים המושחתים ושסועי הסכסוך בישות מדינית אחת. בעבר תמך בהקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל, אך כעת הוא רואה בפתרון שתי המדינות "בלתי אפשרי".

ישראל, שלא רק מנהלת את ענייני אזרחיה אלא גם מפעילה, לשיטתו, פיקוח ביטחוני מוצדק על השטחים הפלסטיניים, תעבור אפוא "שילוב מלא של כל החיים בשטחים הנשלטים בידי אותה ממשלה". "הדמוקרטיה החלקית" של ישראל תחווה אפוא "הרחבה של אזרחות וזכויות פוליטיות לאוכלוסיות שהודרו, בוזו ודוכאו היסטורית" — כלומר, פלסטינים התומכים בג'יהאדיסטים של חמאס. במקום "decolonization", ישראל "is not a problem of separating the colony from the metropole", אלא "of democratizing what is an expanded and thereby transformed metropole".

לוסטיק גינה את מדינת הלאום היהודית של ישראל כ"עליונות יהודית על פני לא־יהודים" וכ"משטר של אפרטהייד שקט", אף שהמיעוט הערבי בישראל נהנה מברכות החירות שערבים אחרים במזרח התיכון יכולים רק לחלום עליהן. אל מול התמונה הקודרת הזאת, הוא דמיין "co-resistance among Jews and Arabs" במעין תנועת זכויות אזרח למען הרפובליקה הפלסטינית האחת שלו; "in the long run, the crucial alliance will be between Jews and Arabs". עם זאת הוא הודה שב"right wing is going to win the election one way or the other" בבחירות הישראליות השנה, משום שציבור הבוחרים בישראל נע בצורה מסיבית ימינה, בייחוד בעקבות מתקפות ג'יהאדיסטיות בלתי פוסקות.

סימני הדעיכה בפופולריות של ישראל באמריקה שימחו את לוסטיק, שכן "unconditional American aid" לישראל "propelled ruthless and fanatical ultra-nationalists to power". "The Israel lobby’s hammerlock on U.S. policy in the region is the main problem in the Middle East. It prevents peace, produces wars, and drags America into those wars", קבע. לוסטיק התעלם מחילוקי דעות חוזרים ונשנים במדיניות בין אמריקה לבין בעלת בריתה האסטרטגית ישראל, ובה בעת קידם את הדימויים האנטישמיים תכופות שלפיהם מלחמות המזרח התיכון אינן נוגעות לשום אינטרס אמריקאי ומתקיימות רק בגלל ישראל.

בדונו באכזבת היהודים האמריקאים הפרוגרסיבים מישראל, ציטט לוסטיק את "one of the most popular books in the American Jewish community, especially among young people". אותו "book about the Jewish Bund in Europe before World War II", כלומר Here Where We Live Is Our Country: The Story of the Jewish Bund, תיאר "anti-Zionist way of being proudly Jewish". וכך, יהודים יכולים "celebrate ourselves as citizens and be loyal to wherever we are rather than in Palestine, rather than in Israel", אמר לוסטיק. הוא לא הזכיר שרצח העם הנאצי במלחמת העולם השנייה החריב את הבונד היהודי בעיירות מזרח אירופה שהפכו לשדות הרג, והמחיש כמעולם לפני כן את הצורך במדינה יהודית בטוחה.

ג'וש רובנר, מנהל המדיניות של Institute for Middle East Understanding, הוסיף בהרצאתו למקהלת ההשחרה של ישראל. באמריקה, "whole country is outraged by our duplicity in this genocide" בעזה, ו"apartheid regime" של ישראל הוא כיום נטל פוליטי, טען. הוא זיהה "Sun City moment for Palestine" בקרב אישי תקשורת אמריקאים המגנים את ישראל — התייחסות לעיר הנופש בדרום אפריקה שאמני בידור אמריקאים החרימו באופן מפורסם בתקופת האפרטהייד.

דניאל לוי, נשיא U.S./Middle East Peace Project, תיאר אף הוא בהתאם את ישראל כנתונה ב"doom loop". ואולם היהודים הישראלים "will have equal rights in a post-ethno supremacist state future" בפלסטין מאוחדת. מדינה דו־לאומית זו, ואולי אף בעלת רוב ערבי, תהיה "better guarantee" ל"future safety and security" של היהודים.

יהודים ישראלים ברובם המכריע יחלקו על כך, ובייחוד לנוכח דבריו בפאנל של ג'יהאד אבו־סלים, מנכ"ל Genocide Center, המנסה שלא בצדק לבסס טענה בדבר "Gaza genocide". הוא תיאר את "long history of Israel’s systematic targeting of Palestinian leaders" כ"part of its broader campaign against Palestinian institutions", ולא כהריגת מחבלים פלסטינים, המוצדקת בדיוק כמו הריגת ג'יהאדיסטים של אל־קאעידה בידי אמריקה. אבו־סלים גם ראה במרואן ברגותי מנהיג לאומי פלסטיני, שכן יש לו "legitimacy and creditability" ו"high level of respect among Palestinians". זה נובע, רמז אבו־סלים, מכך שברגותי מרצה כיום כמה מאסרי עולם בכלא ישראלי על שתכנן מזימות טרור שהרגו לפחות חמישה בני אדם.

ההערצה הפלסטינית לברגותי — שכמו אבי המייסד חסר הרחמים של העניין הפלסטיני, יאסר ערפאת יליד מצרים, אינו Ghandi — ממחישה את המציאות הקטלנית ששום שירת "We Shall Overcome" לא תוכל לבטל. המדינה הפלסטינית האחת שלוסטיק מציע לא תחבר בין ערבים ליהודים במעין חברה חילונית או אפילו סוציאליסטית. אדרבה, יהודים יתמודדו מול אוכלוסייה בעלת רוב מוסלמי שבה שולטות נורמות שריעה אנטי־ליברליות ואנטי־יהודיות, כפי שציין הסופר סלמאן רושדי. הגיגיו של לוסטיק באוניברסיטת פנסילבניה הם דוגמה נוספת להוצאות ציבוריות ופרטיות נדיבות, ובכל זאת מבוזבזות, על לימודי המזרח התיכון — תחום שמחנך לקוי ומטעה שוב ושוב, ולפיכך חייב להשתנות או להיעלם.