כשתל אביב ועזה הבטיחו להיות ערים תאומות

תל אביב ועזה היו פעם ערים תאומות, לפחות על הנייר. ב־24 בספטמבר 1998 חתמו ראשי הערים, רוני מילוא ועאון א־שווא, יחד עם ראש עיריית ברצלונה ז'ואן קלוס, על הסכם שיתוף פעולה. חילופי משלחות עירוניות ופרויקטים תרבותיים נועדו לתרגם את ההבטחות הדיפלומטיות של אוסלו לקשרים יומיומיים בין התושבים. ברצלונה הייתה אמורה לסייע במימון המהלך.

אף שהסכם אוסלו ב' מ־1995 ופרוטוקול חברון מ־1997 שמרו על התהליך המדיני בתנועה, פיגועי התאבדות פלסטיניים העמיקו את הספק בישראל שוויתורים יניבו ביטחון. חרף התנגדות, מועצת העיר תל אביב אישרה את ההסכם.

השותפות שהובטחה לא יצאה לפועל. האינתיפאדה השנייה ריסקה את האמון. ישראל נסוגה מרצועת עזה, פינתה את יישוביה ואת נוכחותה הצבאית ב־2005; חמאס זכה ברוב קל בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית ב־2006, ואז השתלט על הרצועה באלימות והרג או גירש אנשי פת"ח ב־2007. הסכם שנולד בימי הרשות הפלסטינית של יאסר ערפאת ניצב כעת מול תנועת טרור המחויבת להשמדת ישראל.

גם אז תל אביב הותירה את הדלת פתוחה. ב־2008, כשיישובים ישראליים היו תחת אש רקטות והחייל גלעד שליט הוחזק בשבי בעזה, קרא ראש העיר רון חולדאי לחברי המועצה להקפיא את ההסכם ולא לבטלו. הם נענו, ושימרו את האפשרות לשיתוף פעולה אם וכאשר הנסיבות ישתפרו.

חמאס, מנגד, הרחיב את מאגר הנשק שלו ואת מנהרות הלחימה. מתקפות הרקטות חסרות ההבחנה שלו על אזרחים ישראלים היו בלתי חוקיות. טקטיקות המגן האנושי שלו סיכנו פלסטינים, תוך ניצול מאמצי ישראל להימנע מפגיעה באזרחים. ב־2012 הגיעו רקטות מעזה לאזור תל אביב. עיר תאומה על הנייר הפכה ליעד בפועל.

בברצלונה, לעומת זאת, דרשה הקהילה הפלסטינית של קטלוניה לסיים את השותפות עם תל אביב כבר ב־2009. בינואר אותה שנה הדגיש דוברה שבסיסו בברצלונה, סלאח ג'מאל, את יכולתו של חמאס ללכד ערבים סביב "שיח ההתנגדות לתוכניות האימפריאליסטיות", ובה בעת האשים את ישראל בשאיפה ל"חיסול העניין הפלסטיני". ב־2014 פרסם אתר הארגון מחדש ריאיון שבו תיאר הפעיל הישראלי מישל ורשבסקי את חמאס כ"קודם כול תנועת התנגדות" והצהיר: "האמנה שלו מעולם לא הפריעה לי". עירייה ישראלית ליברלית עמדה בפני הדרה, בעוד אלימות חמאס זכתה להצדקה.

ב־2017 אירח פסטיבל הספרים Literal, שסובסד בידי עיריית ברצלונה, את חוטפת המטוסים לילה ח'אלד. היא הייתה דמות בולטת בחזית העממית לשחרור פלסטין, ארגון טרור הרשום ברשימת האיחוד האירופי. בתוכנייה של הפסטיבל כונתה חטיפת המטוס הראשונה שלה "הצלחה מוחלטת". העירייה טענה שלא היא בוחרת את הדוברים. ובכל זאת, מימון ציבורי סייע להעניק במה למי שהמשיכה להגן על המאבק המזוין נגד ישראל.

בפברואר 2023 השעתה ראש עיריית ברצלונה אדה קולאו את היחסים עם ישראל, ובכלל זה את ההסכם עם תל אביב. קולאו עמדה על כך שהיא מתנגדת למדיניות הממשלה, אך הטילה סנקציות על עירייה שקשה להשוות את הפוליטיקה שלה לזו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. התאחדות הקהילות היהודיות בספרד גינתה את ההחלטה כ"אנטישמיות מתוחכמת". כשמחליפה הסוציאליסטי, ז'אומה קולבוני, חידש את הקשרים בספטמבר אותה שנה, האשימה אותו מפלגתה של קולאו בכניעה ל"לובי הציוני".

לאחר טבח היהודים שביצע חמאס ב־7 באוקטובר 2023, הייתה לישראל הזכות והחובה להגן על אזרחיה. ואולם מנהיגי ברצלונה ראו במערכה שלה להכרעת חמאס עילה לבידוד. קולאו כינתה זאת רצח עם. הצעדים הזמניים שקבע בית הדין הבינלאומי לצדק בינואר 2024 לא כללו קביעה כזו; ההכרעה לגופה של התביעה נותרה פתוחה. ההאשמה הוצגה כעובדה, והעניקה אמינות רשמית למה שההיסטוריון סיימון שאמה כינה "עלילת הדם החדשה".

במאי 2025 ניתקה מועצת העיר ברצלונה את ההסכם העירוני. החלטתה בת 20 הסעיפים תמכה בפתרון שתי המדינות, אך לא הזכירה את חמאס ולו פעם אחת. היא דרשה צעדים מישראל בלי להציע לישראלים אסטרטגיה אמינה כלשהי להכרעת תנועת טרור שמטרותיה הרצחניות — השמדת ישראל והרג יהודים — מפורטות באמנת היסוד שלה. חמאס בירך על ההחלטה ותיאר את תל אביב כ"עיר כבושה".

הממשלה במדריד הדהדה את גישת ברצלונה: בספטמבר 2025 האשים ראש הממשלה פדרו סאנצ'ס את ישראל ב"השמדת עם חסר הגנה" והודיע על הגבלות נוספות נגדה.

במקביל, האנטישמיות בספרד זינקה לאחר הטבח ב־7 באוקטובר 2023. המצפה הלאומי לאנטישמיות תיעד 34 אירועים ב־2022 ו־60 ב־2023. התאחדות הקהילות היהודיות בספרד רשמה 221 אירועים אנטישמיים ב־2025, לעומת 193 ב־2024. נשיאה, דוד אובדיה, תיאר ילדים יהודים המגיעים לבית הספר תחת הגנת משטרה. ואולם בספטמבר 2026 תמכה שרת הנוער והילדים סירה רגו בפלסטין חופשית "מהנהר עד הים". התמיכה המוצהרת של מדריד בשתי מדינות נשמעת ריקה כששרה מאמצת סיסמה אנטישמית השוללת את זכות העם היהודי להגדרה עצמית.

צעדי ברצלונה לא עמדו גם בביקורת שיפוטית. באוקטובר 2026 אישר בית המשפט הגבוה של קטלוניה את ביטול השעיית היחסים עם ישראל מ־2023 ואת הגבלות הרכש, בקובעו שהן מפלות וחורגות מסמכויות העירייה. סיום ההסכם עם תל אביב מ־2025, בהליך נפרד, לא נכלל בגדר הפסיקה.

האיפה ואיפה הפוליטית הייתה ברורה: ברצלונה דורשת שינויים מרחיקי לכת מישראל הדמוקרטית, אך אינה דורשת דבר מדיקטטורת חמאס בעזה. היא הטיפה לדו־קיום, ובו בזמן הדירה את העיר הישראלית שהותירה ערוץ פתוח לשיתוף פעולה. בשם השלום היא פירקה גשר. חמאס מחא כפיים.