ביקור קאלין באתונה על רקע היערכות טורקיה למלחמה
ראש המודיעין הטורקי הביא לאתונה את דרישות ארדואן בעניין האיים היווניים, ישראל והמזרח הים תיכוני
Christos Konstantinidis הוא עיתונאי, העורך הראשי של Geopolitico.gr, שותף בבעלות על PontosVoice.com וחבר במכון הבינלאומי לאסטרטגיה (International Institute of Strategy).
ב־28 באוגוסט 2026 הגיע איברהים קאלין, ראש ארגון המודיעין הלאומי של טורקיה (MİT), לביקור באתונה ללא הודעה מוקדמת, כדי להיפגש עם עמיתו היווני, מנהל שירות המודיעין הלאומי (EYP) בדימוס תמיסטוקליס דמיריס. נוכחותו של קאלין קיבלה משמעות רחבה יותר כאשר נפגש לאחר מכן בארבע עיניים עם ראש ממשלת יוון קיריאקוס מיצוטקיס במעון מקסימוס, משכנה הרשמי של ראשות הממשלה היוונית.
לאחר מכן חשפו כלי תקשורת בטורקיה את מטרת שליחותו של קאלין. העיתון הפרו־ממשלתי "ייני שפאק" דיווח כי ראש ה־MİT דיבר באתונה "בגלוי ובבירור" והעביר ארבעה מסרים: טורקיה לא תיסוג מעמדותיה; היא לא תאפשר ליוון ליצור "עובדות מוגמרות" באגאי ובמזרח הים התיכון; היא לא תקבל חיזוק של מערכי ההגנה באיים היווניים; והיא רואה בשותפות האסטרטגית של יוון עם ישראל "דרך שגויה". הלכה למעשה, זה היה אולטימטום טורקי.
גם עיתוי הביקור היה טעון. הוא נערך בזמן שיוון וישראל קידמו הסכם על "מגן אכילס", מערכת רב־שכבתית להגנה אווירית ונגד טילים. במקביל, הרפובליקה של קפריסין מחזקת את הגנתה במערכות ברק MX מתוצרת ישראל, ואפשרות שילוב מגני ההגנה של יוון, קפריסין וישראל שבה ועלתה לקדמת הבמה.
טורקיה חוששת מארכיטקטורת הרתעה שתצמצם את יכולתה לאיים על אתונה, ניקוסיה וירושלים כל אחת בנפרד. הנשיא רג'פ טייפ ארדואן קרא ליוון שלא לפרוס מערכות נשק חדשות באיים, והוסיף כי ההיסטוריה היא "מדריך טוב מאוד למי שלומד ממנה לקחים". מיצוטקיס השיב כי יוון אינה מקבלת הוראות כיצד להגן על ריבונותה הלאומית.
בעוד קאלין מדבר באתונה על "גישה של תום לב", טורקיה ממשיכה להיערך לאפשרות של עימות רחב היקף. תוכניתה להקים 40 חטיבות קומנדו יוצרת קשת צבאית המשתרעת מתראקיה המזרחית ומחופי אנטוליה ועד קפריסין הכבושה. במקביל, בניית מקלטים ותשתיות הג"א בכל 81 המחוזות בטורקיה מלמדת כי אנקרה אינה רואה במלחמה אפשרות מופשטת.
במרחב האווירי, כלי טיס בלתי מאויש טורקי מדגם אקינג'י ביצע משימה מעל אזור הפארק הימי הבלתי חוקי של טורקיה בצפון האגאי, בין האיים היווניים סמותרקי ולימנוס. דרומה יותר, ספינת המחקר TÜBİTAK Marmara הופיעה סמוך לקסטלוריזו, באזור הפארק הימי הבלתי חוקי השני של טורקיה, שנועד לכתר את האי היווני ולערער את זכויותיו הימיות.
מיזם ה־Great Sea Interconnector עלול להפוך לנקודת הבערה הבאה. בעקבות ההסכם עם חברת Meridiam הצרפתית, יוון חייבת להוכיח בשטח כי האזור הכלכלי הבלעדי שתחמה מול מצרים אינו קיים רק על מפות.
תקרית קאסוס ב־2024 המחישה מה קורה כשהנחישות מפנה מקום לחשש מהסלמה. נראה כי הממשלה היוונית הבינה — באיחור ותחת לחץ בחירות — שהפיוס לא שינה את טורקיה. הוא רק העניק לאנקרה זמן, מרחב והשתכנעות שטקטיקות הלחץ שלה עובדות.
התבטאויותיו האחרונות של ראש הממשלה על הרחבת המים הטריטוריאליים של יוון מדרום לכרתים, לצד עמדתו של שר החוץ יורגוס יראפטריטיס כי הרחבתם ל־12 מיילים ימיים היא זכות יוונית בלתי ניתנת לערעור, מצביעות על שינוי ברטוריקה הפומבית. השאלה, עם זאת, היא אם המעשים יעמדו בקנה אחד עם הרטוריקה.
על רקע זה, ארצות הברית חייבת להכריע באיזה סדר אזורי היא תומכת: זה שבונות יוון, קפריסין וישראל על יסודות המשפט הבינלאומי והביטחון ההדדי, או זה שטורקיה מנסה לכפות באמצעות איומים, מפות בלתי חוקיות ועובדות מוגמרות צבאיות.
ניסיונו של השגריר ואיש העסקים האמריקאי טום בארק להציג את הסנקציות האמריקאיות נגד Golden Global Yatırım Bankası — בנק שסייע בעסקאות הקשורות לאיראן ולמשמרות המהפכה האסלאמית — כצעד שאין לפרשו כמכוון נגד טורקיה, משדר מסר שגוי לבעלות בריתה האמיתיות של וושינגטון.
יוון שילמה מחיר על נסיגותיה: קפריסין ב־1974, אימיה ב־1996 ואובדן חייהם של כמה טייסים במילוי תפקידם. המעגל הזה חייב להסתיים. השלום אינו מובטח בהותרת האיים חסרי הגנה או בבקשת רשות מטורקיה לממש זכויות יווניות; הוא מובטח באמצעות עוצמה, בריתות ונחישות.