ההיערכות הצבאית האמריקאית סביב איראן: מה ידוע ומה המשמעות

תקציר מנהלים

ארצות הברית מבצעת את ההיערכות הצבאית הגדולה ביותר שלה במזרח התיכון מאז התקיפות ביוני 2025 על מתקני הגרעין של איראן. בשעה שמחאות מטלטלות את הרפובליקה האסלאמית וממשל טראמפ מאותת על נכונות לפעולה מכרעת, כוחות אמריקאיים מתכנסים לאזור המפרץ הפרסי מכמה כיוונים. הניתוח הזה בוחן מה חושף המודיעין ממקורות גלויים על היקף ההיערכות, הרכבה והשלכותיה האסטרטגיות.

התמונה המצטיירת היא של הקרנת כוח מכוונת ורב־ממדית. צוות הקרב של נושאת המטוסים USS Abraham Lincoln מגיע מים סין הדרומי, ובכך מסתיים פער בן 20 יום ללא נושאת מטוסים באזור — היעדרות ראשונה מסוגה מאז אוקטובר 2023. כ־35 מטוסי F-15E Strike Eagle נפרסו בירדן. מטוסי תדלוק הוזרמו לבסיס האווירי אל־עודייד בקטר. סוללות נוספות להגנה מפני טילים נעות לעמדותיהן ברחבי המפרץ.

ועם זאת, נותרו אי־ודאויות משמעותיות. היעד של צוות הקרב של נושאת המטוסים USS George H.W. Bush, שיצא מנורפוק ב־13 בינואר, אינו ברור. מצבן הנוכחי של המפציצים האסטרטגיים בדייגו גרסיה אינו ידוע. פריסות צוללות — שתמיד נשמרות בסוד — עשויות להוסיף יכולת ניכרת של טילי שיוט טומהוק, שאיננו יכולים לאשר.

מה שברור הוא שהממשל מרכיב את הכלים למבצעי חירום רחבי היקף, ובמקביל שומר לעצמו גמישות דיפלומטית. הפינוי החלקי של בסיס אל־עודייד ב־14 בינואר והדיווחים שלפיהם פיקוד המרכז של צבא ארצות הברית (CENTCOM) הועבר למתכונת תכנון מלחמה של 24/7 מרמזים שמקבלי ההחלטות סבורים כי פעולה עשויה להיות קרובה.

ההקשר האסטרטגי

כדי להבין את ההיערכות הנוכחית צריך לבחון מה קדם לה. בין 13 ל־24 ביוני 2025 ביצעו ארצות הברית וישראל את מבצע "פטיש חצות" (Operation Midnight Hammer), ותקפו שלושה מתקני גרעין איראניים בפורדו, בנתנז ובאיספהאן. המבצע בא בעקבות יותר משבוע של תקיפות ישראליות מתגברות נגד אתרים צבאיים וגרעיניים באיראן.

המעורבות האמריקאית הייתה משמעותית. מפציצי החמקן B-2 Spirit, חמושים בפצצות החודרות GBU-57 Massive Ordnance Penetrator, תקפו את המתקנים הקבורים עמוק. צוללת הטילים המונחים USS Georgia (SSGN-729) שיגרה יותר מ־30 טילי שיוט טומהוק לעבר איספהאן. העימות שנמשך 12 יום גבה את חייהם של יותר מ־1,000 איראנים ומיצה את מלאי המיירטים של ישראל.

איראן השיבה בטילים בליסטיים שכוונו אל בסיס אל־עודייד, שבו שוכן המטה הקדמי של CENTCOM. סוללות פטריוט יירטו את מרבית הטילים, אך אחד מהם פגע בבסיס וגרם נזק לכיפת מכ"ם. המתקפה הדגימה הן את נכונותה של איראן לתקוף כוחות אמריקאיים ישירות והן את מגבלות יכולותיה מול מערכות הגנה אווירית מודרניות.

המבצע של יוני 2025 יצר כמה תקדימים שרלוונטיים למצב הנוכחי: הוא הראה נכונות אמריקאית להפעיל כוח ישירות נגד איראן, הדגים את יעילותם של מבצעי הגנה אווירית משולבים, וחשף הן את יכולות התגובה האיראנית והן את מגבלותיה.

המשבר הנוכחי החל ב־28 בדצמבר 2025, כאשר פרצו מחאות ברחבי איראן על רקע הקריסה הכלכלית של המדינה. ערך הריאל האיראני צנח, והיפר־אינפלציה של יותר מ־40 אחוז הכתה באיראנים מן השורה. מה שהחל כתלונות כלכליות הסלים במהירות לדרישות להחלפת המשטר והתפשט ליותר מ־100 ערים.

תגובת המשטר הייתה אכזרית. דיווחים מצביעים על כך שכוחות הביטחון הרגו בין 1,000 ל־12,000 מפגינים, אף שאי אפשר לאמת נתונים מדויקים בשל ניתוק האינטרנט והטלפון שהטילו הרשויות. הפער בהערכות הנפגעים משקף את ריק המידע שיצר ניתוק התקשורת הזה.

תגובת הנשיא טראמפ הייתה חד־משמעית. הוא פרסם ברשתות החברתיות כי "עזרה בדרך", איים בהתערבות צבאית אם יימשכו הוצאות להורג של מפגינים, והצהיר בפומבי כי "כל האפשרויות על השולחן". ב־14 בינואר, לפי הדיווחים, הוא דרש אפשרויות צבאיות "מכריעות" מצוות הביטחון הלאומי שלו. באותו יום עצמו הורה על פינוי חלקי של בסיס אל־עודייד.

המצב נותר נזיל. ב־16 בינואר טען טראמפ שאיראן "הפסיקה להרוג מפגינים" — הפסקה זמנית שלא ניתן היה לאמת בשל ניתוק התקשורת. עד 23–24 בינואר הוא כבר תיאר "צי אדיר" בדרכו למפרץ הפרסי. חברות תעופה בינלאומיות החלו לבטל טיסות דרך האזור.

כוחות ימיים

בין 5 ל־25 בינואר 2026 לא פעלה אף נושאת מטוסים אמריקאית בשטח האחריות של CENTCOM — הפער הראשון מסוגו מאז אוקטובר 2023. היעדרות זו, שאנליסטים אחדים תיארו כ"אנומליה פסיכולוגית", התרחשה בדיוק ברגע שבו הסלים המתח מול איראן. זו הייתה הפעם החמישית בתוך שנתיים שנושאת מטוסים הוסטה מאסיה למזרח התיכון, מה שמדגיש הן את הדרישות המתמשכות של האזור מן הכוח הימי האמריקאי והן את העומס שהדבר מטיל על המחויבויות באוקיינוס השקט.

נושאת המטוסים USS Abraham Lincoln (CVN-72) וצוות הקרב שלה עושים כעת את דרכם מים סין הדרומי לעבר מפרץ עומאן. הצוות יצא מהפיליפינים סביב 15 בינואר וצפוי להגיע למים קרובים יותר לאיראן עד 25–26 בינואר. כנף האוויר התשיעית (CVW-9), המוצבת על סיפון הלינקולן, כוללת מטוסי חמקן F-35C Lightning II מטייסת התקיפה 314 של חיל הנחתים (VMFA-314), כמה טייסות של F/A-18E/F Super Hornet, מטוסי לוחמה אלקטרונית EA-18G Growler, מטוסי התרעה מוקדמת E-2D Advanced Hawkeye, מטוסי לוגיסטיקה CMV-22B Osprey ומסוקי MH-60R/S.

כוח הליווי של הצוות כולל את להק המשחתות 21, עם משחתות הטילים המונחים USS Spruance (DDG-111), USS Michael Murphy (DDG-112) ו־USS Frank E. Petersen Jr. (DDG-121), ולצידן סיירת הטילים המונחים USS Mobile Bay. סביר שלפחות צוללת תקיפה מהירה אחת מלווה את הכוח, אף שהדבר לעולם אינו מאושר רשמית.

אי־ודאות משמעותית נוגעת ל־USS George H.W. Bush (CVN-77), שיצאה מנורפוק, וירג'יניה, ב־13 בינואר 2026. הנושאת לא השלימה את תרגיל ההסמכה המשולב שלה (COMPTUEX), האישור האחרון הנדרש לפני פריסה. יעדה לא הוכרז רשמית.

אם הבוש בדרכה למזרח התיכון, היא תגיע כמה שבועות אחרי הלינקולן, ובכך תעמיד לרשות ארצות הברית שני צוותי קרב של נושאות מטוסים באזור בו־זמנית. זה יהיה ריכוז משמעותי של עוצמה אווירית־ימית. עם זאת, פריסה של נושאת שלא השלימה את מחזור האימונים המלא שלה תהיה חריגה, ומרמזת על דחיפות יוצאת דופן או על יעד אחר לגמרי.

ראוי לציין כי USS Gerald R. Ford (CVN-78), אוניית המלחמה הגדולה בעולם והמסוגלת לשאת את כנף האוויר החזקה ביותר, אינה זמינה למבצעים במזרח התיכון. הפורד פועלת כעת בקריביים תחת הפיקוד הדרומי במסגרת מבצע Southern Spear, בתמיכה בפעולות הקשורות לוונצואלה. הדבר מצמצם את האפשרויות להקרנת כוח נוספת של נושאות מטוסים במפרץ.

מעבר לצוות הקרב של נושאת המטוסים, כמה כלי שיט לוחמים פועלים במפרץ הפרסי ובמים הסמוכים. משחתות הטילים המונחים USS Mitscher (DDG-57) ו־USS Roosevelt (DDG-80) פועלות באזור, כשהאחרונה דווחה גם בים האדום. שלוש ספינות לחימה חופיות — USS Canberra (LCS-30), USS Tulsa (LCS-16) ו־USS Santa Barbara (LCS-32) — מצוידות במערכות ללוחמה נגד מוקשים, יכולת שתהיה חיונית בכל עימות שבו תנסה איראן למקש את מצרי הורמוז.

תמונת הצוללות אטומה, כתמיד. ידוע לנו ש־USS Georgia (SSGN-729) השתתפה בתקיפות של יוני 2025 ושיגרה יותר מ־30 טומהוקים לעבר איספהאן. הצי מפעיל ארבע צוללות טילים מונחים ממחלקת אוהיו (SSGN) — Ohio, Florida, Michigan ו־Georgia — שכל אחת מהן מסוגלת לשאת 154 טילי שיוט טומהוק. בספטמבר 2025 הסיר הצי את USS Ohio ואת USS Florida מרשימת ההשבתה לשנת התקציב 2026, ובכך שימר את יכולת התקיפה העצומה הזאת. מיקומן הנוכחי של צוללות ה־SSGN אינו ידוע, אך אפילו אחת באזור תוסיף עוצמת אש ניכרת.

כוחות אוויריים

המרכיב הגלוי ביותר בהיערכות הנוכחית הוא פריסת מטוסי F-15E Strike Eagle לבסיס האווירי מואפק אל־סאלטי בירדן. בין 18 ל־21 בינואר 2026 הגיעו כ־35 מטוסים מטייסת הקרב האקספדיציונית 494 מבסיס RAF Lakenheath בבריטניה. גל שני של 12 מטוסים יצא מבריטניה ב־21 בינואר.

CENTCOM הודה בפומבי בפריסה ב־20 בינואר, וציין כי "נוכחות ה־F-15 מחזקת את הכשירות הקרבית". ההודאה הפומבית החריגה הזאת מדגישה את האיתות שהממשל מבקש לשדר. ה־F-15E הוא מטוס דו־משימתי המסוגל הן לעליונות אווירית והן למשימות תקיפה עמוקות, ומצויד במערכת Eagle Passive/Active Warning Survivability System (EPAWSS) לשיפור יכולות הלוחמה האלקטרונית.

הבחירה ב־F-15E משמעותית. באפריל 2024 הפילו מטוסי F-15E יותר מ־80 כלי טיס בלתי מאוישים איראניים במהלך מתקפה על ישראל, והדגימו את יעילותם מול המערכות הבלתי מאוישות המהוות רכיב מרכזי ביכולות האיראניות וביכולות השלוחים. המטוסים נצפו מצוידים ברקטות Hydra בקוטר 70 מ"מ, שהוכיחו יעילות גבוהה באותו עימות.

בסיס מואפק אל־סאלטי בירדן מארח פריסות מתחלפות של F-15E כבר כמעט עשור. הבסיס שוכן בטווח תקיפה ממערב איראן ומספק חלופה יבשתית לתעופה מנושאות — שיקול חשוב נוכח הרגישויות של מדינות המפרץ המארחות בכל הנוגע לתקיפות שיוצאות משטחן.

דווח על פריסות נוספות של מטוסי קרב, אך האישור להן פחות מוצק. מטוסי חמקן F-22 Raptor מוצבים בבסיס האווירי א־דאפרה באיחוד האמירויות ומספקים יכולת עליונות אווירית והרתעה אזורית. דיווחים מצביעים על כך שטייסת F-16 נפרסה בבסיס האווירי הנסיך סולטאן בסעודיה וכי טייסת A-10 עשויה לשהות במואפק אל־סאלטי לצד מטוסי ה־F-15E. לפי הדיווחים, שתי טייסות F-35 נמצאות בזירה, אף שמיקומן המדויק אינו מאושר.

בא־דאפרה שוהים גם כלי טיס בלתי מאוישים MQ-4C Triton, בעלי גובה טיסה רב וסיבולת ארוכה, המספקים יכולות תצפית מתמשכות החיוניות לניטור תנועות צבאיות איראניות ופעילות ימית במפרץ.

דייגו גרסיה, האטול המרוחק בטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי שבו שוכן מתקן צבאי אמריקאי גדול, שימש בעבר בסיס היערכות למבצעי מפציצים אסטרטגיים במזרח התיכון. הבסיס מרוחק כ־2,358 מיילים מאיראן — הרבה בתוך טווחם של ה־B-2 Spirit וה־B-52H Stratofortress.

במרץ 2025 נפרסו שישה מפציצי B-2 Spirit בדייגו גרסיה — כ־30 אחוז מכלל צי ה־B-2. מפציצי B-52H Stratofortress הגיעו במאי 2025. מטוסי ה־B-2 שימשו בתקיפות נגד מטרות חות'יות בתימן לפני שחזרו לבסיס חיל האוויר וייטמן בעקבות הפסקת אש במאי. מטוסי F-15 נפרסו בבסיס במאי 2025 כדי לספק הגנה.

מצבם הנוכחי של המפציצים האסטרטגיים בדייגו גרסיה אינו ידוע. אין תצלומי לוויין עדכניים או דיווחים אמינים שמאשרים את נוכחותם או היעדרם נכון לסוף ינואר 2026. אם מטוסי ה־B-2 שבו לבסיס, הם יוכלו להפעיל את ה־GBU-57 Massive Ordnance Penetrator נגד מתקנים תת־קרקעיים מבוצרים. מפציצי B-52H יוכלו לשגר טילי שיוט AGM-158 Joint Air-to-Surface Standoff Missiles (JASSMs) מחוץ לטווח ההגנה האווירית האיראנית.

איראן איימה במפורש לתקוף את דייגו גרסיה במקרה של פעולה צבאית אמריקאית, מתוך הכרה בחשיבותו כבסיס מפציצים. השאלה אם לאיראן יש יכולת לממש איום כזה בטווח כזה נותרת מוטלת בספק.

המדד המלמד ביותר אולי על ההכנות המבצעיות הוא הזרמת מטוסי התדלוק. עד 22 בינואר שהו בבסיס אל־עודייד לפחות 20 מטוסי תדלוק KC-135 Stratotanker — עלייה משמעותית לעומת הרמות הרגילות. במהלך הפינוי החלקי ב־14 בינואר יצאו מהבסיס שישה מטוסי KC-135 סביב השעה 22:00. תריסר מטוסי KC-135 הועברו מבסיסים באירופה למזרח התיכון בתוך 48 שעות באמצע ינואר. ארבעה מטוסי תדלוק נוספים נפרסו בירדן לצד מטוסי ה־F-15E.

יכולת התדלוק האווירי היא המאפשרת מבצעים אוויריים ממושכים. מטוסי תקיפה הממריאים מירדן, ממדינות המפרץ או מסיפוני נושאות זקוקים לתמיכת מטוסי תדלוק כדי להגיע למטרות עמוק בתוך איראן ולשוב בשלום. מפציצים אסטרטגיים מדייגו גרסיה יזדקקו לכמה תדלוקים למשימות הלוך ושוב. הצטברות מטוסי התדלוק מרמזת על תכנון למבצעים אוויריים מתמשכים ולא לתקיפה חד־פעמית מוגבלת.

גם פעילות ההובלה האווירית גברה במידה ניכרת. יותר מ־10 טיסות של C-17 Globemaster III אותרו מאנגליה לירדן בתוך יומיים, ככל הנראה בהעברת ציוד וכוח אדם לתמיכה בפריסת ה־F-15E. מטוסי תובלה כבדים C-5M Galaxy נצפו בדרכם מזרחה. דווח על טיסות C-17 לדייגו גרסיה, שעשויות למקם אמצעי לחימה או ציוד נוספים בבסיס המפציצים.

מערכות הגנה מפני טילים

מערכת THAAD (Terminal High Altitude Area Defense) מספקת את שכבת היירוט העליונה של ההגנה האמריקאית מפני טילים בליסטיים. ב־22 בינואר דיווח ה"וול סטריט ג'ורנל" כי סוללות THAAD נוספות נפרסות במזרח התיכון. סוללה אחת שוהה בישראל מאז אוקטובר 2023, ומופעלת בידי כ־100 אנשי צוות אמריקאים.

יכולות ה־THAAD מרשימות: היא מסוגלת ליירט טילים בליסטיים בטווחים של 150–200 ק"מ ובגבהים העולים על 150 ק"מ — הרבה מעל האטמוספרה. עלות כל סוללה היא כ־2.73 מיליארד דולר, ומחיר מיירט בודד עומד על 12.7 מיליון דולר.

עם זאת, המערכת ניצבת מול אילוץ קריטי: המלאי. במהלך העימות של יוני 2025 ירו סוללות THAAD 92 מיירטים בהגנה על ישראל מפני טילים בליסטיים איראניים. סך מלאי המיירטים של THAAD עמד על 632 לפני אותו עימות. גורמי הגנה מעריכים שחידוש המלאי יימשך שלוש עד שמונה שנים בקצב הייצור הנוכחי. המלאי המוגבל מחייב שימוש סלקטיבי ב־THAAD נגד הטילים המאיימים ביותר, בעוד מערכות השכבה הנמוכה מטפלות באיומים פחות מאתגרים.

גם סוללות פטריוט PAC-3 נוספות נפרסות באזור. מערכות פטריוט מספקות הגנה בשכבה נמוכה מפני טילים בליסטיים לטווח קצר, טילי שיוט וכלי טיס. סוללות מוצבות בסעודיה, בכווית, בירדן, בעיראק, בקטר ובאיחוד האמירויות.

במרץ 2025 הועברו לפחות שתי סוללות פטריוט מאסיה למזרח התיכון על רקע הסלמת המתחים. יחידה אחת מדרום קוריאה חזרה לחצי האי ב־30 באוקטובר 2025 כדי לקבל שדרוגי ציוד לפני שתשוב לתפקידה בהגנת חצי האי הקוריאני. הסבב הזה ממחיש את העומס שדרישות המזרח התיכון מטילות על כוח המחויב ברחבי העולם.

באל־עודייד יירטו סוללות הפטריוט בהצלחה את מרבית הטילים הבליסטיים האיראניים במתקפת יוני 2025, אף שטיל אחד פגע בבסיס. ביצועי המערכת אימתו שנים של השקעה, אך גם הדגימו שאין הגנה מושלמת מול מטח מרוכז ונחוש.

ב־12 בינואר 2026 נפתח בבסיס האווירי אל־עודייד תא חדש לתיאום הגנה אווירית — מרכז המבצעים המשולב להגנה אווירית במזרח התיכון (MEAD-CDOC). המרכז משלב מבצעי הגנה מפני טילים של 17 מדינות, ומאפשר תיאום בזמן אמת של פעולות יירוט ושיתוף חיישנים. הגישה הרב־לאומית הזאת מכפילה את יעילותן של המערכות הלאומיות הבודדות ומפחיתה את הסיכון לפערי כיסוי.

כוחות קרקע ונוכחות אזורית

נכון לאמצע 2025, כ־40,000 עד 50,000 חיילים אמריקאים הוצבו ברחבי המזרח התיכון, בשילוב של אנשי צוות בבסיסי קבע ואחרים באתרים קדמיים קטנים יותר. המספר עלה מכ־34,000 לפני פרוץ מלחמת ישראל–חמאס באוקטובר 2023.

כווית מארחת את הריכוז הגדול ביותר, כשמחנה עריפג'אן משמש מוקד הלוגיסטיקה וההובלה האווירית המרכזי למבצעים האזוריים. בסיס אל־עודייד בקטר מתפקד כמטה הקדמי של CENTCOM, חרף התנגדותה המוצהרת של דוחא לתקיפות התקפיות שיוצאות משטחה. בבחריין שוכן מטה הצי החמישי האמריקאי, והדבר הופך אותה למרכז המבצעים הימיים האמריקאיים במפרץ.

תשתית בסיסים מרכזית

אל־עודייד הוא הבסיס הצבאי האמריקאי הגדול ביותר במזרח התיכון ומשמש המטה הקדמי של CENTCOM. בבסיס שוהים כ־10,000 אנשי צוות, והוא היה מרכזי למבצעים בעיראק, בסוריה ובאפגניסטן. מאל־עודייד תואמו רבים מהמבצעים האוויריים בעימות של יוני 2025.

חשיבותו של הבסיס הופכת אותו ליקר־ערך ולפגיע כאחד. איראן תקפה את אל־עודייד בתגובה של יוני 2025, כשטיל בליסטי אחד פגע במתקן וגרם נזק לכיפת מכ"ם. ב־14 בינואר 2026 הורה על פינוי חלקי, ו"מאות" אנשי צוות הועברו למתקנים אחרים ולבתי מלון מקומיים. שישה מטוסי תדלוק KC-135 יצאו מהבסיס סביב השעה 22:00 באותו ערב.

העמדה הפוליטית של קטר מסבכת את התמונה. דוחא הצהירה על התנגדותה לכך שתקיפות אמריקאיות ייצאו משטחה, אף שלא ברור כיצד תיאכף עמדה זו בפועל בעימות ממשי. גם הכוחות הבריטיים באל־עודייד, על פי הדיווחים, צמצמו את נוכחותם.

בסיס חיל האוויר מוואפק סלטי בירדן התבלט כצומת קריטי בהיערכות הנוכחית. בבסיס מוצבים כעת כ־35 מטוסי F-15E סטרייק איגל, ובימים האחרונים נרשמה בו תנועה ערה של מטוסי תובלה. בשונה ממדינות המפרץ, לירדן אין גבול ימי עם איראן, מה שמפחית את חשיפתה לאיומים ימיים איראניים, אך עדיין מציב את מטוסי התקיפה בטווח יעדים איראניים.

הנוכחות האמריקאית הוותיקה במוואפק סלטי – קרוב לעשור של פריסות מתחלפות של F-15E – מספקת תשתית קיימת והיכרות של המדינה המארחת. בית המלוכה הירדני תמך לאורך השנים ביעדי הביטחון האמריקאיים באזור, ולכן מדובר בבסיס אמין יותר מבחינה פוליטית לפעולות התקפיות מכמה מהחלופות במפרץ.

לדייגו גרסיה מקום ייחודי בהקרנת הכוח האמריקאית. האטול, השוכן באוקיינוס ההודי, מרוחק 2,358 מייל מאיראן – רחוק דיו כדי להימצא מחוץ לטווח מרבית כלי הנשק האיראניים, אך קרוב דיו לפעילות מפציצים בסיוע תדלוק אווירי. בידודו של הבסיס והריבונות הבריטית עליו מעניקים כיסוי פוליטי שבסיסים במדינות המפרץ בעלות רוב מוסלמי אינם יכולים לספק. אם מוצבים שם מפציצים אסטרטגיים, דייגו גרסיה תהיה ככל הנראה נקודת הזינוק שלהם לתקיפות ביעדים איראניים מבוצרים.

ציר הזמן של תנועות הכוחות

5 בינואר: אפס נושאות מטוסים בשטח האחריות של CENTCOM (מקור) – לראשונה מאז אוקטובר 2023. 9 בינואר: CENTCOM מודיע על "אין שינוי" בהרכב הכוחות (מקור) חרף מחאות איראניות. 12 בינואר: תא תיאום הגנה אווירית חדש (MEAD-CDOC) נפתח באל־עודייד (מקור). 13 בינואר: נושאת המטוסים יו־אס־אס ג'ורג' ה"וו בוש יוצאת מנורפוק (מקור); יעדה אינו ידוע. 14 בינואר: ניתנת הוראה לפינוי חלקי של אל־עודייד (מקור); שישה מטוסי KC-135 ממריאים. טראמפ מפרסם "העזרה בדרך". 15 בינואר: אושר כי נושאת המטוסים יו־אס־אס אברהם לינקולן חוצה מערבה מהפיליפינים (מקור). 16 בינואר: טראמפ טוען שאיראן "הפסיקה להרוג מפגינים" – הפוגה זמנית, שלא ניתן לאמת. 18 בינואר: מטוסי ה־F-15E הראשונים נוחתים במוואפק סלטי שבירדן (מקור); מדווח על טיסות C-17 לדייגו גרסיה. 20 בינואר: CENTCOM מאשר בפומבי את פריסת ה־F-15E (מקור). 21 בינואר: גל שני של 12 מטוסי F-15E ממריא מבריטניה; כ־35 נמצאים כעת בזירה. 22 בינואר: עשרים מטוסי KC-135 או יותר באל־עודייד (מקור); מדווח על פריסת מערכות THAAD ופטריוט. 23–24 בינואר: טראמפ מתאר "צי אדיר" בדרכו למפרץ (מקור); חברות תעופה מבטלות טיסות למזרח התיכון. 25–26 בינואר: נושאת המטוסים יו־אס־אס אברהם לינקולן מגיעה למפרץ עומאן (מקור). 27 בינואר: ארה"ב מודיעה על "תרגילים אוויריים" אזוריים ברחבי המזרח התיכון (מקור). אמצע ינואר: על פי הדיווחים הורו ל־CENTCOM לעבור למתכונת תכנון מלחמה מסביב לשעון (מקור) למשך "החודש הקרוב".

מה איננו יודעים

לניתוח ממקורות גלויים יש מגבלות מובנות, וכמה שאלות משמעותיות נותרות ללא מענה. הבנת הפערים האלה חשובה לא פחות מהבנת מה שידוע לנו.

יעדה ולוח הזמנים של יו־אס־אס ג'ורג' ה"וו בוש: יציאת הנושאת בלי שהשלימה את אימוני ההסמכה ובלי שהוכרז יעדה יוצרת אי־ודאות ניכרת בשאלה אם נושאת מטוסים שנייה תגיע לאזור.

נוכחות מפציצים אסטרטגיים בדייגו גרסיה: אין תצלומי לוויין עדכניים או דיווחים אמינים המאשרים אם מטוסי B-2 או B-52 חזרו לבסיס. זהו אחד הפערים המשמעותיים ביותר, בהתחשב בתפקיד שמילאו המפציצים בתקיפות יוני 2025.

פריסת צוללות: מיקומן של צוללות SSGN וצוללות תקיפה מהירות הוא מהסודות השמורים ביותר. אפילו צוללת SSGN אחת מוסיפה 154 טילי שיוט טומהוק לחבילת התקיפה הזמינה.

פריסות נוספות של מטוסי קרב: דיווחים על פריסת F-16, A-10 ו־F-35 מעבר למטוסי ה־F-15E המאושרים לא אומתו.

מיקומים מדויקים של מערכות ההגנה מפני טילים: אף שידוע לנו שמערכות THAAD ופטריוט נפרסות, המיקומים והכמויות המדויקים אינם ברורים.

מטוסי הסיור RC-135: נכון ל־14 בינואר לא נצפו מטוסי מודיעין אותות RC-135 ריווט ג'וינט בדרכם למזרח התיכון – דבר מפתיע בהתחשב בתפקידם האופייני באיסוף מודיעין ערב עימות.

נפגעי המחאות באיראן: ההערכות נעות בין 100 הרוגים ליותר מ־12,000. ההאפלה התקשורתית הופכת את האימות לבלתי אפשרי ומסבכת את הערכת יציבות המשטר ואת ההצדקה להתערבות.

הערכה

ארצות הברית מרכיבה חבילת תקיפה רב־זירתית המסוגלת לנהל פעולות ממושכות נגד איראן. הפריסה המקבילה של תעופה מנושאות מטוסים, מטוסי קרב מבסיסים יבשתיים, תמיכת תדלוק ומערכות הגנה מפני טילים מעידה על היערכות לתרחיש גדול, ולא לתקיפה מוגבלת וחד־פעמית.

ההיערכות מצביעה על שלושה שימושים אפשריים: איתות הרתעה שנועד לשנות את התנהגות איראן בלי לחימה ממשית; הכנה לתקיפות נגד כוחות משמרות המהפכה והבסיג' המבצעים את הדיכוי של המפגינים; או הנחת תשתית למערכה רחבה יותר נגד התשתית הצבאית והגרעינית של איראן.

כמה גורמים יוצרים אי־ודאות באשר לכוונות ולמסוגלות האמריקאיות. פער נושאות המטוסים ששרר עד כה הותיר חלון של יכולת מצומצמת. חלק ניכר מהכוח הצבאי הזמין הוסט לאחרונה לאזור הקריביים לצורך פעילות מול ונצואלה. ההיתרים מן המדינות המארחות – ובייחוד מקטר וממדינות המפרץ – נותרים אילוץ פוליטי, משום שממשלות אלה חוששות מתגמול איראני. בכיר אמריקאי לשעבר בצבא אמר לעיתונאים שכל מבצע גדול "יהיה אדיר" ו"יגמד כל דבר שעשינו ככל הנראה בעבר הקרוב".

עמדת ישראל מוסיפה שכבה נוספת של מורכבות. על פי הדיווחים, גורמים ישראליים ביקשו שארצות הברית תדחה כל תקיפה עד שיוצבו די כוחות אמריקאיים שיסייעו בהגנה מפני תגמול איראני. מלאי המיירטים הישראלי התרוקן בעימות יוני 2025, ועל פי הדיווחים ראש הממשלה נתניהו הודיע לוושינגטון שישראל אינה ערוכה כעת להתגונן מפני תגובה איראנית גדולה.

איראן, מצדה, איימה ב"מלחמה כוללת" בתגובה לכל תקיפה אמריקאית, והזהירה את המדינות המארחות באזור שמתקניהן יהיו יעד. לא ברור אם יכולותיה של איראן תואמות את הרטוריקה הזו, אך הניסיון של יוני 2025 הוכיח את נכונותה של איראן לתקוף בסיסים אמריקאיים ישירות.

ההיערכות אמיתית, משמעותית ומואצת. אם תגיע לכדי פעולה צבאית או תשמש מנוף לחץ להשגת תוצאה דיפלומטית, הדבר נתון בידי מקבלי ההחלטות בוושינגטון, בטהראן ובבירות האזור. מה שברור הוא שארצות הברית ממצבת את עצמה כך שיהיו לה אפשרויות.