דמשק מדללת את השאלה הכורדית בסוריה
כדי להחליש את הכורדים, א-שרע פועל להשיג שליטה רחבה יותר על הייצוג הפוליטי שלהם
Sirwan Kajjo הוא עיתונאי וחוקר המתמחה בפוליטיקה כורדית, במיליטנטיות אסלאמית ובענייני סוריה. הוא תרם שני פרקי ספר על סוריה ועל הכורדים, שראו אור בהוצאות Indiana University Press ו־Cambridge University Press. מאמריו בסוגיות סוריות וכורדיות התפרסמו בפורום המזרח התיכון, במכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב ובגופי מחקר ובפרסומים בולטים נוספים. Kajjo הוא גם מחבר הרומן Nothing But Soot, שעלילתו מתרחשת בסוריה. הוא בעל תואר BA בממשל ובפוליטיקה בינלאומית מאוניברסיטת ג׳ורג׳ מייסון.
מאז חתימת ההסכם בתיווך ארה"ב עם הכוחות הדמוקרטיים הסוריים (SDF) בהנהגה כורדית בינואר 2026, המשטר הסורי רשם התקדמות בביסוס שליטתו על השאלה הכורדית במדינה.
מעבר לכך שההסכם מיטיב עם הממשלה הסורית, דמשק מינפה את מעמדה כדי לעצב מחדש את הנרטיב סביב תלונות כורדיות ותיקות. המטרה הנראית לעין היא לכרסם בלגיטימציה העממית של השחקנים הפוליטיים הכורדים, בייחוד בשעה שהכוחות הצבאיים הכורדים מאבדים אוטונומיה ונטמעים במבנה הצבא הערבי הסורי.
נראה כי הנשיא הזמני אחמד א-שרע שאב השראה מספר המהלכים של עמיתו האיסלאמיסט, נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן. אנקרה, כך נראה, מעצבת את גישתו של א-שרע לשאלה הכורדית בסוריה וקובעת את גבולות הגזרה לאופן שבו הוא מנהל אותה.
ארדואן הוא גם הדבר הטוב ביותר וגם הדבר הרע ביותר שקרה לכורדים בטורקיה. בתקופת שלטונו הקלה טורקיה מגבלות ותיקות על השפה והתרבות הכורדית, ואף השיקה ערוץ טלוויזיה ממלכתי בשפה הכורדית. אלא שארדואן הפך במהירות כל סובלנות מהוססת כלפי הכורדים. אחרי קריסת שיחות השלום עם מפלגת הפועלים של כורדיסטן (PKK), מבצעים צבאיים בהובלת המדינה החריבו עיירות וערים כורדיות. ממשלת ארדואן הדיחה ראשי ערים כורדים שנבחרו באופן דמוקרטי בעשרות רשויות מקומיות בדרום־מזרח הכורדי של המדינה, וכלאה אלפי פוליטיקאים, עיתונאים ואמנים כורדים.
אותו פרדוקס חל גם על משטרו של א-שרע. מצד אחד, הוא נקט צעדים חסרי תקדים בנוגע לכורדים, כמו הכרזה על נורוז כחג לאומי, הכרה בכורדית כשפה לאומית ומס שפתיים לזכויות תרבותיות נוספות. מנגד, הוא גילה היסוס מועט בלבד בשימוש בכוח, ובכלל זה הריגתם של מאות כורדים בשל התנגדות לסמכותה של דמשק.
השינוי הזה במדיניות, הן בסוריה והן בטורקיה — מהכחשה גורפת של קיום כורדי ועד הכרה מוגבלת — אינו נובע מדחפים דמוקרטיים. הוא משקף את המציאות שבה השאלה הכורדית בשתי המדינות, וברחבי המזרח התיכון, כבר אינה נידחת ואי אפשר להתעלם ממנה.
כדי לערער את הבולטות האזורית והעולמית של הכורדים, ובייחוד במערב, פועל א-שרע להדק את שליטתו בייצוג הפוליטי שלהם. הדבר בולט בגישתו לתנועה הפוליטית הכורדית. באפריל 2025 התכנסו בסוריה מפלגות כורדיות מכל קצות הקשת הפוליטית בוועידת אחדות, ושם הסכימו להקים משלחת שתייצג אינטרסים כורדיים במשא ומתן עם דמשק. מאז הפכה הממשלה הזמנית הסורית את ערעור האחדות הכורדית השברירית הזאת ליעד מרכזי: לעיתים היא מנהלת מגעים סלקטיביים עם מפלגות מסוימות ודוחקת אחרות לשוליים, ולעיתים עוקפת אותן לחלוטין לטובת חיזור אחר יחידים סמליים. האחרון משקף טקטיקה ותיקה שנקטו משטרים עוקבים בדמשק.
השלטונות האיסלאמיסטיים מבקשים גם לפצל את הכורדים פיזית. בסוריה מרוכזות האוכלוסיות הכורדיות במחוז חסכה, בקובאני (עין אל-ערב) ובעפרין — שלושה אזורים שהופרדו זה מזה באמצעות אזורים שאוכלוסייתם ערבית ברובה, תוצאה של הנדסה דמוגרפית מכוונת לאורך העשורים. במהלך מלחמת האזרחים הצליחו הכוחות הכורדים לאחד את שלושת האזורים, לצד שטחים נוספים, תחת מינהל אוטונומי בהובלה כורדית. פלישות טורקיות חוזרות לאזורים שבהובלה כורדית עיצבו מחדש את המציאות הזאת, וכעת מבקש המשטר הסורי החדש לטפל בכל אחד משלושת האזורים בנפרד, כדי לרוקן את השאלה הכורדית מתוכנה כפרויקט לאומי שלם ולצמצם אותה לסוגיה מינהלית או חברתית־כלכלית בלבד.
במהלך המתקפה בהובלת הממשלה נגד כוחות ואזרחים כורדים בינואר 2026 התעורר גל של סולידריות כורדית ברחבי המזרח התיכון ובתפוצות בתמיכה בכורדי סוריה. התמיכה הזאת חיזקה את מעמדם הפוליטי חרף נסיגות משמעותיות — התפתחות שדמשק שמה לב אליה. משטרו של א-שרע הבין במהירות שהישגים צבאיים מול הכוחות הדמוקרטיים הסוריים אינם מספיקים כדי לרסן את השאיפות הכורדיות לאוטונומיה.
גישתה המתפתחת של דמשק לשאלה הכורדית משקפת אסטרטגיה של התאמה מוגבלת לצד שליטה כופה. ויתורים סמליים עשויים להקל את הלחץ הבינלאומי ולשדר תדמית של הכלה, אך הם רחוקים מלתת מענה לדרישות הכורדיות המרכזיות לייצוג פוליטי ממשי ולאוטונומיה. ככל שהדינמיקה האזורית משתנה והרשתות הכורדיות נותרות עמידות, מאמצי הממשלה הסורית לפצל את הקהילה הכורדית עשויים להניב רווחים מסוימים בטווח הקצר, אך לא סביר שיניבו יציבות בת קיימא.