מדריד תוקפת את ישראל, אך ספרד היא המעצמה הקולוניאלית

ראש ממשלת ספרד פדרו סנצ'ס הודיע ב־11 במרץ 2026 כי ספרד תקרא לשגרירה בישראל לחזור לספרד באופן קבוע. סנצ'ס הוא מתנגד עיקש של ישראל במדינה שהיא אחת האנטישמיות ביותר באירופה.

החוקר הישראלי־אמריקאי חוסה לב אלווארס גומז (Jose Lev Alvarez Gomez) מציין כי העוינות הנוכחית של סנצ'ס כלפי ישראל צבועה משתי סיבות. ראשית, ספרד שותקת בעניין איראן, גם כאשר חמושי משמרות המהפכה האסלאמית וחמושי הבסיג' טבחו בעשרות אלפי איראנים. סנצ'ס מגנה את מאבקה של ישראל בטרור, אך ספרד הסתמכה על ישראל כדי להתמודד עם מכת הטרור הבאסקי שלה, ובעודו עושה תיאטרון פוליטי מחרם על מוצרים צבאיים ישראליים, ספרד רכשה רבים מאותם מוצרים מגרמניה — וכולם מכילים רכיבים ישראליים.

שנית, בעוד סנצ'ס נבחר על רקע שערוריית שחיתות רחבת היקף שנגעה למפלגה השמרנית היריבה, כיום נחקרים המפלגה הסוציאליסטית שלו ואף אשתו. למעשה, סנצ'ס נעשה דומה לרג'פ טאיפ ארדואן מטורקיה: הוא עלה לשלטון בהבטחה לממשל נקי, וכמו ארדואן לא עמד בה. ההקבלה נמשכת. כשהתמודד עם מחלוקת גוברת, סנצ'ס, כמו ארדואן, ביקש להסיט את תשומת לב הבסיס שלו באמצעות יצירת אויב. שני האנשים בחרו ביהודים.

בעוד סנצ'ס מקדם נרטיב מוסרי הפוך, שלפיו ישראל היא התוקפת, האירוניה היא שישראל יושבת על אדמות שבהן היהודים הם עם ילידי, ואילו ספרד נותרה מעצמה קולוניאלית, המנהלת מושבות מעבר למיצר גיברלטר, בחופה הצפוני של מרוקו.

ספרדים יגיבו בזעם על עצם ההצעה שסאוטה או מלייה הן מאחזים קולוניאליים, אך לא המפות ולא ההיסטוריה משקרות. סאוטה משתרעת על שבעה מיילים רבועים. ההיסטוריה שלה היא היסטוריה של כיבוש קולוניאלי. ב־1415 כבשו הפורטוגלים את העיר. לאחר שספרד ופורטוגל התאחדו לקראת סוף המאה השש־עשרה, נהרו אל העיר מתנחלים ספרדים. כששתי המדינות נפרדו שוב, פורטוגל העבירה את סאוטה לספרד.

מלייה, קטנה במקצת ומשתרעת על 4.7 מיילים רבועים, נושאת היסטוריה דומה. היא נפלה בכיבוש ספרדי ב־1497. מאז מדריד מסרבת לוותר על השליטה בה. כמעצמה מתפשטת, ספרד הצטרפה לצרפת בקולוניזציה של מרוקו בתחילת המאה העשרים, ולבסוף נסוגה ב־1956 מרוב השטח שתפסה — אך סירבה לזוז ממאחזיה הקולוניאליים האחרונים.

מקבילו הבריטי השמאלני של סנצ'ס, קיר סטארמר, ביטל את תביעות הריבונות הבריטיות על איי צ'אגוס, וסביר שבקרוב יעשה כן גם ביחס לאזורי הבסיסים הריבוניים באקרוטירי ובדקליה שבקפריסין — מורשת הן של התקופה הקולוניאלית הבריטית והן של ההתחייבות, שבוטלה מאז, להשתמש בבסיסים כדי להגן על מזרח הים התיכון. סטארמר לפחות נאמן לעקרונו; סנצ'ס הוא צבוע.

הנשיא דונלד טראמפ סיים את כהונתו הראשונה בהכרה בריבונות מרוקו על סהרה המערבית, ותיקן בכך עוול היסטורי שהציק למרוקו במשך עשורים. בעוד ספרד פונה נגד המערב ומחריפה במכוון את האנטי־אמריקניות, האנטי־ציונות והאנטישמיות שלה, על טראמפ ועל מזכיר המדינה מרקו רוביו לתקן עוול היסטורי נוסף ולהכיר רשמית בסאוטה ובמלייה כשטח של מרוקו שנמצא תחת כיבוש ספרדי. סנצ'ס לא יעשה את הדבר הנכון מרצונו, אך ייתכן שמורשתו תהיה בכל זאת סופו של האימפריאליזם הספרדי באפריקה.