טרור החנוכה מושרש בניכור היהודים באוסטרליה

בעוד משפחות יהודיות ברחבי אוסטרליה חגגו את הנר הראשון של חנוכה, נשמעו יריות בחוף בונדי בסידני. היעד היה מסיבה, לדברי ראש ממשלת ניו סאות' ויילס כריס מינס, "[ב]יום הראשון של חנוכה. מה שהיה אמור להיות ערב של שלווה ושמחה, שנחגג בקהילה הזאת עם משפחות ותומכים, נופץ בידי המתקפה המרושעת והמחרידה הזאת". מספר ההרוגים נכון לכתיבת שורות אלה הוא 12, ובהם אחד היורים. המשטרה זיהתה את אחד היורים כנאוויד אכרם.

הצהרתו של מינס בולטת בעיקר על רקע הפער בינה לבין התגובה המיידית של ראש ממשלת אוסטרליה אנתוני אלבניז. אחרי מה שהיה בבירור פיגוע טרור ממוקד נגד הקהילה היהודית באוסטרליה, פרסם אלבניז הודעה שבה כינה את המתקפות "מזעזעות ומטרידות". אלבו, כפי שהוא מכונה, מיהר להביע הזדהות עם "כל אדם שנפגע". מי הוא אותו "כל אדם"? מבלים על החוף? גולשים? היעד היה חגיגת "חנוכה ליד הים" של חג האורים היהודי. אבל עבור אלבניז, אזכור היהודים היה מילה אחת יותר מדי בהודעה בת שבעים מילים. (בהמשך הוא גינה את המתקפה על הקהילה היהודית.)

כאן הבעיה: אלבניז ושרת החוץ שלו פני וונג עשו כמיטב יכולתם בעשרים ושישה החודשים שחלפו מאז מתקפות חמאס על ישראל ב־7 באוקטובר 2023 כדי לשדר חוסר עניין בשלומן של קהילות יהודיות — בישראל, באוסטרליה ומעבר להן. כמו עמיתיהם הפוליטיים באירופה ובארצות הברית, אנשי מפלגת הלייבור באוסטרליה הפנו עורף לישראל ולציונים בכל מקום. וכמו שוליי השמאל בארצות הברית, בספרד, באנגליה, בקנדה ובצרפת, הם הרחיקו לכת עוד יותר והתיישרו עם אויביה של ישראל.

ההתפרצות של שנאת היהודים באוסטרליה בולטת, אפילו בקנה מידה בין־לאומי. יהודי אוסטרליה, כמו חלק גדול מהקהילות היהודיות בעולם, האמינו בקלישאות על "לעולם לא עוד", אבל התעוררו בבהלה כשצעדה פרו־פלסטינית בסידני, אחרי 7 באוקטובר, החלה לקרוא בקצב: "גז ליהודים". בית כנסת במלבורן הוצת. ביתו לשעבר של ראש אחד הארגונים היהודיים הבולטים באוסטרליה הושחת והוצת בסידני. שתי אחיות מסידני תועדו בווידאו מאיימות להרוג יהודים. האוניברסיטאות, כמו בארצות הברית, פעלו במרץ כדי לבודד סטודנטים יהודים.

ההבדל בין אוסטרליה לבין, למשל, ארצות הברית, הוא שהממשלה מילאה תפקיד משמעותי בניכור היהודים. כפי שנשיא אוניברסיטת הרווארד עשוי לומר, הכול עניין של הקשר. ותחת אלבניז, ההקשר הוא עוינות גוברת כלפי מדינת ישראל ותומכיה. אוסטרליה החזירה לאחרונה לשטחה את "כלות ISIS" שלה, וקיבלה בברכה פעילים פרו־חמאסיים, אך אסרה את כניסתם של תומכי ישראל, ובהם שרים לשעבר בממשלה הישראלית.

באו"ם, שבו הצביעה קנברה בעבר באופן קבוע עם ארצות הברית בסוגיות המזרח התיכון, ובכלל זה ישראל, בחר גם אלבו במסלול אחר. אחרי שתמכה בשורת צעדים שהעלו את מעמדם של הפלסטינים במסגרת האו"ם — תוך שהיא מתעקשת כל העת שאין מדובר בהכרה במדינה פלסטינית — בנובמבר 2024 הצביעה ממשלת אוסטרליה לראשונה בעד החלטה המכירה ב"ריבונות הקבועה של העם הפלסטיני בשטח הפלסטיני הכבוש, ובכלל זה מזרח ירושלים".

אחרי צעדים נוספים ששברו את הרצף ההיסטורי הפרו־ישראלי של אוסטרליה, הכירה קנברה בספטמבר 2025 ב"מדינת פלסטין". לדברי אלבניז, "זהו העולם שאומר שמעגל האלימות חייב להיפסק". אבל אלבניז הציג מעט מאוד דרישות קונקרטיות באשר לאופן שבו "מעגל האלימות" צריך להיפסק, והתעקש רק שלחמאס לא יכול להיות תפקיד ב"פלסטין" עתידית, ושנדרשת "רפורמה" ברשות הפלסטינית.

עבור הקהילה היהודית באוסטרליה, החלטתו של אלבו להכיר ב"פלסטין" השתלבה באי־הנוחות הגוברת שלו מיהודים ומציונים. ראש הממשלה התמהמה ימים לפני שביקר בזירת הצתת בית הכנסת. לנוכח מתקפות אנטישמיות מובהקות אחרות, הוא מיהר באותה מידה להתעקש שעבריינים, ולא אנטישמים, הם האחראים. אלא שהמציאות הייתה מורכבת הרבה יותר: למעשה, הרפובליקה האסלאמית של איראן גייסה עבריינים כדי להטיל טרור על הקהילה היהודית באוסטרליה.

חשוב לציין שלמיטב הבנתי ראש הממשלה ושרת החוץ שלו נמנעו מלהטיל על איראן אחריות על שרשרת המתקפות האנטי־יהודיות, ונאלצו לחשוף את חלקה של טהרן רק כשהמודיעין האוסטרלי איים לפרסם את הממצאים בעצמו. מול מודיעין שלא ניתן היה לערער עליו, אלבניז נאלץ בסופו של דבר לגרש את שגריר איראן, ולאחר מכן הכריז על משמרות המהפכה האסלאמית של איראן כארגון טרור.

אלא שלמרבה הצער, הנזק כבר נעשה מבחינת יהודי אוסטרליה. כמו בצרפת, שבה מספר המוסלמים גדול ממספר היהודים ביחס של עשרה לאחד לפחות, מספר המוסלמים באוסטרליה גדול כיום ממספר היהודים ביחס של שמונה לאחד. למציאות הדמוגרפית הזאת יש השלכות פוליטיות, ונראה שהלייבור מבין אותן היטב.