האם רזא פהלווי הפך לאופוזיציה של האופוזיציה האיראנית?

פעילותו הפוליטית של יורש העצר האיראני לשעבר, רזא פהלווי, הובילה פעילים איראנים רבים במחנה הפרו־דמוקרטי לתהות אם הרפובליקה האסלאמית מתמרנת את פהלווי ואת תומכיו כדי לזרוע פילוג באופוזיציה. החלטתה האחרונה של הרשת החברתית X להציג את ארץ המוצא של משתמשיה מחזקת את החשדות הללו.

רוב האיראנים נאלצים להשתמש ב־VPN כדי לעקוף את צנזורת המשטר, בעוד שחשבונות שמפעיל המשטר משתמשים ב"כרטיסי SIM לבנים" כדי לעקוף את הצנזורה. חשבונות פרו־פהלוויים, ש־X חשפה כי מקורם באיראן, מנפחים את הפופולריות של פהלווי ובד בבד יוצרים סביבה רעילה ברשתות החברתיות באמצעות הטרדה של מי שאינם מלוכנים.

אחד המסרים המרכזיים שמופצים בחשבונות האלה הוא שפהלווי הוא החלופה היחידה לרפובליקה האסלאמית ושאין לתת אמון באיש זולתו. באמצעות הטקטיקה הזו תוקפים החשבונות כל דמות שמפגינה יכולות ממשיות. צבא הסייבר תקף, למשל, את פעיל האופוזיציה האיראני חאמד אסמאעיליון, לאחר שארגן בברלין הפגנה נגד המשטר בהשתתפות עשרות אלפים, בשיא התקוממות "אישה, חיים, חירות".

תומכיו המקוונים האמיתיים של פהלווי סייעו למערכה של המשטר, ביודעין ושלא ביודעין, כשהשתתפו במתקפות דומות לא רק נגד אסמאעיליון אלא גם נגד מתנגדי משטר בולטים אחרים, בהם כלת פרס נובל לשלום נרג'ס מוחמדי, העיתונאית מסיח עליניז'אד והראפר תומאג' סאלחי. היועץ הראשי של פהלווי, אמיר אעתמאדי, מקדם התעמרות במתנגדי משטר ובעיתונאים שאינם מלוכנים, ומתייג אותם כ"שמאלנים", "בדלנים" ו"טרוריסטים" כדי ללבות נגדם ארס.

יכולתו של המשטר לתמרן את פהלווי אינה אמורה להפתיע. בנו הבכור של השאה האחרון אינו ידוע לא בכישורי מנהיגות ולא בתשומת לב לפרטים. ראש המודיעין לשעבר של המשטר, עלי פלאחיאן, אמר לפי הדיווחים לפני שנים שפהלווי "מועיל לרפובליקה האסלאמית יותר חי מאשר מת".

אף שחסרים לו כישורי מנהיגות או ארגון, מעמדו של פהלווי עלה בשנים האחרונות בזכות הנוסטלגיה לאיראן הטרום־מהפכנית, הקידום שלו בכלי תקשורת בפרסית כמו Iran International, ומערכות סייבר שלפי הדיווחים נתמכות בידי ישראל ומכריזות על פהלווי כ"מנהיג" האופוזיציה האיראנית ואף כשאה הבא.

פהלווי, שתמך שנים ארוכות בסובלנות, זנח את האג'נדה הפוליטית שלו – דמוקרטיה וחירות לכל האיראנים – לאחר שפרש מקואליציית ג'ורג'טאון האופוזיציונית בעת התקוממות "אישה, חיים, חירות". משזנח את רעיון האחדות והדמוקרטיה, פהלווי מכריז על עצמו כעת כ"אב" של כל האיראנים.

חוסר יכולתו של פהלווי לרסן את תומכיו, או חוסר רצונו לעשות זאת, לא רק הפנה נגדו חלקים מהתנועה הפרו־דמוקרטית, אלא גם הצית את התנועה המלוכנית נגד עצמה: רבים מהמלוכנים המסורתיים, תומכי המלוכה החוקתית, מתמרמרים על האחיזה שיש ליועצים החדשים בפהלווי ועל השפעתם על המותג הפהלווי.

פהלווי אף התרברב בקשריו החשאיים עם בכירי משטר התומכים בו, ובהם אנשי משמרות המהפכה האסלאמית. מערכת הסייבר של המשטר לטובת פהלווי וטענותיו של פהלווי בדבר קשריו עם משמרות המהפכה מעלות שאלות חשובות: האם מדובר באנשי פנים במשטר שהם תומכים אמיתיים המוכנים לערוק, או שמא חלקם שתולים מטעם המשטר המבקשים לרמות את פהלווי כדי לחתור תחת שאר האופוזיציה? במילים אחרות, חשיפת פעילות הסייבר של המשטר ומאמציו לגייס לשורותיו חלק מהמלוכנים מעוררות שאלות מי בעצם מגייס את מי.

חלק ממתנגדי המשטר, ובהם דמויות בולטות בתוך איראן, מבינים כעת שהתנועה הפהלוויסטית הפכה, כפי שאמרה לאחרונה נרג'ס מוחמדי, ל"אופוזיציה נגד האופוזיציה". כמה ממתנגדי המשטר מסרבים לשתף פעולה עם המלוכנים משום שלתפיסתם הפכו המלוכנים לאיום ביטחוני.

פהלווי התבצר ביועציו חרף אי־הנוחות של אחרים מהם. הרפובליקה האסלאמית ניצלה את המצב ופעלה על פי האמרה של ולדימיר לנין, מייסד ברית המועצות, שלפיה "הדרך הטובה ביותר לשלוט באופוזיציה היא להנהיג אותה בעצמנו".

גישת אי־ההתערבות של ממשל טראמפ הייתה נבונה. פוסט שפורסם לאחרונה ב־X מטעם האתר בפרסית של מחלקת המדינה קבע כי "כפי שאמר מזכיר המדינה מרקו רוביו, על האיראנים עצמם לבחור את מנהיגיהם". הפוסט של מחלקת המדינה ספג תגובות נגד מצד תומכיו של פהלווי, ואולי גם מצד צבא הסייבר של המשטר. ואולם, בעוד פהלווי מועד, גורמים בממשלת ישראל ממשיכים לסייע לפעילותו ומלבים את המרמור בקרב שאר האופוזיציה.

החשיפה של X, שלפיה צבא הסייבר של הרפובליקה האסלאמית מתוחכם יותר מכפי שהעריכו אנליסטים רבים בעבר, צריכה לשמש עילה לחשבון נפש אצל המלוכנים ואצל שאר מתנגדי המשטר כאחד: כיצד המשטר זורע פילוג, והאם נאמנות עיוורת לדמות כלשהי הכשילה את המאמצים להחליף את המשטר במקום לסייע להם.