איראן שוקלת לפרוש מאמנת אי־ההפצה הגרעינית

קובעי מדיניות ועיתונאים באיראן חזרו לעסוק במעמדה של איראן בסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית ובמחויבותה לאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT). ב־18 באוקטובר 2026 הציע אחמד נאדרי, חבר הנהגת הפרלמנט מהזרם המרכזי, כי המנהיג העליון מוג'תבא חמינאי עשוי לשנות את הפתווה של אביו המנוח נגד נשק גרעיני. לאחר מכן, ב־24 באוקטובר, פרסמה חזית פיידארי הקשוחה, בראשות מנהל המשא ומתן הגרעיני לשעבר סעיד ג'לילי, הודעה הקוראת לאיראן לפרוש מהאמנה. בהודעה נמתחה ביקורת על השיטה הדו־מעמדית של בעלי נשק גרעיני וחסרי נשק גרעיני, ונאמר כי המלחמות האחרונות מוכיחות שאיראן זקוקה לנשק גרעיני לצורך הרתעה.

ב־31 באוקטובר אמר מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי מוחסן רזאי, למעשה הבכיר האחראי על ביטחונה הלאומי של איראן, לטלוויזיה הממלכתית כי עתידה של איראן כצד לאמנה אינו ודאי. מן ההקשר עולה שמדובר באמירה בלתי שקולה, שרזאי ניסה לחזור בו ממנה. בריאיון המקורי התרברב רזאי בכך שאיראן לא זזה מעמדתה במשא ומתן עם סגן הנשיא ג'יי די ואנס. רזאי הסביר את גישת איראן לדיון בסוגיה הגרעינית: "אנחנו קודם כול דנים בזכויות שלנו, במקום להטיל על עצמנו הגבלות". הוא אמר כי "לכל מדינה שהיא צד ל־NPT יש 22 זכויות. … ייתכן שירצו לפתוח שוב במלחמה, ולא ברור שנישאר ב־NPT אחרי מלחמה – אבל כל עוד אנחנו בתוכה, יש לנו 22 זכויות ואנחנו נדרוש אותן".

רזאי הוסיף כי הדוקטרינה הגרעינית של איראן לא השתנתה עד כה. ב־1 בנובמבר חזר שר החוץ עבאס ערקצ'י והדגיש: "איראן חברה באמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, והיא עומדת במחויבויותיה על פי אמנה זו", והוסיף כי יחסי איראן עם הסוכנות עדיין מתוחים. אבל הנזק כבר נגרם.

עם זאת, שורה רחבה של בכירים איראנים תומכת כעת בפרישה. שר החוץ לשעבר מנוצ'הר מוטקי, מזכיר מועצת קביעת האינטרסים של המשטר מוחסן ערקי ורבים מחברי הפרלמנט דורשים להעלות לסדר היום הצעת חוק לפרישה מן האמנה. מוטקי, החבר בפרלמנט, אף טען כי כל 290 חברי הפרלמנט יחתמו על יציאה מן האמנה אם חמינאי יסכים לכך.

האתר הרפורמיסטי רוידאד24 ציין: "הדרישה לעזוב את ה־NPT כבר אינה מוגבלת לכמה חברי פרלמנט", והוסיף: "מדוכן תפילת יום שישי ומהטלוויזיה והרדיו הממלכתיים ועד מועצת [קביעת האינטרסים], הם רואים בה חסרת תועלת". בעבר, ברוידאד24 היו ככל הנראה מתנגדים לפרישה, אך כעת נוקטים טון אחר. במקום זאת הם מזהירים מפני החלטה נמהרת וממליצים כי "אם הדוקטרינה הגרעינית של איראן אמורה להשתנות", ההחלטה צריכה להיות תוצאה של שיקולים רציניים.

ועדיין נשמעים קולות נגד המהלך. אחמד בח'שאיש ארדסתאני, חבר ועדת הביטחון הלאומי של הפרלמנט, הזהיר כי צעד כזה עלול להתפרש כאילו איראן מתקדמת לעבר נשק גרעיני. כתוצאה מכך, "הקהילה הבינלאומית תוכל לתמרן נגד איראן". עלי ג'נתי, שר בממשל רוחאני המקורב לכל הצדדים ובנו של איש הדת רב ההשפעה אחמד ג'נתי, אמר: "אנשים שאומרים שאיראן צריכה לצאת מה־NPT אינם יודעים עד כמה אמירה זו מנוגדת לאינטרסים הלאומיים". הוא הזהיר: "אפילו לדבר על כך זה שגוי, ומעצם טבעו זה יכפה על המדינה מלחמה נוספת".

ח'בר אונליין, המקורב לממסד הביטחוני, מזהיר כי פרישה מן האמנה תהיה צעד יקר עבור איראן, אף שהוא מוסיף כי ייתכן שהמחיר שווה את התמורה. ואולם חשוב מכך, הוא מציין כי מדיניות איראן לא השתנתה — אף שהשינויים בפוליטיקה האזורית עשויים להביא לשינוי במדיניות איראן בנוגע לנשק גרעיני.

יש שלושה משתנים חדשים שיש להביא בחשבון. ראשית, לחמינאי אין את הזהירות שאפיינה את אביו; שנית, איראן רואה את עצמה חשופה בעקבות שתי המלחמות האחרונות, אך גם סבורה שההרתעה האמריקאית חלשה יותר כיום לאחר הכישלון להשיג ניצחון מכריע; שלישית, מתחת לאליטת המשטר דעת הקהל נעה לכיוון הפצת נשק גרעיני. המשמר הוותיק שמחזיק כיום במושכות, כמו רזאי וערקצ'י, עדיין לא אימץ את הרעיון, אך ייתכן שייאלץ לעשות זאת תחת לחץ מצד שאר מרכיבי המשטר.