עברו של מדורו, עתידו של ארדואן?

מעט אחרי השעה 2 לפנות בוקר, שעון קראקס, ב־3 בינואר 2026, פשטו כוחות מיוחדים של ארצות הברית על המתחם של נשיא ונצואלה ניקולס מדורו, השתלטו עליו במהירות והעבירו אותו במסוק, בספינה ובמטוס לניו יורק. שם ניצב כעת המהפכן המגדיר את עצמו בפני אישומים בבית המשפט המחוזי של ארצות הברית במחוז הדרומי של ניו יורק, בעבירות הקשורות לנרקו־טרור, סחר בסמים ועבירות נשק.

רבים מהפוליטיקאים בארצות הברית מתחו ביקורת הן על חוקיות מעשיו של הנשיא דונלד טראמפ והן על מניעיו, אך איש מהם לא הזיל דמעה על מדורו, רודן אכזר ששנות שלטונו — תחילה כסגן נשיא ולאחר מותו של הוגו צ'אבס כנשיא — רוששו את המדינה. גם אין רבים בקרב בכירים אמריקאים, בשתי המפלגות, שמטילים ספק בקשריו של מדורו עם משמרות המהפכה האסלאמית או עם ארגוני טרור המוגדרים ככאלה בידי ארצות הברית, כמו חיזבאללה וחמאס.

ללכידתו של מדורו יש תקדים. בדצמבר 1989 יצא הנשיא ג'ורג' ה' ו' בוש למבצע "מטרה צודקת" כדי ללכוד את רודן פנמה מנואל נורייגה. הפעולה הצבאית הסתיימה קצת יותר מחודש לאחר מכן, כשכוחות אמריקאיים תפסו את נורייגה וגירשו אותו. בית משפט במיאמי הקריא לנורייגה כתב אישום בעשרה סעיפים הנוגעים לסחר בסמים, פשע מאורגן והלבנת הון. בתחילה נגזרו עליו ארבעים שנות מאסר, ושופט הפחית את העונש לשלושים שנה. בשל התנהגות טובה ריצה נורייגה שבע־עשרה שנים בלבד, ובתומן עמד למשפט בצרפת ונכלא בפנמה באישומים אחרים, שם גם מת בסופו של דבר ב־2017.

נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן צריך להיות מודאג מאוד. כמו צ'אבס, ובאמצעותו מדורו, ארדואן הפך ניצחון ראשון בבחירות לאחיזה מברזל בשלטון. הוא לא ניצח בבחירות באופן לגיטימי כבר שני עשורים — או שמניפולציות נעשו בתוצאות או שמועמדי האופוזיציה נכלאו. ארגון "כתבים ללא גבולות" מדרג את טורקיה ואת ונצואלה זו לצד זו בכל הנוגע להתעמרות בעיתונות. גם ארדואן וגם מדורו אימצו, אם לא תמכו בפועל, בקבוצות מהפכניות וטרוריסטיות, ובהן חמאס וחיזבאללה. בני משפחתו של ארדואן הפיקו רווחים מנפט וממסחר עם המדינה האסלאמית.

ייתכן שארדואן אינו מוטרד ומאמין שבזכות קשריו האישיים ההדוקים עם טראמפ הוא יכול, פשוטו כמשמעו, לחמוק מעונש גם על רצח. הוא טועה. קשריו ההדוקים עם הבית הלבן צפויים להישבר כשטרמפ יעזוב את תפקידו. למעשה, ארדואן צריך להתבונן במנהיגים אחרים שהימרו בשעתם על קשרים קרובים עם וושינגטון. גורלם הפוליטי של נורייגה ושל מדורו השתנה עם הפוליטיקה האמריקאית. הנשיא רונלד רייגן וסוכנות הביון המרכזית אימצו תחילה את נורייגה כבן ברית אפשרי נגד מרידות קומוניסטיות, לפני שג'ורג' ה' ו' בוש, לשעבר ראש סוכנות הביון המרכזית, החליט שמחיר הסובלנות כלפי פעילותו והתנהלותו של נורייגה גבוה מדי. באופן דומה, ממשל אובמה אימץ בשעתו את הנרטיב של צ'אבס/מדורו, כשג'ון קרי, מועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ב־2004, הצהיר שיתמוך במנהיגים שנבחרו דמוקרטית כמו צ'אבס, גם אם הם "לא מושלמים".

גם תהפוכות כאלה אינן מוגבלות לאמריקה הלטינית. פחות מעשור לאחר שרייגן תיאר את נשיא עיראק סדאם חוסיין ככוח ממתן במזרח התיכון, בוש האב כבר נלחם בו. יורש פרוגרסיבי של טראמפ עשוי להתייחס לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו כאל מצורע ולא כאל שותף.

אלא שמה שארדואן עלול לפגוש אינו רק ירידה במזל, אלא הטיפול שקיבל מדורו. על פי הדיווחים, אשתו של מדורו הלבינה כספי סמים בטורקיה — דבר שמשפטו הקרב של מדורו עשוי לחשוף. ארדואן פיקח על מתווה עקיפת סנקציות של זהב תמורת נפט עם איראן, בהיקף של מיליארדי דולרים. תמיכתו בארגוני טרור, מחמאס וחיזבאללה ועד ארגונים אנטי־הודיים בקשמיר, ידועה לכול. ב־2015 פרסם העיתון הטורקי "ג'ומהוריית" תצלומים וסרטון וידאו של שירות המודיעין הטורקי — שמנהלו דאז הוא שר החוץ כיום — מספק נשק לקבוצות הקשורות לאל־קאעדה. במקום לפעול נגד הספקים הטורקים של אל־קאעדה, הורה ארדואן למשרד המשפטים שלו להגיש כתב אישום נגד העיתון. שמועות וראיות בנוגע למעורבותו הנטענת של ארדואן בסחר בסמים ממשיכות להתרוצץ.

יהירותו של ארדואן כלפי ארצות הברית שרפה גשרים. טורקיה הפסידה זה עתה בהליך משפטי שנמשך שנים, בעניין התקיפה שביצעו שומרי ראשו של ארדואן נגד מפגינים שוחרי שלום בכיכר שרידן בוושינגטון הבירה. שגרירות טורקיה חדלה מזמן לייצג אינטרסים טורקיים, ופועלת במקום זאת כמשרד פוליטי של מפלגתו של ארדואן. חברי קונגרס מכל קצות הקשת הפוליטית האמריקאית בזים לארדואן.

ארדואן הצטיין במשך שנים בחנופה לנשיאי ארצות הברית, אך רצף המזל שלו עשוי להסתיים בקרוב. השאלה שעליו לשקול היא אם מתקבל על הדעת שנשיא אמריקאי עתידי יורה על מבצע בנוסח מדורו נגד ארדואן. כשם שסוכנות הביון המרכזית החדירה חוליות לקראקס כדי לעקוב אחר מיקומו של מדורו, סביר להניח שעשתה זאת גם בטורקיה. תנועותיו של ארדואן אולי חשאיות בעיני הטורקים, אך לא בעיני האמריקאים.

גודלם של ארמונות ארדואן ובידודם היחסי הופכים חטיפה מהירה לפשוטה יחסית. ארדואן אמנם טיהר את הצבא כדי להקיף את עצמו בנאמנים, אך הדבר נעשה על חשבון כשירותו של הצבא הטורקי עצמו. דבר אחד הוא להפציץ איכרים כורדים חסרי נשק; דבר אחר הוא לעמוד מול כוחות מיוחדים אמריקאיים.

טורקיה אולי תזעק NATO, אך הדבר ייפול מול קביעה שהזיוף הסביר של ארדואן בבחירות 2028 פוסל אותו כמנהיגה הלגיטימי של טורקיה. גם NATO תידרש לקבוע ממצא לפי סעיף 5, אך הברית לעולם לא תעשה זאת נגד ארצות הברית, גם אם היו לארדואן ידידים בקרב מנהיגי אירופה, שאמנם חוששים ממנו אך אינם מחבבים אותו. גם יהיה לארדואן קשה לזכות באהדה רבה אם בית משפט אמריקאי יגיש נגדו אישומים לפני שכוחות מיוחדים אמריקאיים יעבירו אותו, לנוכח העובדה שהוא ושר החוץ האקאן פידאן היו האדריכלים של מערכה עולמית של הסגרות כפויות להשבת מתנגדים פוליטיים ודתיים לטורקיה, כדי שיעברו עינויים וייכלאו.

היום אולי נראה מופרך לדמיין מבצע עתידי שיביא את ארדואן אל המחוז הדרומי של ניו יורק, אך ארדואן עלול להמר את הימורו האחרון אם יאמין שהוא חסין מגורלו של מדורו. הוא עשוי לגלות שברגע שידיו ייקשרו מאחורי גבו באזיקונים ומשקפי מניעת־גירויים ואוזניות אטימה יונחו על ראשו, כל הידידים שאת הערצתם אהב כל כך פשוט ייעלמו.