האפיפיור לאו מסרב לגנות את הרדיפה האסלאמיסטית של נוצרים באלג'יריה

האפיפיור לאו הארבעה־עשר דחה את מאמציהם של פעילי חופש הדת למקד את תשומת לבו ברדיפה האסלאמיסטית הממוסדת של נוצרים במהלך ביקורו באלג'יריה ב־13 וב־14 באפריל 2026.

האפיפיור, שפתח מסע בן עשרה ימים באפריקה בביקור באלג'יריה, חלק כבוד למהפכנים מרקסיסטים ולמהפכנים מוסלמים באנדרטת החללים, אך לא ביקר במנזר תיבהירין במלאות שלושים שנה לחטיפתם ולעריפת ראשיהם של שבעה נזירים טרפיסטים שם בידי איסלאמיסטים.

פרשנים צרפתים הדגישו את האירוניה שבכריעת הברך של האפיפיור באנדרטה, וציינו כי מלחמת העצמאות של אלג'יריה הסתיימה בטבח ובגירוש של מיליון פייה־נואר — רובם צרפתים קתולים ילידי אלג'יריה.

ערב טיסתו של לאו לאלג'יר, המרכז האירופי למשפט ולצדק (European Centre for Law and Justice) הפנה זרקור לדיכוי הנוצרים באלג'יריה, ומסר: "על פי חוקת אלג'יריה, האסלאם הוא דת המדינה, מה שהוביל את הנשיא לשעבר של המועצה האסלאמית העליונה להכריז כי 'אלג'יראי יכול להיות רק מוסלמי' (2021)."

האפיפיור התעלם מפניות שקראו לו להתערב למען חופש הדת. "אלג'יריה כופה זהות אחת, ערבית ומוסלמית כאחת, על חשבון המיעוטים, ובייחוד יהודים, אחמדים ונוצרים. בשנת 2020 הוסר חופש המצפון מן החוקה", הזהירה העצומה, שעליה חתמו מנהיגים פוליטיים, מומחים לזכויות אדם, פילוסופים, משפטנים, סופרים ואלג'יראים גולים.

תחת זאת, בפנייה לנשיא אלג'יריה עבד אלמג'יד תבון, נראה היה שהאפיפיור שב ומאמץ את הרטוריקה שלו נגד ארה"ב וישראל, כאשר גינה את "ההפרות המתמידות של המשפט הבינלאומי והפיתויים הניאו־קולוניאליים".

האפיפיור התייחס ל"דינמיקות מנוגדות של פונדמנטליזם וחילון" המתבטאות בכך ש"סמלים ומילים דתיים" נעשים ל"שפות מחללות־קודש של אלימות ודיכוי", או ל"סימנים ריקים בשוק הצריכה האדיר".

לאו ספג ביקורת מצד קתולים לאחר שביקר במסגד הגדול של אלג'יר והשתמש במילה "התאחדות" (communion) כדי להגדיר את הקשרים בין נוצרים למוסלמים תחת "אהבתה האימהית" של מריה — קשר שלטענתם הוא בדוי.

ביום הראשון לביקור האפיפיור פרסמה הברית להגנת החירות (Alliance for Defending Freedom) ציוצים שבהם הפצירה לפעול למען הכומר יוסף אוראחמאן, מומר מאסלאם ומנהיג כנסייה, שאלג'יריה כלאה אותו בעוון "פולחן בלתי חוקי".

בהבליטו מקרה נוסף, אמר כתב הוותיקן ארתור הרלן כי ביקש מלאו לפעול לשחרורו של העיתונאי כריסטוף גלייז, שנידון לשבע שנות מאסר. הרלן צייץ: "האפיפיור הנהן כמה פעמים והשיב לי: 'כן, אני מכיר את המקרה של כריסטוף גלייז'."

פעילי זכויות אדם החלו להפעיל לחץ על לאו שידבר בשם הנוצרים באלג'יריה לאחר שהוותיקן הודיע על נסיעתו. ב־18 במרץ פנה המרכז האירופי למשפט ולצדק לאו"ם בעניין הידרדרות חופש הדת באלג'יריה, לקראת ביקורו הצפוי של האפיפיור במדינה.

האוונגליסטים הם הפגיעים ביותר משום ש"מחויבותם המיסיונרית חושפת אותם ללחץ מתמיד", בעוד ש"הכנסייה הקתולית מעניקה כיום עדיפות לדיאלוג בין־דתי בלבד על חשבון הבשורה, והשלטונות האלג'יראים מנצלים זאת כדי לשדר תדמית של סובלנות", ציינו דוברי המרכז האירופי למשפט ולצדק.

ג'מילה ג'לול, מומרת מאסלאם, קראה ללאו "לדרוש חופש מצפון אמיתי — הזכות להחליף דת למי שבאים מן האסלאם — ולא רק את חופש הפולחן לנוצרים שכבר נמצאים שם".

ב־8 באפריל פרסם המרכז האירופי למשפט ולצדק את "דיכוי הנוצרים באלג'יריה", דוח שציין כי הממשלה צמצמה את הקתוליות למעמד של דת נסבלת בידי המדינה, ללא תפקיד מיסיונרי, עם קבלת עצמאותה של אלג'יריה ב־1962.

מאז 2006 סגרה הממשלה חמישים ושמונה כנסיות פרוטסטנטיות, והותירה פתוחות שלוש כנסיות בלבד, ובהן כנסייה בינלאומית אחת, ובכך שללה מן הפרוטסטנטים את חופש הפולחן. הצו משנת 2006 מעניש כל ניסיון להפיץ את הבשורה בקרב מוסלמים בחמש שנות מאסר.

מאחר שאלג'יריה מספקת אנרגיה לאירופה, משתפת פעולה עם ארה"ב במאבק בטרור ורוכשת נשק מרוסיה, שחקנים בינלאומיים אינם רוצים להרגיז את ממשלתה בהעלאת סוגיית חופש הדת, ומשאירים לגופים כמו הוותיקן את מלאכת הסנגוריה על נוצרים נרדפים.

החושף האלג'יראי שווקי בן זהרה הסביר שביקורו של לאו "יכול היה להיות אירוע היסטורי אילו בחר לגנות את רדיפת הנוצרים בידי איסלאמיסטים, וכן את הפגיעה בחופש הפולחן שלהם מצד המשטר האלג'יראי". אך, אמר, "למרבה הצער, הוא בחר בדרך של לא להרגיז את השלטונות האלג'יראים, עד כדי כך שוויתר על ביקור במנזר תיבהירין, שבו נרצחו נזירים. עד עצם היום הזה המשטר האלג'יראי עדיין מסרב לשפוך אור מלא על הפרשה הזאת."