ג'יהאדיסטים סורים בשדה הקרב התימני

משפיעני רשת סלפים מסוריה אינם מסתפקים בהבעת סולידריות עם המערכה התימנית נגד החות'ים; הם ממירים את תרעומות המלחמה הסורית לנרטיב גיוס עבור הרשתות הסלפיות בתימן. אם מדינות באזור ינצלו את הדינמיקה הזאת באמצעות פריסת לוחמים סורים בתימן, הן מסתכנות בהחייאת רשתות ג'יהאד חוצות־לאומים ובערעור שלושה עשורים של מאמצי ארצות הברית בלחימה בטרור ובייצוב.

משפיעני רשת סלפים מסוריה משתמשים בזיכרונות משטר אסד ובזוועות שנתמכו בידי איראן במהלך מלחמת האזרחים הסורית בשנים 2011־2023 ככלי נשק. הם מעלים טבח, עינויים ועקירה כדי לייצר הלימה אידאולוגית עם קבוצות בתימן, בעיקר עם חטיבות ענקי הדרום הנשלטות בידי סלפים.

תוך טשטוש הגבולות הגאוגרפיים והפוליטיים, משפיענים סלפים הופכים את תימן להמשך של דמשק וחלב. הם מציגים את החות'ים לא כפלג תימני מקומי אלא כמשתתפים במלחמה העדתית הרחבה שריסקה קהילות בסוריה. באמצעות כיווץ משטר אסד, רשת השלוחים של איראן והחות'ים לכדי אויב אחד, הם מוחקים את ההבחנות הפוליטיות וההיסטוריות המפרידות בין הזירות הסורית והתימנית. המסר פשוט: האויב שהסורים נלחמו בו בסוריה נמצא כעת בתימן.

המסגור הזה מבטל את הצורך שהקהל יבין את ההיסטוריה הפוליטית המורכבת של תימן. סורי שיודע מעט על החות'ים, על המועצה המעבר הדרומית או על המבנים השבטיים והפוליטיקה האזורית בתימן אינו צריך ללמוד אותם. די לו לזהות את האויב: ידה של איראן הנשלחת על פני חצי האי ערב.

המשפיענים מעלים את ההשתתפות בתימן לדרגת חובה דתית. הם ממסגרים את ההשתתפות כג'יהאד וכמות קדושים, ולא כתחרות גאופוליטית. הם מציגים תמיכה בקבוצות חמושות סלפיות בתימן כלוחמת הגנה מול "הצד הבלתי צודק" במאבק אסלאמי. קריאות להגן על האסלאם הופכות את ההשתתפות ממשהו אופציונלי לציווי מוסרי.

זה המקום שבו תעמולה מקוונת עשויה להפוך לבעלת משמעות אסטרטגית. הרטוריקה מפחיתה מחסומים פסיכולוגיים ואידאולוגיים לגיוס, במיוחד בקרב סורים שזהותם הפוליטית והדתית עוצבה בסכסוך הסורי. כשמשפיענים מאותתים על נכונות לצאת לתימן או מעודדים אחרים לעשות זאת, הם מפעילים תשתית חוצת־לאומים קיימת. קשרים היסטוריים בין רשתות סלפיות־ג'יהאדיות בסוריה ובתימן — שמושרשים בין היתר בשושלות משותפות של אל־קאעדה — מספקים את התשתית הארגונית שהופכת גיוס מקוון לפעילות צבאית מתואמת. הרשתות הללו מספקות את מה שתעמולה לבדה אינה יכולה ליצור: קשרים, תקדימים, זהויות משותפות וערוצים שדרכם יכולים יחידים לעבור משכנוע מקוון לפעילות מאורגנת.

במקביל, בחלק מן הרטוריקה הסלפית־ג'יהאדית הזאת מסתמנת מטרה פוליטית רחבה יותר. קריאות להקמת משטר אסלאמי בדגם מבני שלטון המזוהים עם הנשיא הזמני אחמד א-שרע בסוריה מרמזות שחלק מהשחקנים אינם רואים בתבוסת החות'ים יעד סופי, אלא הזדמנות לשחזר בתימן סדר פוליטי אסלאמיסטי מועדף. התייחסות לתבוסת החות'ים ולהקמת שלטון סלפי כדבר אחד תסתכן בהכרעת איום קיצוני אחד תוך יצירת התנאים לאיום אחר.

האינרציה המוסדית סביב הסכם ההגנה המשותף של מכה בין ערב הסעודית, טורקיה ופקיסטן עשויה להפוך את מודל המעורבות העקיפה הזה לאטרקטיבי: לוחמים סורים יספקו כוח אדם, בעוד שמדינות פטרון יספקו תמיכה פוליטית, כספית ולוגיסטית. הסדר כזה יאפשר למעצמות אזוריות להקרין עוצמה בלי להתחייב לפריסת כוחותיהן ישירות מול איראן והחות'ים. טורקיה כבר הדגימה את ספר ההפעלה הזה בלוב ובנגורנו־קרבאח. התקדים הזה אינו אומר שאותו מודל יופעל בתימן — אבל הוא הופך את האפשרות לרלוונטית מבחינה אסטרטגית. נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן עשוי למצוא גישה כזאת אטרקטיבית. ההנהגה הסעודית עשויה לראות בה העברת נטל משתלמת מבחינת עלות. המנגנון נראה נקי: לגייס רשתות קיימות ותרעומות, לתעל אותן לתימן, ולתת ללהט הג'יהאדי לעשות את העבודה שכוחות סדירים אינם יכולים לעשות.

הסכנה היא שמאמצים בהובלת סעודיה לייצב את מסדרון באב אל־מנדב יספקו סביבה שממיליטריזת אידאולוגיה ג'יהאדית. הסכסוך בתימן עלול להפוך לזרז להחייאת מערכת אקולוגית רחבה יותר של גיוס ג'יהאדי, שבה תרעומות סוריות מימי המלחמה, רשתות סלפיות בתימן, עדתיות אנטי־איראנית ותחרות בין מעצמות אזוריות מזינות זו את זו. גיוס כזה עלול להחריף את הקיטוב העדתי ולעורר תגובות מצד ארגונים חמושים עיראקיים וגורמים חמושים פרו־איראניים נוספים.

עבור קובעי המדיניות בארה"ב, הסוגיה המרכזית היא אם מאמצים לבלום את התוקפנות החות'ית עלולים, בלי כוונה, להצמיח מחדש רשתות ג'יהאד חוצות־לאומים ולהזין את מלחמת השלוחים הרחבה שארה"ב ביקשה להכיל בשלושה עשורים של מאמצי לוחמה בטרור. קובעי המדיניות צריכים לפעול לפני שהתשתית הזאת תתקשה.