מפנה במפרץ: התגמול האיראני מלכד את העולם הערבי נגד הציר השיעי

ארבעה עשורים השקיעה הרפובליקה האסלאמית בבניית נרטיב של "ציר ההתנגדות", כדי למצב את עצמה כמגינת העולם המוסלמי מול העוצמה המערבית והישראלית. בתוך בוקר אחד מחקו טילים בליסטיים איראניים את הנרטיב הזה באופן מוחלט יותר מכל פצצה אמריקאית או ישראלית.

בתוך שעות מתקיפות הנגד של איראן על מדינות במפרץ פרסמו ערב הסעודית, בחריין ואיחוד האמירויות גינויים רשמיים — לא למערכה האמריקאית־ישראלית נגד איראן, אלא לאיראן עצמה. השפה הייתה חריגה במידת הפירוט ובעוצמת הזעם. אלה לא היו אמירות דיפלומטיות מסויגות של דאגה. אלה היו הצהרות על יישור קו אזורי חדש נגד טהרן, שיצאו לאור כשעוד היו טילים איראניים בדרכם ליעד.

מה אמרו ההצהרות

משרד החוץ הסעודי גינה "בחריפות רבה את התוקפנות האיראנית הבוטה ואת ההפרה הגסה של הריבונות" של האמירויות, בחריין, קטר, כווית וירדן — תוך נקיבה בשמה של כל אחת מן המדינות שנפגעו. ריאד הביעה "סולידריות מלאה" עם המדינות שהותקפו, התחייבה להעמיד לרשותן "את מלוא יכולותיה", והזהירה מפני "השלכות חמורות" של המשך הפרות הריבונות והמשפט הבינלאומי. לאחר מכן קראה הממלכה לקהילה הבינלאומית כולה לגנות את ההתקפות ולנקוט "כל אמצעי נחרץ" נגד ההפרות האיראניות ש"חותרות תחת הביטחון והיציבות באזור".

מרכז התקשורת הלאומי של בחריין אישר כי הממלכה "ספגה התקפות חיצוניות שכוונו לאתרים ולמתקנים בתוך גבולותיה". מנאמה כינתה את המתקפה "הפרה גסה" של הריבונות, וקבעה — וזו הנקודה המרכזית — את "זכותה המלאה להגיב ולנקוט בכל האמצעים הדרושים להגנת ביטחונה הלאומי", בתיאום עם "בעלות ברית ושותפות". לניסוח האחרון יש משקל. בבחריין מוצב הצי החמישי האמריקאי. "בעלות הברית והשותפות" אינן ניסוח עמום.

משרד ההגנה של איחוד האמירויות אישר כי המדינה נפגעה מ"טילים בליסטיים איראניים", וכי מערכות ההגנה האווירית יירטו כמה מהם "ביעילות גבוהה", אך גם כי שברים שנפלו פגעו באזור מגורים, גרמו נזק רכוש והרגו אזרח אחד — שתואר כבעל אזרחות אסייתית. המשרד כינה את המתקפה "הסלמה מסוכנת ומעשה פחדני" והודיע כי האמירויות "שומרות לעצמן את מלוא הזכות להגיב להסלמה הזאת".

מה ההצהרות לא אמרו

ההיעדרים חשובים לא פחות מן ההצהרות.

אף מדינת מפרץ לא גינתה את התקיפות האמריקאיות־ישראליות באיראן. אף מדינת מפרץ לא קראה להפסקת אש. אף מדינת מפרץ לא דיברה על סולידריות מוסלמית עם הרפובליקה האסלאמית. אף מדינת מפרץ לא החזירה את שגרירה מוושינגטון או מירושלים. אף מדינת מפרץ לא דרשה כינוס חירום של הליגה הערבית כדי לגנות את הקואליציה. ערב הסעודית — שנרמלה את יחסיה עם איראן בעסקה בתיווך סיני ב־2023 — לא סייגה, לא התחמקה ולא קראה להפחתת הסלמה משני הצדדים. היא גינתה את איראן בשמה, הציעה סיוע צבאי למדינות שהותקפו וקראה לאכיפה בינלאומית.

זו בדיוק ההפך מן התגובה שטהרן ציפתה לה. ההיגיון האסטרטגי של איראן נשען במשך עשרות שנים על הנחה אחת: שכל עימות עם ישראל או עם ארה"ב ייצור די אהדה עממית וממשלתית בעולם הערבי הסוני כדי לרסן קואליציה בהובלה אמריקאית. הרפובליקה האסלאמית הימרה שכוחות הטילים שלה יוכלו לפגוע בבסיסים אמריקאיים במפרץ כמעט ללא מחיר, משום שהממשלות המארחות יאשימו את וושינגטון — ולא את טהרן — בהסלמה.

ההימור הזה נכשל היום.

מדוע הוא נכשל

שלושה גורמים מסבירים את התגובה המאוחדת של מדינות המפרץ.

ראשית, איראן תקפה שטח ערבי ריבוני. כל עמימות דיפלומטית שמדינות המפרץ עשויות היו לשמר ביחס לעימות הרחב התפוגגה ברגע שטילים בליסטיים איראניים נחתו על אדמת בחריין, האמירויות, קטר, כווית וירדן. אזרח נהרג באמירויות. מתקנים נפגעו בבחריין. זה לא היה נזק אגבי ממלחמה רחוקה — זו הייתה מתקפה איראנית ישירה על מדינות ערביות, והיא העניקה לכל ממשלה שהותקפה גם כיסוי פוליטי וגם צו פנימי להגיב בעוצמה.

שנית, מדינות המפרץ נערכו לרגע הזה. ההתקרבות הסעודית־איראנית של 2023 הייתה מלכתחילה עסקה תועלתנית, לא שינוי עומק. ריאד שמרה על יחסי הביטחון שלה עם וושינגטון, המשיכה לרכוש מערכות צבאיות מתקדמות ומעולם לא פירקה את היערכותה האסטרטגית מול ההתפשטות האיראנית. האמירויות היא זה שנים המדינה הנצית ביותר במפרץ ביחס לאיראן. בחריין, שבה מונרכיה סונית שולטת באוכלוסייה שרובה שיעית ושבה טהרן ניסתה שוב ושוב לחתור תחת הסדר, רואה ברפובליקה האסלאמית איום קיומי. אף אחת מן הממשלות הללו לא הופתעה מן התוקפנות האיראנית. הן נערכו לה.

שלישית, טהרן לא הציעה להן דבר ששווה להגן עליו. הצעת הערך של הרפובליקה האסלאמית לעולם הערבי הייתה מאז ומתמיד דלה — רטוריקה של התנגדות, לוחמת שלוחים במדינות של אחרים והאיום המרומז לערער יציבות. עד 2026, כשכלכלת איראן בקריסה, אוכלוסייתה במרד ויכולותיה הצבאיות נחשפות כחסרות כיסוי, לא היה למדינות המפרץ שום תמריץ להגן על משטר שבאותה נשימה תוקף את שטחן ומפסיד במלחמה שהוא עצמו פתח.

המערך האזורי החדש

המשמעויות חורגות מעבר למשבר המיידי.

ההצהרה הסעודית — המעמידה את מלוא יכולותיה לרשות המדינות שהותקפו ודורשת פעולה בינלאומית — מציבה את ריאד לא כמתווכת ניטרלית אלא כשותפה פעילה בקואליציה אזורית נגד איראן. זהו שינוי דרמטי לעומת העמדה הזהירה שהממלכה שמרה עליה בעימותים קודמים בין איראן לישראל. ההתקרבות של 2023 לטהרן מתה הלכה למעשה. טילים איראניים חיסלו אותה.

קביעת בחריין בדבר זכותה להגיב "בתיאום עם בעלות ברית ושותפות" היא האות הברור ביותר עד כה לכך שמנאמה עשויה לאשר הרחבה של השימוש במתקנים צבאיים אמריקאיים בשטחה — או להשתתף ישירות במבצעי הגנה מול תקיפות איראניות נוספות. מפקדת הצי החמישי הייתה יעד. תגובת בחריין לא תסתכם בהודעה לעיתונות.

אישור האמירויות על הרוג אזרחי משנה את החישוב המשפטי והפוליטי. אזרח שנהרג על אדמת האמירויות, מטיל בליסטי איראני, מעניק לאבו דאבי עילה למלחמה לפי המשפט הבינלאומי וגם בסיס פוליטי פנימי להסלים את תגובתה. ניסוח משרד ההגנה — "שומרות לעצמן את מלוא הזכות להגיב" — הוא אזהרה, לא מליצה.

ציר הבידוד

האפקט המצטבר של ההצהרות האלה — לצד צו הפינוי של קזחסטן וקריאת הרשות הפלסטינית לאזרחיה לעזוב את איראן — הוא התגבשותו של מה שאפשר לתאר רק כציר בידוד סביב הרפובליקה האסלאמית. המדינות שאיראן תקפה מגנות אותה. המדינות שאיראן לא תקפה מתפנות ממנה. האוכלוסייה שאיראן טוענת שהיא מובילה חוגגת את התקיפות נגדה.

"ציר ההתנגדות" של טהרן היה מאז ומתמיד שם מכובס לרשת אלימות בניהול איראני, שנועדה להקרין עוצמה באמצעות שלוחים והפחדה. החולשה היסודית של המודל הזה נחשפת כעת: כשהמרכז נתון למתקפה מתמשכת והשלוחים אינם מסוגלים להגן עליו, המבנה כולו נשען על אהדה וסולידריות מבחוץ — שאינן קיימות. העולם הערבי אינו מתגייס להגנת איראן. הוא מתייצב נגדה.

הרפובליקה האסלאמית תגלה בימים הקרובים שהשיגה דבר יוצא דופן — היא איחדה את מדינות המפרץ הערביות, את ארה"ב ואת ישראל סביב מטרה משותפת. לא באמצעות דיפלומטיה. באמצעות הטילים שלה עצמה.