אשליית הפשמרגה המאוחדת בכורדיסטן העיראקית
שתי המפלגות השלטוניות ממשיכות לשלוט בכוחות המזוינים הכורדיים, ששמם שונה לאחרונה, ובפילוגים שבתוכם
Sirwan Kajjo הוא עיתונאי וחוקר המתמחה בפוליטיקה כורדית, במיליטנטיות אסלאמית ובענייני סוריה. הוא תרם שני פרקי ספר על סוריה ועל הכורדים, שראו אור בהוצאות Indiana University Press ו־Cambridge University Press. מאמריו בסוגיות סוריות וכורדיות התפרסמו בפורום המזרח התיכון, במכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב ובגופי מחקר ובפרסומים בולטים נוספים. Kajjo הוא גם מחבר הרומן Nothing But Soot, שעלילתו מתרחשת בסוריה. הוא בעל תואר BA בממשל ובפוליטיקה בינלאומית מאוניברסיטת ג׳ורג׳ מייסון.
ב־10 בספטמבר 2026 הודיע משרד ענייני הפשמרגה באזור כורדיסטן שבעיראק על השלמת התהליך לאיחוד הכוחות המזוינים המזוהים עם שתי המפלגות השולטות באזור, המפלגה הדמוקרטית של כורדיסטן והאיחוד הפטריוטי של כורדיסטן. בנסיבות רגילות זו הייתה סיבה לחגיגה. אחרי הכול, זו הפעם הראשונה שבה בכירי השלטון מציבים באופן רשמי את הכוחות המזוינים של כורדיסטן תחת פיקוד הגנה מאוחד. אלא שהמציאות בשטח מציירת תמונה שונה מאוד מן האיחוד לכאורה.
הכוחות הכורדיים, הידועים כפשמרגה, נותרו מפולגים ונשלטים בידי שתי המפלגות השולטות באזור מאז שאזור כורדיסטן זכה באוטונומיה ב־1991, אף שבשנה שלאחר מכן — עם הקמת הממשלה האזורית הראשונה — הוקם משרד ענייני הפשמרגה. באותן שנים מוקדמות הפעילו שני הצדדים את כוחות הפשמרגה שלהם זה נגד זה במלחמת אזרחים שגבתה אלפי חיים. אף שחוקת עיראק מ־2005 הכירה רשמית במעמדו של אזור כורדיסטן לאחר נפילת משטרו של סדאם חוסיין, לא היה בכך כדי לאחד את הכוחות המזוינים הכורדיים.
במשך כמה שנים ניסתה ארה"ב להכפיף את שני הכוחות הכורדיים לפיקודו של משרד ענייני הפשמרגה. במהלך המלחמה בארגון המדינה האסלאמית סייעו הכוחות הכורדיים למאמץ בהובלת ארה"ב להביס את ארגון הטרור. ואולם, למרות סיוע של מיליוני דולרים מדי שנה, ממשלת ארה"ב לא הצליחה לשכנע את שתי המפלגות הכורדיות לאחד באופן מלא את כוחותיהן המזוינים.
הכוחות המדוברים הם "כוחות 80", המזוהים עם המפלגה הדמוקרטית של כורדיסטן, ו"כוחות 70", המזוהים עם האיחוד הפטריוטי של כורדיסטן. אלא שהכרזת האיחוד האחרונה נראית כמי שהחליפה בפשטות את השמות הישנים בחדשים. כוחות 80 מוגדרים כעת כ"אזור אחת", וכוחות 70 הוסבו ל"אזור שתיים". בתוך שני האזורים הללו יפעלו 11 דיוויזיות תחת פיקוד משרד ענייני הפשמרגה. הרשויות הכורדיות עשויות להציג את הארגון מחדש כרפורמה, אך המציאות שונה: שתי המפלגות הפוליטיות ממשיכות לשלוט באזורים שהוקמו ובדיוויזיות שבתוכם. המפלגה הדמוקרטית של כורדיסטן שולטת בשש דיוויזיות — אלה שמספריהן אי־זוגיים; האיחוד הפטריוטי של כורדיסטן שולט בחמש הנותרות.
בהקשר הזה לעיתוי ההכרזה יש משמעות, משום שהיא באה שבועות ספורים לפני הדד־ליין של 30 בספטמבר לנסיגת הכוחות האמריקאיים מעיראק. דיווחים מצביעים על כך שהצבא האמריקאי לא יסייע עוד לפשמרגה לאחר התאריך הזה. על הרקע הזה, הכרזת האיחוד נראית כאיתות לוושינגטון שמאמציה בשנים האחרונות לא היו לשווא, ושיש הצדקה להמשך התמיכה האמריקאית בפשמרגה גם מעבר לדד־ליין של 30 בספטמבר.
הקיפאון הפוליטי הנוכחי בכורדיסטן העיראקית מציב בסימן שאלה נוסף את כנות איחוד הפשמרגה. שתי המפלגות השולטות לא הצליחו להרכיב ממשלה חדשה מאז הבחירות לפרלמנט באוקטובר 2024, והמוסדות הפוליטיים באזור משותקים ברובם. אם שתי המפלגות אינן מצליחות להגיע להסכמה על הקמת ממשלה, קשה לראות כיצד יכלו להשיג איחוד אמיתי בתחום הצבאי.
כורדיסטן העיראקית מאבדת בהדרגה את האוטונומיה שממנה נהנתה במשך עשורים. בגדד, אנקרה וטהראן פועלות יותר ויותר יחד כדי לערער את מעמדו האוטונומי של האזור. אלא שבמקום להתאחד באמת ובתמים כדי להתמודד עם האיומים הקיומיים הניצבים בפני השלטון העצמי הכורדי, המפלגה הדמוקרטית של כורדיסטן והאיחוד הפטריוטי של כורדיסטן ממשיכים להיאבק על כוח פוליטי. לא סביר שאיזו מן המפלגות תוותר על השליטה בכוחות הפשמרגה, משום ששליטה זו מקנה מנוף משמעותי על הכוח הפוליטי באזור. זו הייתה המציאות במשך עשורים, וכך יימשך הדבר כל עוד כורדיסטן העיראקית שומרת על האוטונומיה שלה.
ההתפתחויות הרחבות יותר בכורדיסטן העיראקית מרמזות ששתי המפלגות התמקדו יותר בשימור אזורי ההשפעה שלהן מאשר בהגנה על האוטונומיה של האזור. לכן קשה לראות בהכרזה האחרונה על הפשמרגה יותר מאשר פנייה נוספת לוושינגטון להמשך תמיכה כספית.