אתיופיה מקבלת את מטוסי הקרב הרוסיים שוושינגטון מנעה ממצרים

ב־28 באוקטובר 2026 הודיע ראש ממשלת אתיופיה, אבי אחמד, במוסקבה כי אתיופיה קיבלה 12 מטוסי קרב רוסיים מדגם Su־35, וכי אחריהם יימסרו ארבע סוללות הגנה אווירית מסוג S־400. דיווחים מאוחרים יותר העלו כי אתיופיה קיבלה רק את שני המטוסים הראשונים, ולוח הזמנים לאספקת היתר אינו ברור. גם שני מטוסי קרב בלבד מציבים שאלה לא נוחה בפני וושינגטון.

ב־2019 הזהיר מזכיר המדינה מייק פומפאו את מצרים כי רכישת מטוסי Su־35 מרוסיה עלולה להפעיל סנקציות מכוח חוק ההתמודדות עם יריבות אמריקה באמצעות סנקציות (CAATSA). קהיר זנחה בסופו של דבר את תוכניותיה. שבע שנים לאחר מכן יריבתה המרכזית רוכשת את אותו מטוס קרב רוסי. האם וושינגטון תחיל את אותו סטנדרט?

ההודעה מגיעה אחרי שנה שבה חזר הנשיא דונלד טראמפ והדהד את טענות מצרים בנוגע לסכר התחייה האתיופי הגדול. ב־16 בינואר 2026 כתב טראמפ לנשיא מצרים עבד אל־פתאח א־סיסי והציע לחדש את התיווך האמריקאי. בפסגת ה־G7 באוויאן שבצרפת, ב־17 ביוני, אמר טראמפ לסיסי בפומבי כי אתיופיה נהגה במצרים שלא בהגינות, ותיאר את הנילוס כמתרוקן יותר משהיה צריך.

האם המשמעות היא שוושינגטון בחרה במצרים על פני אתיופיה? לא בדיוק. הרטוריקה הפומבית של טראמפ נטתה לטובת קהיר, אבל המוסדות האמריקאיים המשיכו בהידברות עם אדיס אבבה. ב־21 באוגוסט דיווחה ממשלת אתיופיה על התייעצויות עם הפנטגון ועל הסכמה להרחיב את שיתוף הפעולה הביטחוני. הפנטגון לא פרסם הודעה דומה, אבל עדיין מדובר באיתות לכך שאין מדיניות אמריקאית אחידה נגד אתיופיה.

להבחנה הזאת יש חשיבות. אתיופיה רואה בסכר פרויקט חשמל והצהרת ריבונות. מצרים, התלויה מאוד בנילוס, חוששת ממחסור בתקופות בצורת ממושכות. התיווך נועד להשיג הסכמה על כללי הפעלת המאגר, על שיתוף מידע אמין ועל דרך ליישב מחלוקות. נשיא שמאמץ שוב ושוב את טענותיו של צד אחד מקשה על כך. אי אפשר להטיל את האחריות לרכישה של אבי על טראמפ בלבד; על פי הדיווחים אתיופיה הזמינה שישה מטוסי Su־35 כבר ב־2022.

סביבת הביטחון המיידית של אתיופיה מידרדרת. חידוש הלחימה באזורי הצפון והחרפת המתיחות עם אריתריאה מעלים את המחיר של כל רכש צבאי. ב־3 באוקטובר הזהירה מחלקת המדינה כי עימות נוסף בין אתיופיה לאריתריאה עלול לערער את היציבות בקרן אפריקה כולה ולסכן את שיתוף הפעולה האמריקאי עם שתי המדינות. האזהרה הזאת מספקת תמונה ברורה יותר של סדרי העדיפויות הרשמיים של ארה"ב מאשר אמירות נשיאותיות כשלעצמן.

מבחינת מוסקבה, לעסקה יש הבטחה גדולה יותר מהכנסות מייצוא. רוסיה זוכה בקשר ביטחוני נוסף באזור שנוי במחלוקת. אתיופיה זוכה בגישה לציוד שנושא עמו השלכות פוליטיות למדינות המבקשות קשרים הדוקים יותר עם וושינגטון. השאלה היא אם ההשלכות הללו ייושמו באופן עקבי.

סעיף 231 ל־CAATSA מאפשר הטלת סנקציות בגין עסקאות משמעותיות עם גורמים מוגדרים במגזר הביטחוני או המודיעיני של רוסיה, בכפוף לתנאים משפטיים, לחריגים ולסמכויות ויתור. פומפאו הפעיל את המסגרת הזאת נגד הרכישה המתוכננת של מצרים. העסקה האתיופית מחייבת בחינה לפי אותו חוק. אין פירוש הדבר שסנקציות הן אוטומטיות, או שתוצאה זהה מתחייבת משפטית בלי לבחון את העובדות.

וושינגטון ניצבת מול שני סיכונים. שתיקה בלי הסבר תהפוך את האזהרה הקודמת לקהיר לכזו שנראית סלקטיבית. איום רפלקסיבי נגד אדיס אבבה עלול לחזק את עמדת מוסקבה ולשחוק עוד את אמינותה של אמריקה כמתווכת. התשובה היא בחינה משפטית שקופה, לא עונש דיפלומטי מאולתר.

לארצות הברית עדיין יש ערוצי השפעה. אתיופיה עדיין מצויה בהסדר של קרן המטבע הבינלאומית בהיקף 3.4 מיליארד דולר. התוכנית הזאת מיועדת לייצוב מקרו־כלכלי; אסור לה להפוך לתחליף להליך הסטטוטורי המסדיר עסקאות נשק רוסיות. גם המעורבות הביטחונית והדיפלומטית האמריקאית צריכה להישאר פתוחה, במיוחד לנוכח החרפת המתיחות עם אריתריאה.

גישה אמריקאית עקבית תבחין גם בין הרכישה לבין המסירה בפועל. שני מטוסים שהוצגו במוסקבה אינם מעידים על הגעתה של טייסת מבצעית לאתיופיה. גם סוללות S־400 שהובטחו אינן מעידות על מערך הגנה אווירית שכבר מסוגל להגן על הסכר. ככל שוושינגטון תדייק יותר בשאלה מה רוסיה סיפקה בפועל, כך כל קביעה בעניין סנקציות תהיה אמינה יותר. למשמעת הזאת יש חשיבות כשממשלות באזור מחפשות סימנים לאמות מידה כפולות, וכשהקונגרס נדרש לשפוט אם הרשות המבצעת מיישמת את החוק באופן עקבי.

טראמפ צריך לשוב אל המהות של הצעת התיווך שלו מינואר. מצרים זקוקה להגנות אמינות בתקופות בצורת. אתיופיה זקוקה להכרה בזכותה לייצר חשמל ולקדם פיתוח. כללי הפעלה מוסכמים יגנו על שני האינטרסים ביעילות רבה יותר ממרוץ חימוש לאורך הנילוס.

מטוסי ה־Su־35 אינם מוכיחים שאתיופיה נטשה את וושינגטון, אבל הם כן חושפים את מחיר העמימות. אמריקה אינה יכולה לאיים בסנקציות על מצרים בשל נשק רוסי ואז לסרב להסביר את יחסה לאתיופיה. טראמפ גם אינו יכול לצפות שאדיס אבבה תיתן אמון בתיווכו בשעה שהוא מדבר כאילו טענות קהיר הן עובדות מוגמרות. אם וושינגטון לא תאמץ עקביות ושקיפות בגישתה, מוסקבה כבר ממתינה בצד.