גורמי לוחמת הטרור בארה"ב משחזרים בסומליה את טעויות פקיסטן

הנשיא עבד א-רחמן מוחמד עבדאללהי ("אירו") ממשיך בביקורו בארצות הברית, עם לוח זמנים עמוס של פגישות עם גורמי ממשל וארגוני מחקר בוושינגטון. ובכל זאת, הדחיפה להכרה אמריקאית בסומלילנד נראית תקועה. ממשל טראמפ שומר על שתיקה, אך מקורבים מגלגלים את האחריות לשני משרדים: האחד הוא סגן מזכיר המדינה כריס לנדאו, שכל עוד לא ייאמר לו אחרת אינו מוכן לסטות ממדיניות שמרכזה מוגדישו — מדיניות שמקורה בתקופת מזכירת המדינה הילרי קלינטון. החסם האחר, לפי הדיווחים, הוא משרד הלוחמה בטרור של המועצה לביטחון לאומי. שם חוששים כי הכרה בסומלילנד תחתור תחת שיתוף הפעולה האמריקאי המתמשך עם סומליה בלוחמה בטרור.

הצבא האמריקאי מציב זה שנים בסומליה מדריכים ואנשי כוחות מיוחדים כדי לחזק את המאבק של המדינה באל־שבאב ולסייע לכוחות שמירת השלום של האיחוד האפריקאי. הנשיא דונלד טראמפ הוציא את הכוחות האמריקאיים מסומליה בכהונתו הראשונה, אך הנשיא ג'ו ביידן החזיר אותם לשם עם כניסתו לתפקיד. לפי הדיווחים, יחידות קטנות של חיילים אמריקאים מוצבות בשדה התעופה בלדוגל, בסיס איטלקי ישן בפנים הארץ ממוגדישו, וחלק מהכוח האמריקאי פועל באזור מתחם חלאנה, שבו הוא חולק מתקנים עם משלחות האו"ם והאיחוד האפריקאי. עוד מדווח כי בבוסאסו ובקיסמאיו נמצאים לוחמי SEALS של חיל הים ואנשי כוחות מיוחדים אחרים. לפחות באופן זמני שהו אנשי כוח אדם אמריקאיים גם בביידואה, בדוסמארב ובג'והר.

נוסף על כך, גורמי צבא ומודיעין אמריקאיים תומכים יותר ויותר במשימת לוחמת הטרור ממחנה למונייה בג'יבוטי, מקניה ומסומלילנד עצמה. לפעולה האמריקאית היו שני יעדים עיקריים: מחנה דאעש בהרי גוליס בפונטלנד, סמוך לבוסאסו, והמאבק הרחב יותר באל־שבאב.

הטענה שלפיה תמיכה בסומלילנד משמעה הקרבת שיתוף הפעולה של סומליה נשענת על הנחות מטופשות, ומדגישה מעצם טבעה עד כמה השותפות עם מוגדישו רעועה.

ראשית, כדאי להתבונן בפונטלנד ובמאבק בדאעש. פונטלנד רוחשת טינה לממשל הפדרלי במוגדישו, משום שנשיא סומליה חסן שייח' מוחמוד — שנבחר במינוי ולא בבחירות, וכעת כהונתו החוקתית כבר הסתיימה — דוחה את הזכויות הפדרליות של מדינות כמו פונטלנד. אף שפונטלנד וסומלילנד יריבות ונטושה ביניהן מחלוקת גבול, הן גם משתפות פעולה. בשלב זה פונטלנד עדיין בתוך הממשל הפדרלי, אך מהלך הריכוזיות של מוגדישו עשוי לדחוק אותה ללכת בדרכה של סומלילנד לא פחות משהוא עשוי להביא אותה ליישר קו.

גם אין היגיון בכך שפונטלנד תחדל מלתת סיוע לבלימת דאעש ולהתמודדות עמו. אף שגורמים סומליים אחדים ואנשי המודיעין הטורקי התומכים בהם חולמים שיוכלו למנף את דאעש נגד סומלילנד, לא סביר שפונטלנד תפסיק את שיתוף הפעולה בלוחמה בטרור. בירתה, גארואה, היא עיירה מנומנמת בפנים הארץ, ובאירוניה מסוימת היא תלויה בסחר עם סומלילנד; העתיד הכלכלי הרחב יותר של פונטלנד מונח בנמל בוסאסו שלה, המרוחק 44 מיילים בלבד ממטה ההרים של דאעש סומלילנד.

שיתוף הפעולה של סומליה מול אל־שבאב מורכב יותר. אף שאל־שבאב מאיים על הממשלה הממונה של הנשיא חסן שייח' מוחמוד, השחיתות של הנשיא מבטיחה שאפילו כוחות מיוחדים דנאב, שאומנו בידי ארה"ב, לא יוכלו לנצח. בה בעת, יחידת גורגור שאומנה בידי טורקיה עשויה לתמוך באל־שבאב לא פחות משהיא עשויה להילחם באנשיו. שוב ושוב הוכיח חסן שייח' מוחמוד שהוא נכון יותר להפעיל את הכוחות הסומליים נגד מתחריו הפוליטיים או נגד מדינות פדרליות המאתגרות אותו, מאשר להביס את האסלאמיסטים. כיום אי אפשר לנהל עסק או להקים מבנה במוגדישו בלי היתר מאל־שבאב. הסומלים נוטים לתת אמון במערכת המשפט של אל־שבאב יותר מאשר בבתי המשפט של המדינה, בשל מהירות הפעולה והתפיסה שאין בה שחיתות.

בפועל, הדפוס בסומליה כיום דומה לזה שחוותה ארצות הברית בפקיסטן. בשעה שוושינגטון שפכה מיליארדי דולרים לתמיכה במאמצי לוחמת הטרור של פקיסטן, היא יצרה סיכון מוסרי: המשך הסיוע הצבאי המשתלם היה מותנה בכך שהכוחות הפקיסטניים לעולם לא יביסו לחלוטין את הטאליבאן, את אל־קאעידה או קבוצות דיובנדיות קיצוניות אחרות. אם המועצה לביטחון לאומי סבורה שהבסת אל־שבאב מחייבת הקרבה של השאיפות של סומלילנד הדמוקרטית, הפרו־מערבית והיציבה, וקניית חסדיה של ממשלת מוגדישו שהוכיחה שוב ושוב שאינה הרבה יותר מבובה סינית וסאטרפיה טורקית — אמריקאים ימותו.

שיתוף פעולה בלוחמה בטרור וסחיטה אינם אותו דבר. הדרך היחידה לאבטח באמת את מפרץ עדן, ובסופו של דבר להסיג לאחור את הישגי אל־שבאב בסומליה, תהיה להכיר בסומלילנד ולחבור אליה כשותפה, לאחר מכן לגבש את הביטחון בפונטלנד ובג'ובלנד, ולבסוף לחלץ את אל־שבאב ולטפל בו — חרף מוגדישו, ולאו דווקא בשותפות עמה.