מה מסתתר מאחורי שינוי היחס של טהראן לגולים

הרפובליקה האסלאמית עוברת שינוי בעידן שלאחר עלי חמינאי. אחד הסימנים לכך הוא נכונות לכאורה לאפשר לחלק מאנשי האופוזיציה לשוב לאיראן, כל עוד התנגדו לבית פהלווי והתנגדו למלחמת ארצות הברית־ישראל באיראן. שני המקרים הבולטים ביותר הם הזמר מוחסן נאמג'ו ומסעוד בהנוד, לשעבר העורך הראשי של BBC בפרסית.

בפוסט באינסטגרם, שאינו זמין עוד ברשת, הודיע נאמג'ו כי הוא בדרכו חזרה לאיראן לאחר כמעט 19 שנה. לדבריו, הנסיעה אורגנה בפתאומיות כזאת עד שהסטורי באינסטגרם היה הדרך שלו לספר על כך לאשתו; הוא לא ציין מי ארגן את הנסיעה.

נאמג'ו היה מבקר של המשטר והפך למטרה של התקשורת המשטרית. אולם בשנים האחרונות הוא הפך גם למבקר של אגף באופוזיציה, בהנהגת יורש העצר לשעבר רזא פהלווי, שביקש לחבור לממשלות ארצות הברית וישראל, ואף הקליט שיר המתקיף את רזא שאה ומכנה אותו בריון. הוא תקף איראנים שתמכו במלחמה וזכה על כך לשבחים מכלי תקשורת המזוהים עם המשטר.

בהנוד, עיתונאי רפורמיסטי שעזב את איראן לאחר מאסר והפך לעיתונאי אופוזיציה, עבר מסלול דומה. לאחר המתקפה המשותפת שבה נהרג חמינאי, גינה בהנוד את התקיפה וכינה את חמינאי בכזב "המנהיג הנבחר של העם האיראני", אמירה שזכתה לסיקור נרחב בערוצי הטלגרם הקשורים למשמרות המהפכה האסלאמית. ב־17 בספטמבר 2026 הודיע כי ישוב לאיראן לאחר שיסדיר כמה בעיות רפואיות.

ב־5 באוגוסט 2026 אמר שר התרבות וההדרכה האסלאמית עבאס סאלחי כי המשטר ערך רשימה של יותר ממאה אנשי תפוצות שיורשו לשוב לאיראן. ביניהם ההוגה הדתי עבד אל־כרים סורוש והפרופסור מאוניברסיטת דיוק מוחסן כדיוור. סאלחי ציין שהוא חולק עליהם בשורה של סוגיות, ואז שיבח אותם על אומץ הלב שגילו כשעמדו לצד המשטר מול האופוזיציה בזמן המלחמה.

גם דמויות זוטרות יותר, כמו זמר הפופ קייסר והמשפיענית מינא נמדארי, חזרו לאיראן. נמדארי, שספגה את חמת המשטר בשל לבושה החושפני ברשתות החברתיות, אמרה לאחר שובה כי בעבר חששה שתוצא להורג עם חזרתה.

נמדארי צדקה בחששה, אך המלחמה שינתה את הערכת המשטר. המלחמה הייתה תוצאה של היעדר בסיס עממי. מאז הפסקת האש מבקשת הרפובליקה האסלאמית לבנות את הבסיס הזה מחדש באמצעות הרפיית האחיזה בחיי החברה. לאחר שמונה למזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי כינה מוחסן רזאי את האחדות הלאומית "צו אסטרטגי".

עמדה זו תתמרץ כמה מאישי התפוצות להפוך למליצי יושר של המשטר. מי שמתגעגעים למולדת ורוצים לשוב אליה מקבלים עכשיו סיבה להגן על הרפובליקה האסלאמית ולשלם את חובם, תחילה בהשפעה על דעת הקהל ובהכפשת האופוזיציה בחו"ל.

לאחר מותו של רוחאללה ח'ומייני השתנה המשטר מתיאוקרטיה בעיקרה לדיקטטורה צבאית בעיקרה, תחת ניהולו של חמינאי. ובכל זאת הוא שמר על השמרנות החברתית שלו ככל האפשר. שאלה פתוחה היא מי עומד בראש הגלגול הנוכחי של המשטר, במיוחד כשמצבו של המנהיג העליון מוג'תבא חמינאי אינו ידוע, דבר המאפשר לאויביו ולמבקריו הוותיקים של אביו לטעון שמוג'תבא חמינאי אינו זה שמקבל את ההחלטות. ההנהגה הנוכחית מיליטריסטית יותר ואיסלאמיסטית פחות מחמינאי. סביר לצפות למדיניות חוץ תוקפנית אף יותר, שתפצה על החילוניות הגוברת.

התמרון הזה עשוי להצליח, אך כישלונו יהיה קטסטרופלי. הרעיון נשען על ההנחה שדי איראנים מוכנים לסלוח למשטר כדי לפצות על הליבה האולטרה־קיצונית שלו, שעלולה לנטוש רפובליקה אסלאמית חילונית ברובה. זהו התרחיש הטוב ביותר מבחינת המשטר. אך ייתכן גם שפשעי המשטר פשוט גדולים מכדי שהעם האיראני יסלח עליהם, ושהמהלך הזה רק יעלה להנהגה החדשה בתמיכה.