מישיגן סטייט מוקירה פרופסור שטוען: 11 בספטמבר לא קשור לאסלאם

ביום שישי, 18 בספטמבר 2026, ציינה התוכנית ללימודי אסלאם של אוניברסיטת מישיגן סטייט 20 שנה להקמתה במרכז הבינלאומי של MSU. מקבל האות היה מוחמד איוב, פרופסור אמריטוס מצטיין ליחסים בינלאומיים והרכז המייסד של התוכנית. הממונה הראשי על הכלה באוניברסיטה נשא דברים, ומנהל התוכנית העניק לוח הוקרה. תורם אנונימי העמיד 50,000 דולר לטובת קרן צמיתה על שמו של איוב. אחר כך הסביר איוב, פעם נוספת, לשם מה התוכנית קיימת ומה מטרתה ללמד.

"לא האסלאם הוא שהניע את המתקפות", הוא אמר על 11 בספטמבר 2001. "המציאות הייתה מורכבת הרבה יותר, והייתה קשורה בעיקר להתנגדות הנרחבת למדיניות האמריקאית במזרח התיכון, ולא לאסלאם ששימש הצדקה למתקפות."

הוא הרחיק לכת. "המשך הכיבוש הישראלי של השטחים הפלסטיניים, הרחבת ההתנחלויות, הסיפוח הזוחל של הגדה המערבית והחנק הכלכלי של עזה העניקו לחמאס מידה של אמינות בקרב חלקים מן האוכלוסייה הפלסטינית", אמר איוב. "העובדה שהרשות הפלסטינית, שנוהלה בידי פתח, לא הייתה רק מושחתת אלא גם נתפסה כסוכנת של הכיבוש הישראלי, הגדילה את הפופולריות של חמאס בקרב האוכלוסייה הפלסטינית. לגורמים האלה לא היה דבר וחצי דבר עם האסלאם."

הציטוטים האלה לקוחים מ־The State News, עיתון הסטודנטים של מישיגן סטייט, שסיקר את האירוע ב־19 בספטמבר. אף כלי תקשורת אחר לא דיווח על האירוע — עובדה בולטת, שכן החוקר המייסד של תוכנית ללימודי אסלאם באוניברסיטה ציבורית גדולה יכול היה, פנים אל פנים, להבטיח למנהלי האוניברסיטה שלו כי מתקפת הטרור הקטלנית בתולדות ארצות הברית לא הייתה קשורה כלל לאידיאולוגיה שעליה הצביעו מבצעיה עצמם בהצהרותיהם.

גם הטיעון של איוב ראוי לתשומת לב. הוא אינו טוען שהאסלאם הוא דת של מיליארד וחצי בני אדם, שרובם הגדול לא פגעו מעולם באיש — אף שזו עובדה שאיש רציני אינו חולק עליה. במקום זאת הוא טוען שהאסלאם, כדוקטרינה, לא היה רלוונטי לאל־קאעדה, לחמאס ולחיזבאללה — אותן "תנועות אסלאמיסטיות כביכול" שהוא ייחס למדיניות האמריקאית והישראלית, לצד ההשלכות של התמוטטות בריה"מ באפגניסטן. אלא שהאנשים שכתבו את הפתוות של אל־קאעדה, שכינו את תנועתם "תנועת ההתנגדות האסלאמית", וששעבדו את חיזבאללה ל"אפוטרופסות חכם ההלכה" היו מן הסתם מתקשים להבין זאת, משום שהם אמרו במה הם מאמינים. הקביעה של איוב מחייבת אותנו שלא להאמין להם.

זו אינה עמדה חדשה מצד התוכנית של MSU. ב־2019 נשא מנהלה הנוכחי, מוחמד חסן חליל (Mohammad Hassan Khalil), דברים במרכז הנסיך אלוליד בן טלאל להבנה מוסלמית־נוצרית באוניברסיטת ג'ורג'טאון, שהוקם בכספי קטר וסעודיה, על ספרו Jihad, Radicalism, and the New Atheism. עמיתו של קמפוס ווטש, אנדרו הארוד (Andrew Harrod), היה שם. חליל טען כי ג'יהאדיסטים יושבים "בשולי מסורת הג'יהאד" וכי "ניסיונותיהם של אל־קאעדה ודאעש להצדיק טרור על בסיס אסלאמי מחייבים בדרך כלל זניחה של מילוליות מחמירה ושל הפרשנויות הרווחות היסטורית של המחשבה האסלאמית." כשנשאל שוב על תמיכת אנשי דת בפיגועי התאבדות, השיב: "אם אתם רוצים לזהות אנשים שמקבלים פיגועי התאבדות, אני יכול לתת לכם רשימה", וציין את יוסוף אל־קרדאווי, שתוכניתו באל־ג'זירה הגיעה לפי ההערכות ל־60 מיליון צופים. אלא שהדוגמה שלו מחלישה את טיעונו, משום שתופעה שיש לה רשימה של אנשי דת מן הזרם המרכזי שמאשרים אותה אינה תופעה שולית.

גם עבודתו האקדמית של איוב משכה בעבר את תשומת לבו של הפורום. מידל איסט קוורטרלי סקר ב־2015 את ספרו Will the Middle East Implode? וקבע כי הוא "מכיל כמעט שום דבר מקורי, אלא ממחזר בעייפות את מה שהתקשורת כבר דיווחה". ספרו הקודם, The Many Faces of Political Islam, הוא, לפי דבריו שלו באירוע ביום שישי, "נמצא בשימוש נרחב בקורסים המלמדים את התחום". מכאן שהתזה שלו אינה מסתכמת בנאום יום־שנה אחד, אלא היא חלק מתוכנית הלימודים.

אין פלא, שכן עמדת האוניברסיטה כפי שהוצגה בטקס משקפת אותו קו א־היסטורי. ג'אבר בנט (Jabbar Bennett), הממונה הראשי על הכלה ב־MSU, אמר לקהל שעבודת התוכנית משרתת את ייעודה של האוניברסיטה, שאותו הגדיר כ"להחליף מיתוסים וסטריאוטיפים בידע". ג'פרי רידינגר (Jeffrey Riedinger), לשעבר דיקן הפקולטה ללימודים ולתוכניות בינלאומיים, נזכר שהיה שמח "לעקם מספיק ידיים בהנהלה המרכזית" כדי לממן אותה. איש לא שאל אילו מיתוסים, או האם תוכנית שהוקמה ב־2002 — לפי גרסתו של איוב עצמו כתגובה ל־9/11 — בחנה במשך 20 שנה את טענת המייסד מול הרקורד של דאעש, 7 באוקטובר או התיאולוגים של המשטר האיראני עצמו. הדברים שנאמרו בליל שישי הבהירו שטענתו של איוב הפכה למיתוס מכונן בפני עצמו, שכעת גם מוצמדת לו קרן צמיתה.

יש דרך אחרת להפעיל תוכנית ללימודי המזרח התיכון, והיא תוארה בעיתונות באותו שבוע. The Forward דיווח ב־18 בספטמבר כי התוכניות ללימודי יהדות וללימודי המזרח התיכון בדארטמות' הקדישו עשור לרישום הדדי של קורסים ולשיתוף ועדות היגוי, וכעת הן מלמדות יחד קורס בשם "שיחות קשות על המזרח התיכון". ג'ונתן סמולין (Jonathan Smolin), פרופסור ללימודי המזרח התיכון שמלמד את הקורס, אמר לעיתון: "בשיעור הראשון, סטודנטים מגיעים עם הרעיון הזה של, 'איך אני מנצח בוויכוח? איך אני מראה שאני צודק?' זה לחלוטין לא מה שאנחנו עושים בשיעור."

אכן, גם למודל של דארטמות' יש בעיות משלו. תוכנית הקורס, כפי שמתאר The Forward, מתייחסת ל"התנגדות חמושה פלסטינית" ול"האשמת רצח עם בעזה" כנושאים לוויכוח — טענה שדורשת ניתוח ביקורתי. אבל לפחות היא מכירה בכך שקיים ויכוח. התוכנית של מישיגן סטייט, מנגד, חגגה 20 שנה של הכרזה שהשאלה נענתה אחת ולתמיד.

קמפוס ווטש, פרויקט הפורום שמבקר את לימודי המזרח התיכון, תיעד את הדפוס הזה מאז 2002: תוכניות שמתחילות כתגובה למשבר מתקבעות כמוסדות שנאמנותן הראשונה היא להסבר המכונן שלהן. התוכנית ללימודי אסלאם של מישיגן סטייט היא מקרה מובהק. היא הוקמה, לפי גרסת מייסדה, כדי להשיב על שאלה אחת. עשרים שנה אחר כך יש לה מנהל חדש, את ברכת הדיקן, את גיבוי הממונה הראשי על הכלה, קרן צמיתה — והיא מציעה את אותה תשובה.

משלמי המסים של מישיגן מממנים את האוניברסיטה. הסטודנטים שלה ראויים ללמוד כיצד להתמודד באופן ביקורתי עם השאלה שלשמה הוקמה התוכנית שלהם. ספק אם הם ירכשו את המיומנות הזאת מן התוכנית עצמה.