הטבח בבונדי: האם אלבניזי ילך בדרכו של האוורד?

אחד עשר יהודים נרצחו בעת שחגגו חנוכה בחוף בונדי ב־14 בדצמבר 2025. בין ההרוגים: הרב אלי שלנגר, ששירת את הקהילה היהודית של סידני במשך שמונה עשרה שנים. בהמשך מצאה המשטרה מטעני חבלה מאולתרים ברכב התוקפים. זה היה אירוע הירי ההמוני הקטלני ביותר באוסטרליה מאז פורט ארתור – ופיגוע הטרור הצפוי ביותר בתולדות המדינה.

במשך עשרים ושישה חודשים הצטברו סימני האזהרה. במשך עשרים ושישה חודשים התייחסה ממשלת אלבניזי למערכת טרור מתפתחת כאל בעיה של יחסי קהילות. התוצאה מוטלת כעת על החול המוכתם בדם של החוף המזוהה ביותר עם אוסטרליה.

הכיוון היה חד־משמעי. ב־9 באוקטובר 2023, יומיים אחרי הטבח שביצע חמאס בישראל, המון השתלט על סביבות בית האופרה של סידני, שרף דגלי ישראל וקרא קריאות איום נגד יהודים, בעוד המשטרה מייעצת לקהילה היהודית להתרחק מהמקום במקום לפזר את הקהל. הכשל הזה באכיפת הסדר הציבורי הבסיסי יצר את הסביבה המתירנית לכל מה שבא אחריו.

מה שבא אחר כך היה הסלמה שיטתית. המועצה המבצעת של יהדות אוסטרליה (Executive Council of Australian Jewry) תיעדה זינוק של 316 אחוזים באירועים אנטישמיים בשנה שאחרי ה־7 באוקטובר. הטרדה של מי שנראו כיהודים נעשתה עניין שבשגרה. עסקים יהודיים הושחתו. אחר כך הגיעה מערכת ההצתות: Lewis' Continental Kitchen, בית קפה כשר בבונדי, הוצת בבקבוקי תבערה באוקטובר 2024. בית הכנסת עדס ישראל במלבורן הועלה באש בדצמבר 2024.

עד אוגוסט 2025 נאלץ ראש הממשלה אנתוני אלבניזי להכיר במה שארגון הביטחון והמודיעין האוסטרלי (ASIO) כבר קבע: משמרות המהפכה האסלאמית של איראן הכתיבו את שני הפיגועים, תוך שימוש בפושעים מקומיים כשלוחים. אוסטרליה גירשה את שגריר איראן – הגירוש הראשון מסוגו מאז מלחמת העולם השנייה. אך הרשתות המבצעיות נותרו שלמות ברובן, וההסלמה נמשכה.

ראש ארגון הביטחון והמודיעין האוסטרלי, מייק ברג'ס, לא יכול היה להיות ברור יותר. בפברואר 2025 הכריז: "מבחינת איומים על חיי אדם, העדיפות מספר אחת שלנו כעת היא חקירת מעשים אנטישמיים במדינה הזאת" – הפעם הראשונה שצורה כלשהי של גזענות הוגדרה כקטגוריית האיום הגבוהה ביותר של הארגון. הוא הזהיר שהאיומים "עברו מהטרדה והפחדה לכוונון ממוקד נגד קהילות יהודיות, בתי תפילה ודמויות בולטות".

בכירים ישראלים העבירו את אותן אזהרות שוב ושוב. אחרי בונדי אמר שר החוץ גדעון סער בבוטות: "ממשלת אוסטרליה, שקיבלה אין־ספור סימני אזהרה, חייבת להתעשת". האזהרות נשמעו, אך לא נענו.

מסגרת התגובה של הממשלה נותרה בלתי מספקת מיסודה. היא מינתה שליחה מיוחדת למאבק באנטישמיות והקימה צוותי משימה ל"לכידות חברתית". היא מימנה תוכניות הכשרה. במקביל המשיך חיזב א־תחריר – שנאסר בבריטניה, בגרמניה וברוב מדינות אירופה בשל האדרת טרור – לפעול בגלוי באוסטרליה, לגייס בקמפוסים אוניברסיטאיים ולהחדיר אידאולוגיה איסלאמיסטית מהפכנית אל מה שהיו תנועות מחאה רחבות יותר.

הכשל המוסדי הזה משקף שיתוק עמוק יותר. ממשלת אלבניזי הייתה נכונה לאסור סמלים של קיצוניות ימנית, אך לא הייתה נכונה להתעמת עם קיצוניות איסלאמיסטית באותה עוצמה. בין אם מקור הדבר בחשש מהאשמות ב"איסלאמופוביה", בשיקולים אלקטורליים במערב סידני או בפחדנות דיפלומטית פשוטה כלפי איראן – התוצאה זהה: סביבה מתירנית שבה שנאת יהודים יכולה להסלים מקריאות להצתות ומהצתות לרצח המוני.

אוסטרליה כבר הוכיחה בעבר שהיא יכולה להגיב לטראומה לאומית בצעד משנה־מציאות. אחרי פורט ארתור ב־1996 השיג ראש הממשלה ג'ון האוורד הסכמה פה אחד על ההסכם הארצי לנשק חם בתוך שנים עשר יום. הוא נסע לקהילות עוינות כשהוא חבוש אפוד מגן. הוא שילם הון פוליטי משום שהבין שרגעים מכריעים דורשים מנהיגות מכריעה.

הטבח בבונדי מחייב תגובה מקבילה – לא נגד כלי נשק, שכבר נתונים לפיקוח הדוק, אלא נגד התשתית האידאולוגית והמוסדית שייצרה את הרוצחים.

משמעות הדבר היא הוצאה מיידית אל מחוץ לחוק של חיזב א־תחריר וכל ארגון העומד ברף של האדרת טרור. משמעות הדבר היא הפיכת תוכנית השקיפות בנוגע להשפעה זרה לכלי לחשיפה ולניתוק של זרמי מימון מאיראן, מקטאר וממדינות עוינות אחרות אל מוסדות דת ואוניברסיטאות באוסטרליה. משמעות הדבר היא התניית מימון פדרלי באכיפה באוניברסיטאות של הגדרת האנטישמיות של הברית הבינלאומית לזיכרון השואה (IHRA). משמעות הדבר היא הקצאת מימון ביטחוני קבוע לבתי ספר ולבתי כנסת יהודיים, מתוך הכרה שהאיום על מוסדות אלה הוא כשל ביטחון לאומי ולא נטל פרטי.

אם החקירה תאשר מעורבות איראנית בטבח בבונדי – וסימני ההיכר של טרור בחסות מדינה אינם משתמעים לשתי פנים – על אוסטרליה לתמוך בפעולה קינטית של בעלות הברית נגד מתקני משמרות המהפכה ולנתק את היחסים הדיפלומטיים עם טהרן.

מחבלים רצחו אחד עשר אוסטרלים שהדליקו נרות חנוכה ופצעו עשרים ותשעה נוספים. עבר זמנם של ביטויי הסולידריות והצעדים ההדרגתיים.

ב־1996 הבין האוורד שהון פוליטי שהתקבל בירושה נשחק בין שמוציאים אותו ובין שלא; השאלה היחידה היא אם הוא נשחק מתוך פעולה או מתוך חוסר מעש. אלבניזי ניצב כעת באותו מבחן. לא רק האומה האוסטרלית צופה, אלא גם העולם.