לצרף את יפן לברית ההולכת ומתהדקת בין הודו לישראל

ככל שהקשרים בין המלחמה באיראן לבין סכסוכים אחרים מתבהרים, מתחדד גם הצורך לבנות בריתות שיאזנו יריבים נוספים. המלחמה באיראן נעשתה מורכבת הרבה יותר, בעיקר לנוכח המעורבות ההולכת וגוברת של סין ורוסיה מאחורי הקלעים. התמיכה הסינית והרוסית בטהראן — מודיעין, אמצעי לחימה, לוגיסטיקה, דיפלומטיה, ציוד וכלכלה — מותירה מעט מאוד מקום לספק שאיראן היא שלוחה של סין ורוסיה.

אנליסטים רבים מציבים את מתקפת חמאס על ישראל ב־7 באוקטובר 2023 על רקע המלחמה בין רוסיה לאוקראינה. האפשרות שרוסיה תוכל להסיט משאבים צבאיים, טכנולוגיים וכספיים אמריקניים מאוקראינה באמצעות הצתת סכסוך אזורי שמעורבים בו שחקנים רבים עודנה נושא לוויכוח בקרב אסטרטגים וסוכנויות מודיעין. כיום, כשמלחמה אמריקנית מחודשת מרחפת באוויר, סין ורוסיה מבקשות להאיץ את שקיעתה של ארה"ב באמצעות סיבוכה ושחיקת יכולותיה במזרח התיכון.

גם במישור האזורי, המזרח התיכון עובר טלטלה בארכיטקטורת הביטחון. ברית מכה מסמנת אבן דרך בשחיקת הנוכחות האסטרטגית של ארה"ב. בעיני בייג'ינג ומוסקבה, ירידת אמינותה של וושינגטון כספקית ביטחון באזור אינה רק ביטוי לאמנות המדינאות של הגנרל סון דזה מן המאה השישית לפנה"ס, אלא גם תוצאה מכוילת של מפת הדרכים שלהן לשקיעת ארה"ב.

ברית בין הודו, ישראל ויפן עשויה לסייע בבלימת איראן ותומכותיה מבין המעצמות הגדולות ובהתמודדות מולן. יפן מעגנת את מערב האוקיינוס השקט ואת שרשרת האיים הראשונה. טוקיו יכולה לרסן את השאיפות הסיניות בים סין הדרומי ובים סין המזרחי, ובתוך כך לאלץ את סין למקד משאבים ומאמצים באזור הזה כדי להגן על האינטרסים הביטחוניים שלה. באופן דומה, סכסוכי הטריטוריה ההיסטוריים של יפן עם רוסיה הם סיבות לגיטימיות לטוקיו לעמת את מוסקבה באזור. מיקומה המרכזי של הודו מעניק לה יתרון באוקיינוס ההודי, שאותו היא יכולה למנף כדי לשלוט בצוואר הבקבוק של מיצר מאלאקה. במזרח התיכון, ישראל יכולה להגן על הקישוריות הימית הגלובלית העוברת בים האדום, בתעלת סואץ ובים התיכון, ולאבטח את צווארי הבקבוק של הורמוז ובאב אל־מנדב.

עימות עם סין ורוסיה בזירות שלהן עצמן צפוי לשחוק את רצונן ואת משאביהן לחולל מהומות בזירה האירופית ובזירה המזרח־תיכונית. עמודי התווך של שיתוף הפעולה הזה, המשתרע על פני המזרח התיכון והאינדו־פסיפיק, הם תיאום דיפלומטי, הגנה וביטחון פנים, מאבק בדיסאינפורמציה, סייבר ותשתיות קריטיות, מוליכים למחצה, חלל, שרשראות אספקה ומסדרונות קישוריות אסטרטגיים.

ברית כזאת עשויה להיות דרך להתמודד עם ברית מכה. ישראל, עם יכולות ההגנה עתירות הטכנולוגיה שלה, הידע החקלאי, ניהול הגבולות, הסייבר, הרובוטיקה והמודיעין, יכולה להשתלב עם העוצמה הפיננסית, המסחרית והטכנולוגית של יפן; הודו מביאה כוח אדם רב, אנשי מקצוע מיומנים ויכולת ייצור. ברית תלת־צדדית יכולה להיות מסונכרנת ומתואמת הרבה יותר בזכות זהות משותפת כדמוקרטיות וכמעצמות ביניים, עם חששות דומים (אך לא זהים) מפני סין.

לכל אחת מהמדינות האלה יש שותפויות אסטרטגיות עם ארה"ב ועם האיחוד האירופי, שיכולות להקל על תיאום דיפלומטי בסוגיות גלובליות. קשרים חזקים בין שלושת בעלי העניין יוצרים גם תמריצים מבניים להתכנסות אסטרטגית.

זמן רב מדי וושינגטון מפרידה בין יריביה לתאים נפרדים, במקום להכיר בכך שהם פועלים יחד. הדבר שוחק את השפעתה של ארה"ב ברחבי העולם, אך גם מסכן את שותפותיה. ואולם אם השותפות הדמוקרטיות הבכירות של אמריקה במזרח התיכון ובאסיה יחברו יחד, התועלת תעלה בהרבה על כל שותפות דו־צדדית ביניהן.