אם סומלילנד חייבת לשוב לסומליה, מדוע לא ג'יבוטי?

בנאום בעצרת ביאנגסטאון שבאוהיו, ב־12 באוקטובר 2026, כינה הנשיא דונלד טראמפ את סומלילנד "מדינה שונה לחלוטין". זו היתה אמירה מכוונת, ותוצאה ישירה של התפתחויות מדיניות בתקופת נשיא סומלילנד עבדיראחמן מוחמד עבדאללהי "אירו".

מאחורי הקלעים מחלקת המדינה מתנגדת לקריאות מהקונגרס להתאים את מדיניות ארה"ב. ארווין מסינגה (Ervin Massinga), שגריר ארה"ב באתיופיה, קרא לאפריקאים להתעלם מדבריו של טראמפ. במאי 2026 הגישה מחלקת המדינה את הדוח שהוטל עליה להגיש, "דוח לקונגרס על תחומים אפשריים למעורבות אמריקאית משופרת עם סומלילנד". הדוח התבצר במדיניות "סומליה אחת" של מחלקת המדינה. "ארצות הברית מכירה בריבונותה ובשלמותה הטריטוריאלית של הרפובליקה הפדרלית של סומליה, הכוללת את חבל סומלילנד", נאמר בו.

ב־22 באוקטובר 2026 נפגש שר החוץ של ג'יבוטי עבדולקאדר חוסיין עומר עם עמיתו הסיני ואנג יי בבייג'ינג, והשניים פרסמו הודעה משותפת שאישררה את הכרתה של סין בשלמותה הטריטוריאלית של סומליה.

מבחינה משפטית, בייג'ינג טועה. אפילו האיחוד האפריקאי הכיר בכך שעל פי לשון האמנה שלו, הטיעון של סומלילנד לעצמאות חזק. "העובדה ש'האיחוד בין סומלילנד לסומליה מעולם לא אושרר' וגם לא תפקד כשיצא לפועל בין 1960 ל־1990, הופכת את מאבקה של סומלילנד להכרה לייחודי מבחינה היסטורית ולמוצדק מתוך עצמו בהיסטוריה הפוליטית האפריקאית", נקבע בדוח ועדת הבדיקה של האיחוד האפריקאי מ־2005. לא רק שעצמאותה של סומלילנד קדמה לזו של סומליה, אלא שסומלילנד מנהלת כיום את ענייניה בעצמה זמן רב יותר מזה שבו היתה אי פעם חלק מהקונפדרציה הסומלית הכושלת.

ליבת הטיעון של מוגדישו ושל בעלות בריתה בבייג'ינג, אנקרה ודוחא היא שסומלילנד אינה לגיטימית משום שהיא ישות קולוניאלית שנגזרה מסומליה בידי מעצמות קולוניאליות. זו כמובן בורות היסטורית. לפני הגעת הצרפתים, הבריטים והאיטלקים לקרן אפריקה, האזור היה מפוצל באותה מידה. החדיוות המצרית, שהיתה בעצמה וסאל של העות'מאנים, שלטה בחלק גדול ממה שהוא היום חופה המערבי של סומלילנד, בעוד ראשי שבטים שלטו בשאר סומלילנד, כולל באזורי הדולבהאנטה. סולטנויות עפר כמו אוסא, תג'ורה, רהיתה, גובאד ובירו התקיימו במה שהוא היום ג'יבוטי ובאזורים סמוכים באתיופיה. סולטנות מג'רתין שלטה בפונטלנד, ואילו סולטנות הוביו שלטה באזור שבין פונטלנד של היום למוגדישו. סולטנות גלדי ואימאמת חיראב שלטו בחוף שמדרום למוגדישו. הרעיון שסומליה היתה מאוחדת לפני האיחוד הכושל בין סומלילנד האיטלקית לבריטית הוא פנטזיה.

אבל אם מחלקת המדינה, משרד החוץ הסיני ו"וילה סומליה" מסכימים שהיפרדותה של סומלילנד מסומליה אינה תקפה, מדוע שלא ידרשו גם מג'יבוטי לשוב לסומליה?

כך נראו מקורותיה של ג'יבוטי: ב־1862 חתם משרד החוץ הצרפתי על הסכם עם ראשי שבטי עפר שהגיעו לביקור, למכירת נמל אובוק הזעיר לצרפתים. במשך שני עשורים נותר המקום שולי, אך לאחר שהבריטים סירבו לספק פחם לאוניות מלחמה צרפתיות בנמל הבריטי בעדן על רקע מלחמת סין־צרפת של 1883–1885, החליטה פריז להפוך את המושבה הקטנה לתחנת פחם. ב־1884 מינתה ממשלת צרפת את לאונס לגארד למפקד אובוק. הוא חתם על הסכמי חסות עם הסולטנים של תג'ורה וגובאד, וכן עם שבטי הגדבורסי והאיסא. בעוד לגארד מבצר את שליטתו באזור סומלי אחד, רקמו הבריטים מערך הסכמים דומה דרומה יותר כדי ליצור את סומלילנד הבריטית. ב־1888 ייסד לגארד את העיר ג'יבוטי במפרץ תג'ורה כדי לנצל נמל טבעי, ולאחר מכן חתם על הסכם לקביעת הגבול עם סומלילנד הבריטית. רק מאוחר יותר הגיעו האיטלקים והחלו להקים מוצבים דרומה יותר, עד שלבסוף איחדו אותם לסומלילנד האיטלקית.

הדרישה שסומלילנד תשוב לסומליה מוזרה בכל קנה מידה. סומלילנד מאבטחת את שטחה, מקיימת בחירות סדירות וגובה את הכנסותיה. שליטת א־שבאב נמצאת במגמת עלייה; הארגון שולט במוגדישו ומפעיל יותר תפקודי ממשל מהממשלה הנומינלית. ארגון השקיפות הבינלאומי מדרג את סומליה לצד דרום סודאן כמדינה המושחתת בעולם. אף תושב סומלילנד לא יפקיד את ביתו, עסקיו ורכושו בידי ממשלה שלא נבחרה ואינה מכבדת את שלטון החוק.

כך ששר החוץ של ג'יבוטי טס לסין, מדינה שממשלתו מכרה לה במידה רבה את ריבונותה של ג'יבוטי, ודורש שסומלילנד תשוב לסומליה — מוזר עוד יותר, בהתחשב במידת המלאכותיות של ג'יבוטי עצמה. לאומנים סומלים יצדקו אם ישאלו מדוע עליהם לוותר על זכויותיהם משום ששייח' זוטר קיבל 10,000 טאלר מצרפת לפני כמעט 150 שנה. אם התשובה היא שקדושת ההסכמים חשובה, הרי שכך גם הסכמיה של סומלילנד. בפועל, ג'יבוטי מוכרת את שאיפותיה של סומלילנד משום שהיא חוששת מתחרות מול הנמל שלה.

אלא שנשיא ג'יבוטי איסמאיל עומר גלה טועה בחישוביו. השלטון העצמי של סומלילנד הוא הדבר הטוב ביותר שקרה לג'יבוטי מאז ומעולם. ג'יבוטי הרוויחה מהביטחון שסומלילנד סיפקה. אם מוגדישו תשלוט בצד הסומלילנדי של גבול ג'יבוטי, בעוד אריתריאה טורפת את ג'יבוטי מצפון, השגשוג שג'יבוטי נהנית ממנו ייפסק בן לילה. למען ארצם, גלה ועבדולקאדר צריכים להתפלל שמאמציהם לערער את סומלילנד לעולם לא יצליחו.