האם אל-זיידי חוזר על טעויות עבד אל-מהדי?

הבחירות בעיראק הן עניין אמיתי. זו אולי המדינה הערבית היחידה שבה לאיש – לא לפוליטיקאים ולא לאזרחים מן השורה – אין מושג מי יהיה ראש הממשלה הבא כשהם ניגשים לקלפי. אלא שבחירת ראש הממשלה היא תהליך שנמשך חודשים וכולל משא ומתן בין המפלגות הפוליטיות בעיראק לבין זקני העדה שמובילים אותן, שלעתים קרובות כלל לא נבחרו.

חלפו כמעט שישה חודשים מאז שהמסגרת המתאמת, ההתארגנות הפוליטית השיעית ומי שזכתה במרב הקולות, הכריזה על עלי אל-זיידי כ"מועמד ההסכמה" שלה, אחרי מבוי סתום בין פלגים שתמכו במועמדים מוכרים יותר. הנשיא ניזאר אמידי מינה אותו באותו ערב, ממש לפני המועד החוקתי האחרון.

אל-זיידי היה בן 16 בלבד כשכוחות ארה"ב המטירו על בגדד את מתקפת "הלם ויראה" ושמו קץ לשלטון רבע המאה של סדאם חוסיין. 52% מהעיראקים נולדו אחרי נפילת סדאם, ורבים אחרים, כמו אל-זיידי, התבגרו תחת השיטה החדשה. אל-זיידי היה פיקח, בנה קשרים פוליטיים, תמרן היטב ושיחק את משחק הפטרונות. עיראק נותרה בין המדינות המושחתות בעולם, חרף שיפורים שנרשמו לאחרונה.

כשם שאנשי עסקים ערבים סונים התעשרו תחת סדאם, וכשם שאנשי עסקים כורדים רבים חבים את פרנסתם ואת החוזים שלהם לפטרונות של מסעוד ברזאני, מנהיג המפלגה הדמוקרטית של כורדיסטן, כך היה אל-זיידי אחד המצליחים שב"עשירי־הבן־לילה" השיעים.

הוא היה הבעלים והבוס של קבוצת אל-עוויס, קונגלומרט של 15 חברות, וכן הקבלן של התוכנית לאספקת מזון למערכת כרטיסי המנות של המדינה ולשירותי מזון לצבא העיראקי. חברי פרלמנט רבים האשימו אותה ואת הבנק האסלאמי אל-ג'נוב, שהקים ב-2016, בשחיתות. הוא גם כיהן כיו"ר אל-וטניה, חברת האחזקות הלאומית שנוסדה ב-2017, עם אינטרסים בחקלאות, בנדל"ן, בבנקאות, בטכנולוגיית מידע, במדיה, בלוגיסטיקה ובאנרגיה סולארית, והיו לו אינטרסים נוספים ברשת ההיפרמרקטים תעאוון ובשירותי נפט. הוא עמד בראש מועצות המנהלים של אוניברסיטת אל-שעב ושל המכון הרפואי עשתר.

התיאוריה שמאחורי מינויו של אל-זיידי היתה שהוא יוכל להביא פנים חדשות וגישה מעשית יותר לפוליטיקה העיראקית. הבית הלבן תמך בו משתי סיבות: ראשית, הוא לא היה נורי אל-מאליכי, ראש הממשלה לשעבר המושחת והעדתי, שמכר שוב ושוב את הריבונות העיראקית לאיראן תמורת רווח אישי; ושנית, אל-זיידי הבטיח להתייחס ברצינות לפירוק נשקן של מיליציות הנתמכות בידי איראן. זו היתה התחייבות שאל-זיידי חזר עליה במסיבת העיתונאים שלו בבית הלבן עם הנשיא דונלד טראמפ: "אין שום צורך בנוכחותה של שום סיעה. … אנחנו לעולם לא נקבל שגוף כלשהו יישא נשק מחוץ לשליטת המדינה".

זו היתה משאלת לב. ייתכן שאל-זיידי היה המועמד של ראש הממשלה לשעבר מוחמד שיאע א-סודאני בישיבת הסיעות של המסגרת המתאמת, אבל אל-זיידי חב למאליכי הן את עלייתו הפוליטית והן את הונו. כמו קודמיו, אל-זיידי אמר לנשיא האמריקני את מה שרצה לשמוע ואז עשה את ההפך. מזכר ההבנות של טראמפ עם איראן גם הקל את הלחץ על אל-זיידי ושכנע את מאליכי ומנהיגים פרו-איראנים אחרים של גופי שליחים, כמו האדי אל-עאמרי, קייס אל-ח'זעלי וקובאד טלבאני, שהם יוכלו להחזיק מעמד מעבר ללחץ האמריקני.

אל-זיידי לא רק התנגד להבטחותיו לרסן את כוח בדר, כתאיב חיזבאללה ועצאא'ב אהל אל-חק, אלא שלשכתו אף מבקשת יותר ויותר לסייע לחדירות איראניות חדשות.

יוסף ח'לף יוסף, יו"ר הוועדה המייעצת ונציגו של אל-זיידי בפורום ממשל האינטרנט בעיראק, למשל, פעל לבטל חוזים שהוענקו ל-Supercell, ל-Enkidu ול-TeleCore, שביחד בונות את רשת התקשורת היחידה בעיראק שאינה נגועה ברכיבים סיניים או בגופי שליחים מסחריים איראניים כמו ScopeSky או EarthLink Telecommunications (ללא קשר לחברה האמריקנית EarthLink LLC).

הסכנה אינה רק חוסר היעילות של אל-זיידי או ההונאה המכוונת שלו, ואף לא רק ההשפעה האיראנית הגוברת בבגדד. נכונותו של אל-זיידי להפקיר את עצמו למאליכי מסכנת כעת את עיראק כולה.

בקיץ 2018 פרצו הפגנות בבצרה אחרי שמים מזוהמים שלחו 100 אלף איש לבית החולים והרעילו אלפים נוספים. בעוד אמריקנים רבים מציירים קריקטורה של השיעים כשליחים איראנים, שיעים עיראקים רבים בזים לאיראן. המחאות הגיעו לשיאן בהצתת הקונסוליה האיראנית.

באוקטובר 2018 עלה עאדל עבד אל-מהדי לתפקיד ראש הממשלה, חמישה חודשים אחרי הבחירות. עבד אל-מהדי היה פנים מוכרות – הוא היה בן 76 וכיהן כשר הנפט, כשר האוצר וכסגן הנשיא. משום שהיה איש פנים מובהק, העיראקים לא העניקו לו תקופת חסד ארוכה במיוחד.

לעיראק אוכלוסייה משכילה, אבל האוניברסיטאות שלה מייצרות יותר בוגרים מכפי שהמדינה והמגזר הפרטי יכולים לספק להם עבודות בעלות משמעות. בספטמבר 2019 קיימו בוגרים מובטלים שביתות שבת, שכוחות הביטחון פיזרו בתותחי מים. לאחר מכן פיטר עבד אל-מהדי מפקד פופולרי במלחמה בדאעש, האלוף עבד אל-והאב אל-סעדי. הזעם הגיע לנקודת רתיחה, וב-1 באוקטובר יצאו צעירים שיעים לצעדות בבגדד וברחבי דרום עיראק תחת הסיסמה "נוריד וטן" ("אנחנו רוצים מולדת"). התנועה דחתה את המפלגות הדתיות השיעיות הממסדיות כמושחתות ואת המערכת הפוליטית הרחבה ככזו ששוללת זכויות, שכן המסחר-סוסים בין בוסי המפלגות גבר על רצון הציבור. התנועה נודעה בשם תשרין, על שם המילה הערבית העיראקית והלבנטינית לאוקטובר.

התגובה היתה אכזרית. כוחות ביטחון פרו-איראנים ירו תחמושת חיה לתוך ההמונים, ועבד אל-מהדי ניתק את האינטרנט. מיליציות חטפו פעילים. מפקד כוח קודס האיראני קאסם סולימאני טס, על פי הדיווחים, לבגדד כדי לסייע בתיאום הדיכוי. מפגינים תקפו קונסוליות איראניות בכרבלא ובנג'ף. ב-28 בנובמבר ירו כוחות הביטחון למוות בכמה עשרות מפגינים בנאצריה. למחרת קרא האייתוללה הגדול עלי א-סיסטאני בדרשת יום השישי לפרלמנט לשקול מחדש את תמיכתו בממשלה, ועבד אל-מהדי הודיע על התפטרותו, אף שנשאר בתפקיד עד מאי 2020, אז נכנס לתפקיד מוסטפא אל-כאט'מי, פעיל חברה אזרחית לשעבר שהפך לראש המודיעין.

אל-כאט'מי אכזב את הפעילים. הוא היה חסר כריזמה, לשכתו היתה מושחתת והוא העניק לאיראן גישה בתמורה לשקט. הוא פיקח על מעט רפורמות. בהעדפת מאליכי על פני ההמונים, אל-זיידי מאכזב את העיראקים באותו אופן. הסכנה היא שהמפגינים העיראקים, שכבר האמינו פעם אחת להבטחת רפורמה, לא ייפלו בפח שוב. אם תפרוץ תנועת תשרין חדשה, המפגינים יכוונו אל הממסד כולו, ובכך עלולים לסכן את קריסת עיראק ואת התערבותן של מדינות שכנות.

בפועל, זו תהיה סערת אש. השאלה כעת היא אם טראמפ יישב מנגד בזמן שאל-זיידי משקר לו ומרוויח ממכירת בנזין למציתים.