האם יש הסבר לצביעות ההודית כלפי איראן?

המשבר האיראני המתמשך חושף שוב את מדיניות המזרח התיכון המבולבלת של הודו. העמדה ההיסטורית הפרו־פלסטינית של הודו, היסוסה להכריז על חמאס כארגון טרור וגישתה הפייסנית כלפי הרפובליקה האסלאמית — למרות מאבק בן 1,200 שנה שמנהלת הודו בג'יהאדיזם, הרס מקדשים, המרות דת בכפייה וג'נוסייד של הינדואים בידי איסלאמיסטים — מנוגדים להיגיון הבריא. כך גם החלטתה של ממשלתו הלאומנית־הינדואית של ראש הממשלה נרנדרה מודי — הידועה בעמדתה נגד האיסלאמיזם ובביקורתה על ממשלות המפלגה הקונגרס הלאומי ההודי הקודמות בשל מדיניותן הפרו־איסלאמיסטית והיסוסן לחזק את הקשרים עם ירושלים — להצביע נגד החלטת האו"ם שהטילה סנקציות על המשטר האיסלאמיסטי באיראן.

המערכת האידיאולוגית של הימין ההינדואי, המיליציה ההתנדבותית ראשטריה סוואיאמסווק סאנג (Rashtriya Swayamsevak Sangh, RSS) והפודקאסטרים, המשפיענים, העמותות, ארגוני הסטודנטים וכלי התקשורת המזוהים איתם — כולם מגלים אפס סובלנות כלפי טרור איסלאמיסטי. ההתנגדות לאיסלאמיזם היתה אבן היסוד של מערכות הבחירות שלהם, והובילה לשלושה ניצחונות ארציים רצופים. ואולם בכל הנוגע למחאות באיראן, ממשלת הודו הנוכחית שותקת.

ארגוני טרור ג'יהאדיסטיים מעריצים את האייתוללה רוחוללה חומייני על שהדיח ממשלה חילונית והחליף אותה בממשלה איסלאמיסטית. התפקיד שמילאה המהפכה האסלאמית באיראן ב־1979 — שאפשר את צמיחתו של הג'יהאדיזם המודרני והעניק השראה לארגוני טרור מקשמיר ועד לבנון — מוסיף להיות נושא למחקר אקדמי בחוגי הלוחמה בטרור.

הודו, שהיא קורבן של טרור בחסות פקיסטן וגם של רשתות איסלאמיסטיות חוצות גבולות, אינה צריכה לרצות את המשטר האיראני בשעה שהוא ניצב בפני המשבר החמור ביותר שלו. טהראן גם קידמה את הרדיקליזציה של השיעים בקשמיר וגם תרמה להתגברות רגשות בדלניים בקרבם. בהזדמנויות שונות תיאר המנהיג העליון של איראן, עלי חמינאי, את התנועה הג'יהאדיסטית בקשמיר כמאבק לחירות, ומתח הקבלות שקריות בינה לבין עזה. איראן גם טיפחה חוליות טרור רדומות בהודו, ולפי הטענות השתמשה בהן כדי לתקוף את שגרירות ישראל בניו דלהי.

בצל הלחץ סביב מעורבותה בת עשור בפרויקט נמל צ'אבהאר, על רקע המתיחות הגוברת בין ארצות הברית לאיראן וההתקרבות שלה לירושלים, הודו מקבלת כעת את האפשרות שצ'אבהאר ייכשל ושוקלת נסיגה. השפעתה הגוברת של סין באיראן מותירה את פרויקטי הקישוריות האסטרטגיים של הודו חשופים לחבלה סינית. יתרה מזאת, מסלול טראמפ לשלום ולשגשוג בינלאומיים (Trump Route for International Peace and Prosperity), מסדרון רב־אופני שנוצר בתיווך אמריקאי וחוצה את מחוז סיוניק בארמניה, עשוי לחסום את גישתה של איראן לרוסיה, ולהחליש עוד יותר את סיכוייו של נמל צ'אבהאר כחלק ממסדרון התחבורה הבינלאומי צפון־דרום.

בנוסף, העיקשות של איראן, דיכוי אזרחיה וקשריה עם מחבלים צריכים להביך את הודו, בשעה שהיא בונה הסכמי סחר חופשי ושותפויות אסטרטגיות עם דמוקרטיות מערביות.

התנהלותה של דלהי צבועה. ארגוני ימין הודיים מחו נגד חבישת חיג'אב בבתי ספר ובמכללות. תמיכתו של ראש אל־קאעידה איימן א־זוואהירי, שבאה לאחר מכן, יצרה מבוכה פוליטית. כיום אנשי הרוח של הימין ההודי מבטלים את זעמן של הנשים האיראניות נגד החיג'אב כתוצר של התערבות אמריקאית. כשאיסלאמיסטים טובחים בהינדואים בבנגלדש, ערוצי החדשות ההודיים צועקים; ואולם עינויים ורציחות של אזרחים איראנים המפגינים נגד האינפלציה ודורשים מקומות עבודה, מים, חופש דת ואיכות חיים, מוצאים קהל מועט בהודו. אף שהודו מתגאה במחויבותה לסדר עולמי מבוסס חוקים, לדמוקרטיה ולרב־תרבותיות, ומגנה את הדיקטטורה הצבאית של פקיסטן ואת מפעלי הטרור שלה, אין לה כל בעיה לעמוד לצד סין, רוסיה ופקיסטן באו"ם.

התכלית היחידה שעמדתו הפרו־איראנית של מודי משרתת היא יצירת מראית עין מיטיבה בתוך הודו. על רקע המתיחות בין מודי לנשיא דונלד טראמפ, כשמודי מתמודד עם האשמות שנכנע ללחץ אמריקאי בנוגע לרכישת נפט רוסי, ועם ביקורת על התקנות החדשות באוניברסיטאות שלפי הטענות מפלות הינדואים מקאסטות עליונות — הצגת עמדתה הפרו־איראנית של הודו בידי תומכיו כהתרסה של מודי כלפי ארצות הברית משמשת הסחת דעת. הסיבות האחרות שיכולות להסביר את עמדתה של הודו הן הישענותו המוגזמת של מודי על ביורוקרטיה שעדיין נתונה להנגאובר של המלחמה הקרה ועמוסת מטען סוציאליסטי, והיעדרם של הוגים אסטרטגיים בהנהגה הפוליטית.