האם איראן תצליח למנוע קריסת אנרגיה בבית?

איראן צורכת לנפש יותר אנרגיה ממדינות מפותחות רבות, אך יעילות אנרגטית נמוכה מביאה לבזבוז עצום. הסיבות העיקריות לכך הן סבסוד אנרגיה ומנגנוני תמחור שמתנגשים עם מציאות השוק. מנהיגי איראן מעגנים את שתי המדיניות הללו ביציבות מחירים וברצון להגן על השכבות המוחלשות, אך הפגיעה בביטחון האנרגטי, בכלכלה ובסביבה קשה.

לאיראן מאגרי גז ונפט עצומים, אך מגזר האנרגיה שלה סובל מתת־השקעה כרונית, מתשתיות מידרדרות ומסנקציות. המערכת פגיעה לאיומים פיזיים וגם למתקפות סייבר, בשל בתי זיקוק, קווי הולכה ורשתות חלוקה מיושנים. גישה מוגבלת להון ולטכנולוגיה מחו"ל מגדילה עוד יותר את עלויות ההפקה. מחסור בגז בחורף והפסקות חשמל בקיץ הם עניין שבשגרה. איראן נשענת כיום יותר ויותר על תפוקה מקומית בלתי־יציבה ועל יבוא מזדמן מרוסיה ומטורקמניסטן.

משרד האנרגיה וחברת החשמל הממשלתית טבניר (Tavanir), האחראית על ייצור, חלוקה והולכת חשמל באיראן, מבקשים לרסן את הצריכה, בעיקר במגזר הביתי, שאחראי ליותר מ־60% מצריכת החשמל. משקי בית שמפחיתים את השימוש זכאים לחיסכון בחבילות אינטרנט, במכוניות חשמליות, במכשירי חשמל ובחשבונות החשמל. תוכניות התמריצים הללו דומות לתוכניות תלושי אנרגיה בקנדה, ביוון, בצרפת ובהולנד, אך ברפובליקה האסלאמית הסדרים כאלה אינם מטפלים בכשלים בתמחור ובתשתיות, ולכן לא יפתרו את הבעיות האמיתיות.

קחו למשל את הסובסידיות: עלויות אנרגיה נמוכות אינן משפרות את רווחת הציבור; להפך, הן מעודדות בזבוז, זיהום והיעדר השקעה בטכנולוגיות נקיות. לפי שהראם דבירי אוסכואי (Shahram Dabiri Oskuei), סגן נשיא איראן בין אוגוסט 2024 לאפריל 2025, סובסידיות האנרגיה של איראן מגיעות ל־127 מיליארד דולר בשנה. הפער בין מחירי האנרגיה המקומיים למחירים הבינלאומיים, הוא אומר, אינו ניתן להצדקה. מוחסן רוחאני (Mohsen Rouhani), לשעבר מנהל מערכת הדלק החכמה (Smart Fuel System), אמר: "סיפקנו תלושי אנרגיה מאז 2008 כדי לאפשר לצרכנים לקנות דלק לפי הצורך. אולם תנאים חשובים טרם התמלאו. תושבים לעיתים קרובות אינם רושמים את המונים שלהם. מערכת כזו אינה יכולה לתפקד בהיעדר נתונים אמינים ותשתית מעודכנת."

הרפובליקה האסלאמית חייבת ללמוד מתוכנית הקיצוב בבנזין שהפעילה בעבר. הנשיא מחמוד אחמדינג'אד הנהיג ב־2007 מערכת שהגבילה את כמות הדלק שכל מכונית יכולה לרכוש מדי חודש במחירים מסובסדים. איראנים קיבלו כרטיס חיוב לשימוש בתחנות הדלק. אף שלפי הטענה היא הפחיתה את השימוש היומי ב־20 מיליון ליטר, היא הובילה להפגנות, לתקיפות על תחנות דלק ולהתפתחות שוק שחור. קבוצות איראניות שונות — תחילה משמרות המהפכה האסלאמית, אחר כך נהגי מוניות ואז קבוצות אינטרס נוספות — הפעילו לובי ולחצו להגדיל את המכסות ולהשוותן לאלה של קבוצות אינטרס אחרות. עד 2008 כבר היה ברור שהתוכנית נכשלה. במקביל, כדי לצמצם את הפגיעה של עליות המחירים במשקי בית בעלי הכנסה נמוכה, איראן עברה ב־2010 מסובסידיות גורפות להעברות מזומנים ישירות.

כשהמשבר מחריף, ממשלת מסעוד פזשכיאן מבקשת כעת שוב להתמודד עם הבעיה. היא מצמצמת מכסות דלק ושוקלת כרטיסי דלק דיגיטליים, תמחור מדורג ותלושי אנרגיה. האינפלציה, עם זאת, שוחקת את ערכן של ההעברות הכספיות.

הממשלה מעודדת אנרגיה סולארית. עד 2026 היא מתכננת להוסיף 11.5 גיגה־ואט של קיבולת סולארית ומחייבת בניינים חדשים להתקין פאנלים סולאריים, אך יכולתה למשוך השקעות זרות נותרת מוגבלת.

הזמן אוזל, אך לא ברור אם הממשלה ערוכה למשימה, או אם תוכל לעמוד בזעזוע שייפול על אזרחים שכבר מתקשים להישאר מעל המים בשל אינפלציה גבוהה. גם לא ברור אם הממשלה תוכל למנוע ממשמרות המהפכה האסלאמית לטרפד את הרפורמה כדי לשמר את הפריבילגיות החברתיות שלהם. תלושים ויוזמות קצרות־טווח אחרות לא יועילו בלי לתת כוח למומחים מיומנים, לבצע התאמות מבניות ולהקים תשתית מודרנית.

בעשור האחרון ידעה הרפובליקה האסלאמית גל אחר גל של מחאות סביב הכלכלה, התייקרות הבנזין, מחסור במים והידרדרות סביבתית. מיד לפני מלחמת 12 הימים שלה עם ישראל היא צלחה שבועות של שביתת משאיות ולוגיסטיקה. קריסת רשת החשמל ומערכת האנרגיה של איראן נראית יותר ויותר כמשבר הבא שממתין מעבר לפינה. כל איראני — אזרח מן השורה, פקיד ממשל וקציני צבא — רואה אותו מתקרב, אך נדמה שלא סביר שמי מהם יוכל להימנע מתאונת הרכבת בהילוך איטי.