האיחוד האירופי נגד האחים המוסלמים – והמדינות החברות?

הפרלמנט האירופי עשה את מה שוושינגטון לחצה על בעלות בריתה לעשות בשנה האחרונה. הוא קרא לממשלות אירופה להתייחס לאחים המוסלמים כאל בעיה ביטחונית, ולא כאל סקרנות בתחום מדיניות החוץ.

ב־8 באוקטובר 2026 אימצו חברי הפרלמנט בשטרסבורג החלטה הקוראת לגבש אסטרטגיה של האיחוד האירופי להתמודדות עם "חדירה איסלאמיסטית" (Islamist entryism), ומפצירה במדינות החברות לבחון אם אנשים וארגונים הקשורים לאחים המוסלמים צריכים להיכלל ברשימת ארגוני הטרור של הגוש. התוצאה הייתה 381 מול 167, עם 15 נמנעים. חברת הפרלמנט הצרפתייה סלין אימאר (Céline Imart) ניסחה את הטקסט מטעם מפלגת העם האירופית מן הימין־המרכז, הסיעה הגדולה ביותר בפרלמנט, ואילו סיעת השמרנים והרפורמיסטים האירופיים ניהלה מסע לובינג נמרץ לקראת ההצבעה.

לצעד יש משקל פוליטי, אך אין לו תוקף משפטי. הוא אינו מחייב אף ממשלה לפעול, ולא נלוותה אליו שום החלטה תקציבית. כל סיווג כארגון טרור יחייב החלטה של רשות שיפוטית או מינהלית לאומית ותמיכה פה אחד של המדינות החברות במועצת האיחוד האירופי. לשם עובר עכשיו המאבק.

ממשל טראמפ הגיע לשם ראשון. המהלך שלו החל בצו נשיאותי בנובמבר 2025, ובינואר סיווגו משרדי האוצר והמדינה את הסניפים המצרי, הירדני והלבנוני של האחים המוסלמים, בטענה שהם תומכים בחמאס. הסניף הסודאני נוסף במרץ 2026.

לאחר מכן שלח משרד האוצר האמריקאי יד גם אל אירופה: בינואר הטיל סנקציות על הפעיל זאהר בירעווי (Zaher Birawi), היושב בבריטניה, וביולי על מחמוד אל־אביארי (Mahmoud al-Abyari), שאותו זיהה כמזכ"ל המזכירות הכללית של האחים המוסלמים – כך לפי סקירה של חוקר הטרור רובין סימקוקס (Robin Simcox). בירעווי דוחה את ההאשמות, ואל־אביארי הגדיר את הסיווג שהוטל עליו כשקרי.

פריז פעלה במקביל. אחרי דוח שהוזמן בידי הממשלה ב־2025 על היקף פעילות האחים המוסלמים בתוך צרפת, אישרה האספה הלאומית בינואר החלטה משלה המבקשת מן האיחוד האירופי לסווג את התנועה. ימים ספורים אחרי ההצבעה בשטרסבורג בירך עליה בפומבי מסעד בולוס, היועץ הבכיר של הנשיא דונלד טראמפ לענייני ערב ואפריקה.

שירותי המודיעין באירופה מתארים זה שנים את טביעת הרגל של האחים המוסלמים ביבשת. אסופה משנת 2023 של הערכות פומביות משירותי הביטחון של אוסטריה, בלגיה, צרפת, גרמניה, הולנד, ספרד ושוודיה מצאה הסכמה רחבה: גרעין פנימי חשאי והיררכי, חברות הנעשית בסוד, וטבעת של מסגדים, עמותות צדקה, ארגוני סטודנטים וגופי נוער עצמאיים למראית עין. שירות המודיעין הפנימי של מדינת צפון ריין־וסטפליה בגרמניה מכנה את האסטרטגיה "אסלאמיזציה מלמטה".

ואולם אותם שירותים עצמם נמנעו מלהגדיר את התנועה כארגון טרור. אף מדינה אירופית לא סיווגה אותה, ומחבר האסופה, לורנצו וידינו (Lorenzo Vidino), רואה בה גוף לא אלים, אף שהוא בעייתי. גם שר הפנים הצרפתי לורן נונייז (Laurent Nuñez) הזהיר בינואר את חברי הפרלמנט שהאחים המוסלמים אינם תנועת טרור. הפער בין "בעייתי" ל"טרוריסטי" הוא בדיוק המקום שבו תתקשה המועצה. סיווגי טרור חייבים לעמוד בביקורת שיפוטית, ובתי משפט אירופיים כבר ביטלו בעבר סיווגים שנשענו על דיווחי עיתונות במקום על החלטות של רשויות לאומיות.

הכסף הוא התחום שבו עשויה להיות לטקסט ההשפעה המוקדמת ביותר. חברי הפרלמנט רוצים שהנציבות תעצור מענקים לגופים הקשורים לאחים המוסלמים ותחייב פרסום פומבי של מימון זר לגופים כאלה. הם גם מציינים במפורש את הפורום של ארגוני הנוער והסטודנטים המוסלמים באירופה, רשת שבסיסה בבריסל שהוקמה ב־1996, המכשירה פעילים צעירים ופועלת נגד אפליה אנטי־מוסלמית. ההחלטה קוראת לאסור על הפורום של ארגוני הנוער והסטודנטים המוסלמים באירופה להשתתף בפגישות ממוסדות של האיחוד האירופי ולהסירו ממרשם השקיפות (Transparency Register), מאגר הלוביסטים הרשומים של האיחוד האירופי. הארגון מכחיש זה זמן רב כל קשר לאחים המוסלמים.

חבר הפרלמנט הצ'כי תומאש זדכובסקי (Tomáš Zdechovský), דובר מפלגת העם האירופית לענייני פיקוח תקציבי, ניסח את הדרישה במפורש לקראת ההצבעה ב־8 באוקטובר: "אנחנו חייבים לדעת מי מקבל כסף של האיחוד האירופי, כמה, ודרך אילו תוכניות".

בוושינגטון יש אנליסטים הרואים בכך פתח לשיתוף פעולה חוצה־אטלנטי. הצעה אחת של ארגון מחקר מדיניות יישומי קוראת למשרדי המדינה והאוצר להקים ערוץ קבוע לחילופי מידע עם רשויות אירופיות בנוגע לתנועות כספים חשודות, להנהגה ולמתווכים.

ההתנגדות הגיעה בעיקר מן הסוציאל־דמוקרטים, הירוקים והשמאל, ואילו סיעת המרכז "רנו" תמכה בטקסט. המבקרים טוענים שהטקסט מרחיק לכת הרבה מעבר לאחים המוסלמים ונוגע לארגונים אזרחיים מוסלמיים ולארגונים נגד גזענות באופן רחב יותר. חבר הפרלמנט מטעם מפלגת העבודה המלטזית אלכס אג'יוס סאליבה (Alex Agius Saliba) טען שאף שההחלטה נושאת את שם האחים המוסלמים, תוכנה חל על קשת רחבה הרבה יותר של התאגדויות איסלאמיות. מאמר דעה אחד הציג את ההצבעה כהוכחה לכך שהימין־המרכז האירופי נסחף לעבר הימין הקיצוני בסוגיות הנוגעות למוסלמים.

אימאר ניסתה להשיב לטענה הזו, והתעקשה על הפרדה בין אמונה דתית לאידיאולוגיה פוליטית. חברת הפרלמנט הבלגית אסיטה קנקו (Assita Kanko) מסיעת השמרנים והרפורמיסטים האירופיים הציגה טיעון דומה, ולפיו התנגדות לאיסלאמיזם פוליטי מגינה על מוסלמים מן השורה מפני לחץ פונדמנטליסטי, ולא מכוונת נגדם.

עצתו של סימקוקס לממשלות אירופה מתחילה במודיעין. שירותי הביטחון של כל מדינה, הוא טוען, צריכים למפות מי שייך לרשת האחים המוסלמים בשטחה ולהעביר את התמונה הזו לשכנותיה ולוושינגטון. עמותות צדקה המשמשות חזית לגיוס כספים עבור חמאס צריכות להיסגר. באשר לקבוצה הגדולה בהרבה של פעילים שאינם מפרים חוקי טרור, הוא קורא לתוכנית נפרדת שתתמודד עם המסר שלהם ועם מאמצי הגיוס.

ייתכן שדווקא הרכיב האחרון הוא החשוב ביותר. אירופה בילתה שני עשורים בוויכוח אם האחים המוסלמים הם תנועת טרור – ויכוח שהראיות מעולם לא הכריעו. שאלה שקל יותר להשיב עליה היא אם גופים הקשורים לאחים המוסלמים צריכים ליהנות מכספי ציבור ומגישה מועדפת למוסדות שעליהם הם מבקשים להשפיע.

שטרסבורג נתנה את תשובתה. אם 27 הממשלות, השולטות גם בארנק וגם ברשימת הטרור, יסכימו לסגור את הדלת הזו – זה כבר עניין אחר לגמרי.