איראן מאיימת לחסום את מיצר הורמוז — והאיום עלול להתברר כהתאבדות

זה יותר משני עשורים מאיימת הרפובליקה האסלאמית שוב ושוב לסגור את מיצר הורמוז — תוך הישענות על כוחות שליחיה, הגזמה ביכולותיה הצבאיות וניצול פחדן של מדינות ערב מן היציבה התוקפנית שלה, לצד חששות בינלאומיים מפני שיבוש בשוק הנפט. טהראן חידשה את האיומים הללו בעקבות מערכת ההפצצות הישראלית שהחלה ב־13 ביוני 2025. כך למשל, ב־14 ביוני אמר אסמאעיל כוסרי, מפקד לשעבר במשמרות המהפכה האסלאמית וכיום חבר ועדת הביטחון הלאומי של הפרלמנט האיראני, כי "סגירת מיצר הורמוז נמצאת בבדיקה".

בעבר היה לאיומים כאלה משקל מסוים, אך המצב השתנה. כיום לא רק שמנופי הלחץ של איראן נחלשו, אלא שאיראן עצמה — ובעלות בריתה באסיה — הן שייפגעו יותר מכול מכל שיבוש בתנועה הימית במיצר.

בשנים האחרונות הפכה ארה"ב ליצואנית הגדולה בעולם של גז טבעי נוזלי, ולאחת מיצואניות הנפט המובילות בעולם. רק חלק קטן מן הנפט והגז של המזרח התיכון זורם לאירופה. לעומת זאת, בשנה שעברה 44% מיבוא הנפט של סין — 11 מיליון חביות ביום — הגיעו ממדינות המפרץ הפרסי, ובהן 1.5 מיליון חביות ביום של נפט גולמי איראני. בנוסף, קטאר סיפקה רבע מיבוא הגז הטבעי הנוזלי של סין ב־2024, וכולו עבר במיצר הורמוז. הודו תלויה באנרגיה מהמזרח התיכון אף יותר מסין.

לשם השוואה, בשנה שעברה סעודיה היתה מדינת המפרץ הפרסי היחידה בין שבע ספקיות הנפט הגדולות של האיחוד האירופי, אך חלקה היה 7% בלבד מיבוא האיחוד. קטאר היתה המקור היחיד לגז טבעי נוזלי מן האזור בין הספקיות המובילות של האיחוד האירופי, ואף היא החזיקה בנתח צנוע של 10% בלבד.

אם בכלל יש בידי איראן יכולת לסגור את מיצר הורמוז לפרק זמן ממושך — זו שאלה פתוחה. אבל גם סגירה זמנית תסב נזק כבד: לא רק לסין ולהודו, אלא גם לעיראק, שוק היצוא הלא־נפטי הגדול ביותר של איראן.

לסעודיה ולאיחוד האמירויות, מנגד, יש קיבולת צינורות שמאפשרת לייצא ארבעה מיליון חביות ביום בלי להסתמך על המיצר. לפי מינהל מידע האנרגיה של ארה"ב, מלאי הנפט העולמי עלה בחמשת החודשים הראשונים של 2025, והוא צפוי להמשיך לעלות במהלך השנה כולה, כאשר המלאי העולמי יגדל ב־800 אלף חביות ביום ב־2025. המשמעות היא שכוח המיקוח של איראן יישחק עוד יותר. ואכן, בדוח מ־15 במאי 2025 ציינה סוכנות האנרגיה הבינלאומית כי מלאי הנפט העולמי גדל זה החודש השני ברציפות והגיע ל־7.7 מיליארד חביות במארס 2025. רויטרס דיווחה גם כי מלאי הנפט הגולמי ביבשה גדל ביותר מ־100 מיליון חביות בין אמצע אפריל לאמצע מאי, והגיע ל־3.127 מיליארד חביות. מנהיגי איראן יכולים להתרברב, אך הסיכון שאיראן תוכל לגרום למחסור עולמי בנפט קטן.

המפסידה הגדולה מכל ניסיון איראני לסגור את המיצר תהיה איראן עצמה. לפי נתוני חברת ניתוח הסחר קפלר (Kpler), כל יצוא הנפט של איראן נשלח כיום מנמלים במפרץ הפרסי — כלומר, המכליות חייבות לעבור במיצר הורמוז כדי להיטען ולהוביל נפט גולמי.

נתוני ורטקסה (Vortexa) מראים גם שמכלי האגירה בג'אסק — מסוף הנפט האיראני היחיד שמחוץ למיצר — ריקים. באוקטובר 2024, על רקע השערות שישראל עשויה להשיב מלחמה שערה נגד תשתיות הנפט האיראניות לאחר מתקפת טילים, השתמשה איראן בנמל ג'אסק לייצוא נפט בפעם הראשונה, אך הצליחה להטעין פחות מ־200 אלף חביות ביום. כשחלף האיום המיידי, פעולות ההטענה בג'אסק — המרוחק יותר מ־600 מייל משדות הנפט המרכזיים של איראן — נפסקו.

חשוב מכך, לפי רשות הנמלים והספנות של איראן, כ־80% מסחר המטענים של איראן עובר בנמלים התלויים במיצר הורמוז. הנמל האיראני המשמעותי היחיד במפרץ עומאן הוא צ'אבהאר, המטפל ב־4% בלבד מסחר המטענים הלא־נפטי של המדינה. יתרה מזו, הנמל עדיין אינו מחובר לרשת הרכבות הארצית.

מבחינת איראן, העניין אינו רק היצוא אלא גם היבוא. עשרות שנים של ניהול כושל ברשת בתי הזיקוק של איראן, עוד לפני התקיפות הישראליות האחרונות, אילצו אותה להסתמך על יבוא בנזין מזוקק — הן כדי להשלים את הייצור המקומי והן כדי להזרים אותו לשדות נפט, כדי לסייע בהפקה.

איראן יכולה להתגאות ולהתרברב, אך סגירת המיצר כיום תהיה עקיצת יתוש לכלכלה המערבית, חתך עמוק לכלכלה האסייתית — אך פצע חזה יונק לאיראן עצמה. אפילו עצם האיום מדמם את מעט האמינות שעוד נותרה לרפובליקה האסלאמית.