על כל תקיפה חות'ית בישראל — תקיפה ישראלית באיראן

ב־4 במאי 2025 פגע טיל בליסטי ששיגרו החות'ים מתימן בנמל התעופה הבין־לאומי בן גוריון, שדה התעופה האזרחי המרכזי של ישראל. אין סיבה להיות מופתעים מכך שהחות'ים בחרו יעד אזרחי; הרי הם תקפו יותר מ־1,000 מטרות אזרחיות בסעודיה ובאיחוד האמירויות, ובהן גם שדות תעופה אזרחיים בשתי המדינות. אמנם בתימן לא סבלו מעולם ממחסור בנשק, אך את הטילים הבליסטיים שהם יורים לעבר ישראל, סעודיה ואיחוד האמירויות מקבלים החות'ים ממקור אחד: הרפובליקה האסלאמית של איראן. הם מקבלים אותם באחת משתי דרכים: או דרך נמל חודיידה שעל הים האדום, הנתון לשליטת החות'ים תחת עלה התאנה של האו"ם ושל הפעלה ניטרלית, או בהברחה דרך סולטנות עומאן — מדינה שכמו קטאר מתעטפת בתפקיד המתווכת, אך בפועל פועלת להעדיף טרוריסטים על פני הממשלה המוכרת בזירה הבין־לאומית.

ישראל כבר תקפה בעבר את נמל חודיידה, אבל היא — כמו הקהילה הבין־לאומית — מוסיפה להפגין חולשה מול עומאן. ממשל טראמפ מהסס להציב כוחות אמריקניים מחוץ לארה"ב, אך אחרים — אולי בריטניה — עשויים להציב כוחות במַזְיוּנָה, אזור תעשייה המשתרע על פני הגבול העומאני־תימני ומשמש נקודת זינוק להברחות נשק מעומאן לתימן. כוחות כאלה צריכים לכלול מפעילי כטב"מים וגם צוותי סיכול שיוכלו לעקוב אחר נתיבי ההברחה לתימן ולחסל אותם במהירות.

הנכונות של עומאן לאפשר לשטחה לשמש זירת משא ומתן לשורה של סוגיות בין־לאומיות אינה צריכה להעניק לה "כרטיס יציאה חופשית מהכלא" — לא מול סנקציות חד־צדדיות ולא ביחס לרישום על מימון טרור של כוח המשימה לפעולה פיננסית (FATF). להפך: אם המשחק הכפול של מוסקט יימשך, על ממשל טראמפ לשקול להעביר את המשאים ומתנים מעומאן למדינות כמו ארמניה, שכמו עומאן וקטאר נהנות מיחסים קורדיאליים עם איראן, אך אינן מזדהות איתה ונמצאות יותר במחנה הפרו־מערבי.

ובכל זאת, גם אם עומאן היא בעיה, היא רק המראה של העשן החות'י שמאחוריו פועלות משמרות המהפכה האסלאמית של איראן. אחרי שאיראן חצתה בשנה שעברה את הקו האדום שריסן במשך זמן רב את העימות בין הרפובליקה האסלאמית למדינה היהודית, חיוני שישראל תגיב במידה דומה — לא רק נגד החות'ים, אלא גם נגד מי שמספק להם את הנשק ומשלם את משכורותיהם. טרור הוא טקטיקה שמאחוריה חישוב עלות־תועלת פשוט: טרור עובד כשעלות המבצע נמוכה מהמחיר שספונסרי הטרור חייבים לשלם.

הפגיעה בנמל התעופה הבין־לאומי בן גוריון מטילה אימה על ישראל ומאיימת לחלץ מהכלכלה שלה עלויות כבדות, אם התיירות והתעופה ישותקו — או לכל הפחות אם הביטוח שחברות התעופה חייבות לשלם יהפוך ליקר מכדי לשאת בו.

לכן על ישראל להגיב נגד שדות התעופה המרכזיים של איראן. את נמל התעופה הבין־לאומי אימאם חומייני — מגדל הפיקוח, המסלולים והטרמינלים — צריך להוציא מכלל פעולה, ואת הטרמינלים יש לתקוף שעות לאחר מכן כדי לצמצם נפגעים בקרב אזרחים, שכן עצירת פעילות שדה התעופה תגרום לנוסעים לחזור הביתה. נוסף על כך, על ישראל להשבית את נמל התעופה הבין־לאומי מהראבאד, שדה התעופה הוותיק של טהראן במרכז העיר. כיום מהראבאד משמש בעיקר לטיסות פנים וכמרכז לוגיסטי צבאי. כרג' היא לטהראן מה שבולטימור היא לוושינגטון, די־סי. נמל התעופה הבין־לאומי כרג' מופעל בידי משמרות המהפכה האסלאמית והוא מרכז לוגיסטי מרכזי למטען אווירי ולהעברות נשק שלהן. במילים פשוטות: על ישראל לתקוף את שדה התעופה של כרג' כך שיחדל מלהתקיים.

לאחר מכן על הכוחות הישראליים לתקוף שבעה שדות תעופה נוספים: משהד, העיר השנייה בגודלה באיראן; בנדר עבאס, עיר הנמל המרכזית שלה; וכן תבריז, אספהאן ושיראז, כל אחת מהן עיר פנים גדולה. נוסף על כך, על הכוחות הישראליים לחסל את שדה התעופה בצ'אבהאר, עיר הנמל המרכזית של איראן על האוקיינוס ההודי, וכן את שדה התעופה באי קיש — אזור פטור מוויזה ואתר נופש בבעלות משמרות המהפכה האסלאמית ובהפעלתן, שדרכו מתבצעות הברחות רבות. משמרות המהפכה חטפו את רוברט לוינסון, אנליסט לשעבר ב־FBI, בעת שביקר בקיש, ולכן גם חשיבותו הסמלית ברורה.

רק כאשר ישראל, סעודיה ואיחוד האמירויות יבינו שעליהן להגיב לאיראן פי עשרה על כל תקיפה שהחות'ים מפנים לעברן, יגיעו גורמים בטהראן למסקנה שחישובי העלות־תועלת של תמיכה בטרור החות'י כבר אינם נוטים לטובתם.