האיטי מייבאת נשק ישראלי וטורקי כחוק, והכנופיות מנכסות אותו

המפנה של הרגע האחרון שעשתה האיטי בלייק סקסס בנובמבר 1947 הבטיח את הקולות להחלטה 181 של עצרת האו"ם ולהקמת ישראל. פורט־או־פרנס הכירה במדינה היהודית במרץ 1949, והיתה המדינה הארבעים ושמונה שעשתה זאת. ואולם, עשורים לאחר מכן הקשר הזה שינה כיוון. כנופיות האיטיות, השולטות ברוב הבירה, מפעילות כיום רובי גליל ACE מתוצרת ישראל — שסופקו במקור במסגרת חוזה עם המשטרה הלאומית של האיטי — לצד זרם של רובי ציד טקטיים ותחמושת צבאית מטורקיה.

הזליגה הביטחונית הזאת החלה דווקא בערוצים מסחריים חוקיים. ממשלת האיטי התקשרה עם החברה הישראלית Guardian Limited Israel לאספקת 1,000 רובי Israel Weapon Industries Galil ACE ולהכשרה טקטית לכוחות האיטיים. מאז 2021 רובים אלה הפכו לעוגן של השוק השחור שמציף את המדינה. כך למשל, תיעוד חשף דגמי Galil ACE 21, 22 ו־31 בידי כנופיית גראן גריף (Gran Grif), ובכלל זה גרסת ACE 31 שנתפסה לאחר רצח כמה שוטרים של המשטרה הלאומית של האיטי. באופן דומה, תצלומים מראים את מנהיג הכנופיה ג'ימי "ברביקיו" שריזייה (Jimmy "Barbecue" Chérizier) נושא רובה Israel Military Industries Galil Short Assault Rifle במהלך מסיבות העיתונאים שלו.

שוטרים האיטים משיבים לעיתים לידיהם חלק מכלי הנשק הממוספרים האלה במהלך חילופי אש עם כנופיות יריבות כמו גראן ראוון (Gran Ravin). אבל מבריחים עדיין מוציאים חלק מהם אל מחוץ למדינה. ב־2017 מצאו הרשויות בג'מייקה רובה גליל הרשום על שם המשטרה הלאומית של האיטי, לאחר חילופי אש ברוקפורט. חוקרים גילו גם רובה Galil ACE בארסנל שבו השתמשו שכירי חרב כדי לרצוח את הנשיא ז'ובנל מואיז ב־2021. במקביל, תיעוד של התקפות הכנופיות מראה שהן משתמשות גם ברובי ציד טקטיים ובתחמושת צבאית מטורקיה.

כלי נשק מארצות הברית עדיין מהווים את עמוד השדרה של הארסנל הפלילי בהאיטי, ומזרימים למדינה כ־270 אלף עד 500 אלף כלי נשק בלתי חוקיים. בין 2020 ל־2022 הגיעו יותר מ־80 אחוז מכלי הנשק שתפסו הכוחות האיטיים מארצות הברית, בעיקר דרך נתיב ההובלה הימית במכולות מפלורידה או דרך הגבול עם הרפובליקה הדומיניקנית.

באמצעות רכישת פלטפורמות ישראליות וטורקיות שנמכרו כחוק לממשלת האיטי, הכנופיות האיטיות עולות באשן על המדינה. כלי הנשק האלה משפרים את יכולתן להחזיק בשטח, לחסום נמלים ימיים ולאתגר את כוח דיכוי הכנופיות בחסות האו"ם, וכל זאת בזמן שמשלוחים מסחריים אמריקניים עוקפים את אמברגו הנשק של האו"ם. רשתות פשיעה במדינות כושלות אינן מבחינות בין ציוד אזרחי אמריקני ובין מערכות צבאיות מהמזרח התיכון. שני ערוצי האספקה תורמים לאלימות הכנופיות, שעקרה ממקומם יותר מ־1.4 מיליון אזרחים וגבתה אלפי חיי אדם.

כדי לנתק את שרשראות האספקה האלה דרושים שלושה צעדים. ראשית, ישראל צריכה להשעות כל ייצוא נשק אם רשויות מקומיות ישיבו לידיהן מידי כנופיות האיטיות רובי גליל כלשהם שמספרם הסידורי רשום על שם המשטרה הלאומית של האיטי. הצעד הזה צריך להימשך עד שגורמים האיטים ייתנו דין וחשבון על כל כלי הנשק ויפרקו את היחידה שנפגעה מבחינת אמינותה. שנית, טורקיה חייבת לדרוש שרכיבים צבאיים שיימכרו בעתיד למדינות הקריביים יכללו ניטור דיגיטלי של השימוש הסופי.

משמעות הדבר היא שכל כלי הנשק יצוידו במערכות מעקב דיגיטליות שמותקנות בידי היצרן ושולחות התראה אם פריט מוצא מהמערכת. ושלישית, ארצות הברית חייבת לסווג מחדש רכיבים צבאיים מהמזרח התיכון כיעדי יירוט בעדיפות עליונה, ולחייב את סוכנויות המודיעין האמריקניות ואת כוחות המשימה של המכס לדרג רכיבים אלה מעל רוב כלי הנשק האזרחיים האמריקניים בכל הנוגע לסריקת מכולות, לנוכח אמינותם העדיפה בשדה הקרב והעלייה בקטלניות הכנופיות.

לקבלת החלטות בינלאומיות יש השפעה מועטה על המאמצים להשיב את היציבות לקריביים. חשוב הרבה יותר להכיר בכך שהסטת נכסים ממדינה חלשה זדונית לא פחות מהברחה. עד שירושלים, אנקרה וושינגטון יבינו שהכנופיות סוחרות בציוד הצבאי שלהן ברחובות פורט־או־פרנס, המדיניות המערבית תמשיך לממן את שני הצדדים במלחמה שהיא מתיימרת להתנגד לה.