תקווה וחשש סביב התחייה הכלכלית בסוריה

על רקע אופטימיות זהירה באשר להחייאת כלכלת סוריה, אירחה המדינה החודש שתי משלחות מהבנק העולמי ומקרן המטבע הבינלאומית, כדי לדון בסיוע לשיקומה.

ערב יום השנה הראשון לנפילת בשאר אל־אסד, המדדים הכלכליים של סוריה תחת הנשיא החדש אחמד א־שרע מראים סימני שיפור. הבנק העולמי, בדומה לקרן המטבע הבינלאומית, מצהיר: "מדד המחירים לצרכן השנתי, שעמד בממוצע על 54.4 אחוזים בין 2011 ל־2024, צפוי לרדת מתחת ל־20 אחוזים ב־2025, בעוד שהתכווצות התמ"ג ב־53 אחוזים באותה תקופה צפויה להתהפך לצמיחה של אחוז אחד".

הנתונים האלה מבוססים על מחירים קבועים. במונחים נומינליים, לעומת זאת, התוצר המקומי הגולמי בדולרים אמריקניים שוטפים הצטמק מ־67.5 מיליארד דולר ב־2011 לאומדן של 21.4 מיליארד דולר ב־2024. כלומר, במחירי דולר שוטפים, כלכלת סוריה שווה כיום פחות משליש מערכה ב־2011, ואפילו השיפור המתון שהוזכר נותר רחוק מאוד מיכולתה של המדינה ערב מלחמת האזרחים ב־2010. מלחמת האזרחים החריבה חלקים עצומים של המדינה, את התשתיות ואת הכושר התעשייתי. ההכנסה לנפש צנחה לכשליש מרמתה הקודמת, ולפי הערכות הבנק העולמי, עוני קיצוני פוגע כיום בסורי אחד מכל ארבעה, בעוד שני שלישים חיים מתחת לקו ההכנסה הבינונית־נמוכה.

יתרות מטבע החוץ של המדינה קרובות כיום לאפס, והכנסות הממשלה — בנטרול השפעת האינפלציה — ירדו לחמישית מרמתן ב־2010. התקוות שנותרו לסוריה תלויות במוסדות בינלאומיים, במדינות מערביות וערביות עשירות ובשותפות אזוריות כמו טורקיה. הפגישות התכופות בעת האחרונה בין בכירי הכלכלה והאנרגיה הסורים לעמיתיהם מסעודיה ומאיחוד האמירויות הערביות משקפות את התלות הזאת.

סעודיה תרמה לסוריה 1.65 מיליון חביות נפט בנובמבר 2025. ב־27 בנובמבר הודיע שר האנרגיה של סוריה על תוכניות להקים בית זיקוק בתפוקה של 150 אלף חביות ביום. ההודעה באה יומיים אחרי ששר האנרגיה מוחמד אל־בשיר נפגש עם משלחת של חברת קרסנט פטרוליום (Crescent Petroleum) מאיחוד האמירויות, חברה המעורבת בפיתוח שדות גז בכורדיסטן העיראקית ובדרום עיראק — אזורים הסמוכים לסוריה.

בשילוב עם הסרת הסנקציות המערביות על סוריה, ההתפתחויות הללו מציירות תמונה חיובית. ובכל זאת, אין בהן כל ערובה להתאוששות כלכלית אמיתית, לעצמאות כלכלית או — וזה הקריטי מכול — לעצמאות פוליטית. סוריה מסתכנת בכך שתהפוך ללבנון שנייה: מדינה התלויה בסיוע חוץ רצוף ולכודה בכלכלה רנטיירית. לבנון היא דוגמה אזהרתית: שליש מהתוצר המקומי הגולמי שלה מגיע מהעברות כספים, חלק ניכר מהכנסות הממשלה תלוי בסיוע חוץ ושליש מהכלכלה פועל במחשכים. במילים פשוטות, לבנון דומה יותר ל"כלכלת צדקה" מאשר למערכת כלכלית יצרנית — שבה סיוע כספי נושא בהכרח תנאים פוליטיים נסתרים.

בתוך כך, איראן הוכיחה שלא תזנח את מערכות ההשפעה האזוריות שלה ושהיא ממשיכה ללבות אי־יציבות במדינות שכנות — ובייחוד בסוריה, ששימשה במשך עשורים "עמוד השדרה" של מערך השלוחים האיראני נגד ישראל. בין הדוגמאות האחרונות: תחזיתו של המנהיג העליון עלי חמינאי בדבר "התקוממות של הצעירים הסורים" נגד ממשלת המעבר, וחילופי העקיצות המילוליים לאחרונה בין בכירים לבנונים ואיראנים.

דיווחים רבים מצביעים על מאמצים איראניים מתמשכים להחיות את חיזבאללה בלבנון ושלוחות אזוריות אחרות. הסיכון מגיע עד סף דלתה של סוריה, במיוחד משום שהמיליציות הנתמכות בידי איראן בעיראק השכנה נותרו פעילות, ובעקבות הבחירות לפרלמנט ב־11 בנובמבר 2025 הן מפעילות השפעה על הקמת הממשלה הבאה בעיראק.

א־שרע אמר בסוף אוקטובר כי סוריה נפתחה להשקעות גלובליות ושהשיגה 28 מיליארד דולר בששת החודשים הראשונים. עם זאת, לא ברור איזה חלק מהסכום הזה יתגבש בפועל, או באיזו מהירות יישולבו התזרימים הכספיים האלה בכלכלת סוריה — בייחוד לנוכח העלות הצפויה של שיקום הנכסים הפיזיים שנפגעו, הנעה בין 140 מיליארד ל־345 מיליארד דולר, עם אומדן שמרני מיטבי של 216 מיליארד דולר, לפי הערכות הבנק העולמי. הוסיפו לכך את האיומים החיצוניים ואת היעדרו של קונצנזוס לאומי בסיסי, ואמון המשקיעים הנחוץ לשיקום התשתיות רחוק מלהיות מובטח.