איראן במבוי סתום פנימי בניסיון לסיים "לא שלום ולא מלחמה"

ב־8 בספטמבר 2025 אמר המנהיג העליון המנוח עלי חמינאי כי מצב "לא מלחמה ולא שלום", ש"האויב כפה עלינו", מסוכן למדינה. הביטוי עלה לקדמת הבמה בעקבות המבצע המשותף של ארה"ב וישראל שהחל ב־28 בפברואר 2026.

ניסוחו של חמינאי מתייחס למצב שבו איראן סובלת מלחצים כלכליים וחברתיים, ובה בעת ניצבת מול איום מלחמה. הצד האיראני רואה בכך לחץ חומרי ופסיכולוגי כאחד. לאחר שחמינאי השתמש במונח, עיתונאים ואנשי רוח הרחיבו עליו והציעו פתרונות, ובהם הסתפקות עצמית. מאז העימות האחרון, פקידים בדרגים נמוכים ועיתונאים שבו לדון במונח. כעת עושים זאת שוב גם בצמרת השלטון.

המנהיג העליון מוג'תבא חמינאי בילה את רוב כהונתו כמנהיג העליון החדש בהיעלמות, אולי משום שנפגע קשה, אם לא גרוע מכך, בתקיפות שהרגו את אביו, או משום שהוא חושש שארצות הברית או ישראל יתקפו אותו אם יגלו את מיקומו. בשבועות האחרונים הוא נטל על עצמו אחריות שלטונית רבה יותר. על פי דיווחים בעיתונות, הוא נפגש עם ראשי שלוש הרשויות ועם מוחסן רזאי, מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי.

על פי הדיווחים, מוג'תבא אמר לרזאי ב־28 באוקטובר כי על המועצה העליונה לביטחון לאומי להשפיע על "ארבעה תחומים" — כלומר "תרבות, פוליטיקה, כלכלה וביטחון". הוא חזר ואמר כי על איראן להפעיל את מצר הורמוז ולקיים יחסים דו־צדדיים עם המדינות השכנות. הוא הדגיש כי על הרשויות לפעול לסיום מצב ה"לא שלום ולא מלחמה".

חמינאי ורזאי, ככל הנראה שני בעלי התפקידים החשובים ביותר במשטר, דנו בדילמה חמישה ימים בלבד לאחר שהנשיא מסעוד פזשכיאן אמר כי "לא שלום ולא מלחמה גרם לכך שאנשים רבים מתקשים למצוא אוכל". הוא הצביע על המצור הימי על איראן והוסיף: "אני מאמין שעלינו לצאת גם מן המצב הזה".

הדיון הפומבי מלמד עד כמה חשה הרפובליקה האסלאמית בלחץ. איראנים מן השורה תוהים מתי תתחדש המלחמה. אנשי עסקים נמנעים מהשקעות. לאחר ירידה קצרה באינפלציה, דיווח הבנק המרכזי של איראן בחודש שעבר כי השיעור שוב מגיע לשיא של 89.8 אחוזים בחישוב שנתי בחודש האיראני שהריוור [23 באוגוסט עד 22 בספטמבר]. הכלכלן סטיב הנקי מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס מעריך כי האינפלציה האיראנית קרובה יותר ל־158 אחוזים. על פי דיווח מ־3 בספטמבר, 290 אלף עובדים נרשמו לדמי אבטלה בשל ההרס שגרמה המלחמה. גם עובדי ממשלה אזרחיים מתקשים לגמור את החודש. השאלה החשובה ביותר היא מצבם הכלכלי של אנשי מערכת הביטחון.

מקבלי ההחלטות באיראן טרם הכריעו כיצד ייחלץ המשטר מן הבעיה. לאחר מינויו הדגיש רזאי את האחדות הלאומית, ובכך הצביע על חששותיו מהתקוממות נוספת. פזשכיאן, שהוכיח את עצמו כפוליטיקאי מוכשר, ממשיך להגן על מזכר ההבנות. הוא עצמו לא קרא להסדר דיפלומטי, אך שליחיו הרפורמיסטים מצדדים בקול רם בעסקה כוללת עם ארצות הברית, וחלקם אף מרחיקים לכת ומציעים משאל עם על כיוונו של המשטר. יו"ר הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף אמר ב־12 בספטמבר: "גם נילחם וגם ננהל משא ומתן", לפי הצורך — אמירה המשקפת מדיניות לא פחות משהיא משקפת ניהול קואליציה פוליטית. בינתיים, ב־25 באוקטובר, דחה שר החוץ עבאס ערקצ'י, הדובר בשם ממסד הביטחון, את החששות מפני מלחמה ואמר כי איראן לא תשנה את מדיניותה כך או כך.

תחת עלי חמינאי התדיינו בעלי העניין על דרכי פעולה שונות, והמנהיג העליון שימש כבורר אם פקודיו לא הגיעו להסכמה. אם בנו ימשיך את המסורת הזאת, טרם ידוע, אך דומה שהכול מסכימים כי המצב הנוכחי אינו בר־קיימא.