איראן מאשימה את ישראל במשבר הזיהום שלה

בעיצומו של משבר זיהום שנגרם משימוש נרחב בדלקים באיכות ירודה ומתשתית תעשייתית כושלת, מצאה ממשלת איראן שעיר לעזאזל חדש לאוויר הרעיל של טהרן: העימות עם ישראל ביוני 2025.

ב־13 ביולי 2025 טענה המחלקה לאיכות הסביבה של איראן כי תקיפות אוויר ישראליות על שני מאגרי דלק בטהרן ב־15 ביוני שחררו "47,000 טונות של גזי חממה", וכי זהו הגורם למשבר זיהום האוויר בבירה.

אלא שהמדע לא מסתדר עם הטענה הזו.

זיהום מפיצוץ של מאגר דלק עשוי להישאר באוויר כמה ימים, ובמקרים קיצוניים אולי שבוע, אך לא חודש שלם. חשוב מכך, איראן נמנית עם המזהמות הגדולות בעולם. לפי הפרויקט הגלובלי לפחמן (Global Carbon Project) ונתוני האנרגיה של BP, איראן פולטת יותר מ־800 מיליון טונות של פחמן דו־חמצני בשנה משריפת דלקים מאובנים, ובכך היא הפולטת השישית בגודלה בעולם. כדי לסבר את האוזן, 47,000 הטונות שציינה הממשלה הם פחות מאלפית מהפליטות החודשיות של איראן, שעומדות אולי על 67 מיליון טונות.

גרוע מכך, חלק ניכר מהפליטות האלה מרוכז בטהרן. הבירה לבדה צורכת יותר מ־20% מהבנזין במדינה. לפי דוח חסוי של משרד הנפט האיראני, שהגיע לידי Iran Open Data, אף אחד מבתי הזיקוק באיראן אינו מייצר דלק שעומד בתקנים בינלאומיים.

הדוח מצביע על עלייה חדה בשימוש בתוספים רעילים כגון מתיל טרטיארי בוטיל אתר, תרכובת האסורה במדינות מערביות רבות, כדי להעלות את דרגת האוקטן של הבנזין. למעשה, השימוש במתיל טרטיארי בוטיל אתר באיראן גדל פי ארבעה בארבע השנים האחרונות.

התוצאה? לפי הארגון לבקרת איכות האוויר של טהרן, בבירה נרשמו רק עשרה ימי אוויר נקי ב־2023, ורק שבעה ימים ב־2024. לנוכח הגידול בצריכת הדלק, מומחים צופים ש־2025 תהיה גרועה עוד יותר.

הנתונים הפנימיים של משרד הנפט מראים גם כי השימוש האיראני במזוט — שמן דלק כבד ומזהם במיוחד, האסור בשימוש בספנות בשל תכולת הגופרית הגבוהה שלו — גדל פי שישה בשנים האחרונות. המזוט האיראני מכיל יותר מ־3.5% גופרית, הרבה מעל המגבלות הבינלאומיות.

במקביל, הצריכה היומית של סולר שאינו עומד בתקן הגיעה ל־125 מיליון ליטר — נתון זהה לצריכת הבנזין היומית ופי שלושה מהשימוש במזוט במדינה.

לתמונת האנרגיה הקודרת הזו מצטרפת ההזנחה הכמעט מוחלטת של אנרגיה נקייה באיראן. הנתונים העדכניים של BP מעמידים את חלקן המשותף של אנרגיות מתחדשות ואנרגיה גרעינית בסך אספקת האנרגיה באיראן על 0.7% בלבד, ועל 1.5% אם כוללים מימן. המשמעות היא ש־98.5% מהאנרגיה באיראן מגיעה מדלקים מאובנים.

לשם השוואה, השימוש בדלקים מאובנים בטורקיה — מדינה שהתוצר המקומי הגולמי שלה גדול פי שלושה מזה של איראן — נמוך לפחות ממחצית מזה של איראן, ולצדו חלק גדול בהרבה של אנרגיה נקייה.

הרשות לאיכות הסביבה באיראן טענה גם כי התקיפות הישראליות יצרו יותר מ־150,000 טונות של חלקיקי אבק, שתרמו לרמות מסוכנות של חלקיקים נשימים.

הטענה הזו אינה סבירה. חלפו שבועות מאז התקיפות, וכל אבק שנוצר היה מתפזר מזמן. חשוב מכך, בעיית האבק בטהרן היא כרונית ומערכתית, ואינה קשורה לאירוע בודד כלשהו. נתונים רשמיים מצביעים על הידרדרות הקרקע, ייבוש בתי גידול לחים והתפשטות המדבור ממרכז איראן כגורמים המרכזיים להחרפת סופות האבק.

פקידים איראנים עצמם מודים בכך. ראש המשרד לקרקע ומים במחלקה לאיכות הסביבה אמר כי סחף הקרקע באיראן גבוה פי חמישה מהממוצע העולמי, בשל בניית סכרים ללא בקרה ובצורות ממושכות. כמעט מחצית מבתי הגידול הלחים באיראן התייבשו בשני העשורים האחרונים.

מקרה סמלי הוא אגם אורמיה, שבעבר היה אגם המים המלוחים הגדול במזרח התיכון והשישי בגודלו בעולם. הוא הצטמק ב־95% והפך למקור לסופות מלח ולהרס החקלאות המקומית. לפי המחלקה לאיכות הסביבה, איראן מאבדת מיליון הקטאר של קרקע למדבור מדי שנה.

האשמת ישראל היא אולי חלק מהאלגוריתם של השלטון האיראני, אך העם האיראני אינו קונה זאת, וגם העובדות אינן תומכות בהאשמות המשטר. להפך, הניסיון של טהרן להטיל על ישראל את האחריות לבעיותיה הסביבתיות רק מדגיש את חוסר הרצינות של המשטר, אם לא את פשיטת הרגל של מדיניותו.