טראמפ צריך למקד מאמץ בחדירת שלוחי איראן לטלקום העיראקי

המיליציות הפרו־איראניות בעיראק הפכו את הנשק שבידיהן לא רק לכלי טרור נגד אמריקאים, אלא גם לכלי נגד כל עיראקי שיעדיף את האינטרסים של עיראק על פני אלה של איראן השכנה. בעוד הבית הלבן, מחלקת המדינה וקהילת המודיעין האמריקאית מתמקדים בארגוני לחימה כמו חיל בדר, עצאיב אהל אל־חק וכתא'יב חיזבאללה, ודוחקים בראש הממשלה עלי אל־זיידי לפעול נגד מעשיהם הפוגעים בריבונות העיראקית, לעיתים קרובות מדי הם מתמקדים אך ורק בפעילות הצבאית ושוכחים את האמצעים שבאמצעותם הם עושים כסף או חודרים לכלכלה העיראקית.

כל לגיטימציה דתית שכוחות הגיוס העממי טוענים לה היא גזולה. הפתווה של האייתוללה הגדול עלי סיסתאני, שקראה לעיראקים להביס את דאעש, ניתנה ב־2014, אך המיליציות הנתמכות בידי איראן הוקמו, בחלק מהמקרים, כבר ב־1982.

אלא שכמו משמרות המהפכה האסלאמית באיראן, המיליציות הנתמכות בידי איראן הן קונגלומרטים עסקיים לא פחות משהן כוח צבאי. כמו שיקגו של שנות השלושים, מדובר במאפיה שמבקשת לנצל את הנשק שבידיה כדי ליצור מונופולים במגזרים מסוימים ולחנוק את הכלכלה העיראקית.

אנליסטים נוטים לבחון את עיראק דרך עדשת הנפט, אבל הקבוצות והמפלגות הנתמכות בידי איראן נמשכו לא פעם דווקא למגזרים אחרים, הן משום שצורכי כוח האדם הגדולים שלהן מאפשרים יותר פטרונות והן משום שמדובר במגזרים רווחיים. על פי נתוני הבנק העולמי, התוצר המקומי הגולמי של עיראק גדל פי כמעט עשרים מאז 2023 במונחי דולר נומינליים, נתון שמשקף שיעור צמיחה שנתי מצטבר של כ־14 אחוזים.

אחד המגזרים הרווחיים ביותר בעיראק הוא התקשורת. נשיא עיראק סדאם חוסיין שמר על בידודה של המדינה. לאחר שחרור עיראק, רשות הקואליציה הזמנית ומשרד התקשורת שמינתה הנפיקו רישיונות זמניים לחברת אסיהסל שבשליטת ג'לאל טאלבאני, לרשת עיראקנא שהקימה חברת אוראסקום המצרית ולחברת זיין שבבעלות כווייתית. בהמשך רכשה קטאר טלקום, שמאוחר יותר מותגה מחדש כאוורידו, את השליטה באסיהסל.

לאחר שעיראק שבה לריבונות, החלה נציבות התקשורת והמדיה, שהייתה אז גוף עצמאי, להנפיק רישיונות. החל מ־2007 עיצבה ממשלת עיראק מחדש את ההליך כך שמשרד התקשורת הוא שינפיק רישיונות, תיאורטית על בסיס המלצת נציבות התקשורת והמדיה. בפועל המשמעות הייתה שפטרונות פוליטית קיבלה עדיפות, במיוחד לאחר שארגון מחדש בחקיקה הכפיף את נציבות התקשורת והמדיה לפרלמנט. אסיהסל שמרה על הרישיון שלה, אבל בתהליך שסומן בשחיתות העניקה ממשלת עיראק ב־2007 רישיון חדש לקורק, חברה בשליטת משפחת ברזאני, כדי להחליף את רישיון אוראסקום. סירוואן, אחיינו של מסעוד ברזאני, השתמש בכספי ציבור כדי לשלם מקדמה עבור רישיון קורק, ואז המשיך לנהל את החברה כאילו הייתה פרטית. ב־2022 פג תוקף הרישיון של קורק, אבל פרשות השחיתות שלה הובילו אותה בסופו של דבר להפסיד בבוררות בסך 1.65 מיליארד דולר. משלא שולם החוב, הורתה ממשלת עיראק באוגוסט 2026 על תפיסת נכסי קורק.

הניסיון העיראקי עם קורק ממחיש את הסכנה הטמונה בשחקנים עוינים ובהליך אטום ולעיתים קרובות מושחת של נציבות התקשורת והמדיה ושל משרד התקשורת.

מנהיגי איראן מנצלים את השחיתות הזאת כדי לפגוע בביטחון עיראק ולקדם את האינטרסים של טהראן. החל מ־2014 מינו ראשי ממשלה שרי תקשורת שמגלים יותר התחשבות באיראן. כך למשל, חיידר אל־עבאדי, יורשו של ראש הממשלה נורי אל־מאליכי, מינה את כאט'ם חסן ראשד, מקורב לחיל בדר. יורשו של כאט'ם, נעים אל־רביעי, היה נאמן לעצאיב אהל אל־חק; רביעי טען שהוא עצמאי, אבל עצאיב הציגה אותו כאיש שלה. השרה הבאה, היאם אל־יאסרי, הייתה כפופה לגוש 'שלטון החוק' הפרו־איראני של מאליכי. אל־זיידי הבטיח לבית הלבן שיעקור את ההשפעה האיראנית, אך מאז הוא מפזר את יהבו לשני הכיוונים. שר התקשורת שלו הוא מצטפא ג'בר סנד, שאף שהוא עצמאי, מיישר קו עם עצאיב אהל אל־חק ועם קבוצות לוחמות שיעיות פרו־איראניות אחרות.

הסכנה שבחדירה האיראנית והמיליציונרית לתקשורת העיראקית חורגת מעבר לרשת הסלולר ונוגעת גם לאינטרנט. המרכז ללוחמה בטרור של ווסט פוינט פרסם מאמר מאת יועץ העסקים ועמית מכון וושינגטון מייקל נייטס, שהציע כי סקופסקיי היא אחת מרשתות התקשורת הבודדות בעיראק שאינן נשלטות בידי מיליציות, אך נדמה שהוא הבין זאת הפוך. גם הצגתם של אנקידו וסופרסל כמסונפות למיליציות הייתה שגויה. עיון בהערות השוליים שלו מעלה שהבעיה היא שהוא נשען על מקורות אנונימיים, שחלקם עשויים היו לפעול מתוך אג'נדה ואחרים אולי לא היו בעלי ידע ישיר במה שטענו. כאשר אנקידו וסופרסל ביקשו פרסום הכחשות, בהתכתבות שהוצגה לי, המרכז ללוחמה בטרור ומכון וושינגטון התעלמו מהן. כספים אמירתיים ואמריקאיים מושקעים באנקידו ובסופרסל ותומכים בהן, מה שהופך את ההאשמות של ה־'סנטינל' של ווסט פוינט למוזרות.

בפועל, סקופסקיי ושותפתה ארתלינק טלקומיוניקיישנס, שהגלגול העיראקי שלה אינו קשור כלל לחברה האמריקאית ארתלינק, נראות כיום ככלי מרכזי לחדירת מיליציות לרשת התקשורת של עיראק, לפחות לפי גורמים עיראקים בענף. ארתלינק, למשל, אף שהיא רשומה באיחוד האמירויות הערביות, נוהגת לקדם באופן קבוע את חיזבאללה.

סקופסקיי מנוהלת בידי אזרחים. כשהוקמה בתקופת ממשלתו של ראש הממשלה איאד עלאווי, היא לא היוותה איום ביטחוני. אולם בתקופת שלטונו של נורי אל־מאליכי קיבלה החברה חוזים ממשלתיים שאפשרו לה להתרחב במהירות, והיא הפכה לאחת מספקיות האינטרנט המרכזיות בעיראק. הדמות המרכזית בה היא מנאף צביח אל־שיח'לי. הן אל־שיח'לי הן סקופסקיי הופיעו במסמכי פנמה, הדלפת 11.5 מיליון מסמכים פיננסיים ומשפטיים מ־2015 שחשפה את מי שמשתמשים בחברות קש בחו"ל כדי להסתיר הון.

לאחר נפילתו של מאליכי התקרבה סקופסקיי לחיל בדר ופיתחה קשרים עם האדי אל־עאמרי, עם שר הפנים לשעבר מוחמד אל־ע'באן ועם ראש לשכת בדר סייד והאב. כאט'ם אל־צאדק, שגריר איראן בעיראק, סיפק סיוע נוסף, וכך גם עקיל מפתן ח'פיף אל־ביצ'אני, שמשרד האוצר האמריקאי הטיל עליו סנקציות ב־9 באוקטובר 2025 על בניית רשתות פיננסיות ובנקאיות לתמיכה בכוח קודס. מי ששולט בספקיות אינטרנט ובמערכות סלולר יכול להאזין ולחלץ מודיעין מהרשתות הללו.

עיראק אינה חריגה בהיבט הזה. שליטת החות'ים ברשת הסלולר המרכזית של תימן ממשיכה לערער את הביטחון, גם באזורים הנתונים לשליטת הממשלה המוכרת בינלאומית.

ב־2018 העניק שר הפנים העיראקי קאסם אל־אעראג'י, חבר חיל בדר, חוזה לחברה אירופית כדי לסייע בהקמת מתקן וברכישת ציוד לצורך יצירת מרשם לאומי ומערכת זהות אלקטרונית. בתוך עיראק, אל־שיח'לי וקייס אל־ח'זעלי מעצאיב אהל אל־חק סייעו שוב ושוב לתמרן את סקופסקיי ואת ארתלינק אל החלק העיראקי של המבצע, ופגעו בביטחון כשהפכו את מערכת התשלומים "תבאדול" שלהן לפלטפורמה שעליה נשענות מערכת הוויזה האלקטרונית ומערכת הזהות האלקטרונית.

לפרטים יש משמעות. בעוד הנשיא דונלד טראמפ, מזכיר המדינה מרקו רוביו ושר האוצר סקוט בסנט מבקשים לבלום ולדחוק לאחור את ההשפעה האיראנית, חיוני שיתמכו באסטרטגיה שמחזקת קבוצות טלקום שמסרבות להתפשר. עיראק עשויה להיות ביצה של נאמנויות מתחלפות ואטימות פיננסית. לכל הפחות, ממשלת ארה"ב והשגרירות האמריקאית לא צריכות לתמוך באף רשת תקשורת או חברה שבעלותה, מוצאה והשליטה האמיתית בה אינם ברורים ושקופים.

האסטרטגיה הבטוחה ביותר עשויה להיות תמיכה בחברות, כמו סופרסל, אנקידו וטלה קור אי.טי סולושנס, שדוחות בגלוי שותפות עם חברות שמיליציות חדרו אליהן, מסרבות לשלב רכיבים סיניים ברשתותיהן ומוכנות מרצון להכפיף את עצמן לחוק האמריקאי. סופרסל ואנקידו רשומות באיחוד האמירויות הערביות, וטלה קור אי.טי היא חברה אמריקאית.

לכל הפחות, על השגרירות האמריקאית ועל קובעי המדיניות בוושינגטון להפוך את השקיפות ואופן הפעולה שלהן לתקן שכל הרשתות המתחרות, מסקופסקיי וארתלינק ועד נח'בה FTTH, יהיו חייבות לעמוד בו. שום פרויקט אמריקאי לא צריך לגעת או להשתמש בשום רשת עיראקית שאינה פותחת את ספריה ומקבלת אישור ברמת הסטנדרט הגבוה ביותר מהרגולטורים האמריקאים. משרד האוצר האמריקאי עשוי ללכת צעד נוסף ולהטיל סנקציות על כל שר תקשורת שנראה כמי שמעדיף את החדירה האיראנית לטלקום העיראקי או אפילו רק מתרשל במאבק נגדה.