טראמפ חייב להיערך לאיום הבסיס הימי הרוסי בסודן

הנשיא הנבחר דונלד טראמפ עשוי להיות אמביוולנטי באשר לתמיכה האמריקאית במאבקה של אוקראינה ברוסיה, אך אין פירוש הדבר שיש להתעלם מן האיום האסטרטגי הרחב יותר שרוסיה מציבה לאינטרסים של ארה"ב.

מטוסים רוסיים בוחנים דרך קבע את מערכי ההגנה האמריקאיים לאורך חופי אלסקה, וצוללות וספינות ריגול רוסיות עוקבות אחר כלי שיט של הצי האמריקאי היוצאים מנורפוק, וירג'יניה. ספינות ריגול רוסיות אחרות מנטרות את כף קנוורל, פלורידה, ואת ניו לונדון, קונטיקט. בשנים האחרונות הגביר הקרמלין גם את נוכחותו במקסיקו כדי לנטר ואולי אף להפעיל מבצעים נגד ארצות הברית, בשיתוף קרטלים שונים. רוסיה גם שבה ומעמיקה את מעורבותה בקובה, בדיוק כאשר המשטר הקומוניסטי שם נראה כמי שמתקדם אל גסיסתו. ניקרגואה הציעה לשמש "פלטפורמה אזורית" של רוסיה.

מעבר ליבשות אמריקה, רוסיה מבקשת לשמר את נוכחותה במזרח התיכון. בעוד קריסת המשטר הסורי בידי ג'יהאדיסטים בגיבוי טורקי מאיימת על יכולתה של רוסיה לשמר את הבסיסים הימיים והאוויריים שלה בטרטוס ואת הבסיס האווירי בחמימים, בזירות אחרות רוסיה דווקא במתקפה.

מלחמת האזרחים בסודן, הנפרשת על פני 12 חזיתות, היא כיום העקובה מדם בעולם. השפעתה על אזרחים ועל לוחמים כבר עולה על זו של המלחמה באוקראינה, והיא גדולה ביותר משני סדרי גודל מזו של העימות בין חמאס לישראל. רוסיה מבקשת להפיק יתרון מן הטרגדיה ההומניטרית כדי להשיג דריסת רגל בחוף ים סוף.

כשפרצו הקרבות בסודן, מוסקבה תמכה תחילה בכוחות התמיכה המהירה הסודניים השולטים בחרטום, בעיקר משום שהם שלטו בשטחים שבהם קיוותה קבוצת ואגנר לנצל עושר מינרלים. אך ממשלת רוסיה החליפה במהירות צד ועברה לתמוך בצבא סודן ובמועצת הריבונות המעברית, השולטים בצפון סודן (למעט הגבול הלובי) ובחוף ים סוף. מהלך הקרמלין היה מיומן: הוא לא רק הציב את רוסיה ואיראן באותו צד במלחמת סודן, אלא גם אפשר השפעה רוסית על פורט סודן, נמל הים המרכזי של סודן, ופתח אפשרות לגשר יבשתי שיתמוך באימפריה הרוסית דה־פקטו שקבוצת ואגנר בנתה באמצעות שורת הפיכות ממאלי ועד ניז'ר, ובהמשך השקעות אסטרטגיות בצ'אד וברפובליקה המרכז־אפריקאית. נשיא רוסיה ולדימיר פוטין עשוי להיות ציני אף יותר, ולממן את שני הצדדים, מתוך ניסיון למקסם ויתורים מכל אחד מהם.

האפשרות של בסיס ימי רוסי בסודן אינה תיאורטית בלבד. ב־28 באפריל 2024 פתח מיכאיל בוגדנוב בביקור בן יומיים בפורט סודן כדי להיפגש עם הגנרל עבד אל־פתאח אל־בורהאן, יו"ר מועצת הריבונות המעברית. מעט יותר מחודש לאחר מכן נסע סגנו של בורהאן, מאליכ עקאר, לפורום הכלכלי הבינלאומי של סנט פטרבורג ביוני 2024 כדי להיפגש עם גורמים רוסיים בנוגע לבסיס. בשיחה בשולי הכנס הודה כי מועצת הריבונות המעברית תחייה הסכם רדום מ־2017, שיאפשר לרוסיה לבנות בסיס ימי בפורט סודן או בסביבתו. על פי הדיווחים, רוסיה גם הציעה לבעלות בריתה הסודניות טילי S-400 כתמריץ לזכות בעסקת הבסיס.

אף ש"The Moscow Times" דיווח בחודש שעבר כי סודן דחתה את החבילה האחרונה של מוסקבה, צוותו של טראמפ לא צריך להניח שהעניין הסתיים. ייתכן שארצות הברית הפעילה לחץ על הסעודים, שהם מתומכיו של בורהאן במאבק הפנימי, כדי לגרום לבורהאן לדחות את הרוסים, אך שאיפותיה של מוסקבה לא תמו. סביר שהם יגדילו את הצעתם לבורהאן, ובמקביל ינסו להרחיב את הנוכחות הרוסית בלוב.

סודן היא זירת עימות מסובכת במיוחד, שגם בתנאים הטובים ביותר עשויה להימשך עוד חמש או עשר שנים. הדיפלומטיה האמריקאית בעידן ביידן נכשלה, והצהרת ג'דה מרובת השבחים ממאי 2023 זכתה להתעלמות מצד כל הצדדים. סודן אינה רק בחזית מתחים בני עשרות שנים בין שבטים אפריקאיים לשבטים ערביים; הסעודים והאמירתים גם ממשיכים לנהל מאבק סכום־אפס על השפעה בתוך סודן, שמחירו משולם בדם סודני. הבית הלבן והפנטגון עשויים לחגוג את קריסתה של רוסיה בסוריה, אך יהיה זה טיפשי מצד טראמפ או צוותו להניח שרוסיה מובסת ומחוץ למשחק. אובדן סוריה הופך את פוטין לנואש יותר למצוא תחליף. הוא ינסה להתעלות על הצעות סעודיה כדי לקנות השפעה במועצת הריבונות המעברית של סודן ולהשיג בסיס ימי אזורי חדש. הוא סומך על חוסר המיקוד של צוות טראמפ כדי לבסס נוכחות בים סוף; טראמפ, מזכיר המדינה המיועד מרקו רוביו ומייק וולטס, בחירתו של טראמפ לתפקיד יועץ לביטחון לאומי, אינם צריכים לאשרר את האסטרטגיה של פוטין.