הקשרים הצבאיים בין פקיסטן לסוריה מתהדקים

על פי דיווח מ־10 באוקטובר 2026 בפורטל החדשות הלבנוני העצמאי אל־מודון, נשיא סוריה אחמד א־שרע ביקש מיורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן לעודד את פקיסטן להאיץ את משלוחי הנשק לסוריה ולאפשר לדמשק לרכוש נשק ישירות מאסלאמאבאד. אנליסטים סורים מציינים כי ממשלת המעבר בדמשק רואה בפקיסטן "חיץ ריבוני" חיוני. באמצעות הסטת הרכש מן התלות ההיסטורית של סוריה באמצעי לחימה רוסיים או במיליציות איראניות, סוריה מתכוונת לרכוש את מערכות הנשק המקומיות של פקיסטן, מודולריות וזולות במיוחד, לעקוף את הסנקציות המערביות ולשקם ולחדש את הצבא הסורי.

ההתפתחויות הללו מגיעות אחרי שורת מגעים בדרג גבוה, שמרמזים על עניין סורי גובר בפקיסטן. ב־19–20 באוגוסט 2026 ביקר שר החוץ אסעד א־שייבאני באסלאמאבאד, ביקור ראשון של שר חוץ סורי בפקיסטן זה 19 שנה, כדי לדון בשיתוף פעולה ביטחוני, בביטחון, במסחר ובהשקעות. פקיסטן שבה ואישררה את תמיכתה בריבונות סוריה, בשלמותה הטריטוריאלית ובעמדתה בנוגע לרמת הגולן.

הביקור התקיים זמן קצר לאחר שסעודיה, פקיסטן וטורקיה חתמו על הסכם ההגנה המשותף של מכה. פקיסטן גם גינתה את התקיפות האוויריות הישראליות בבסיס האווירי אבו א־דוהור בסוריה, שישראל הצהירה כי נועדו למנוע פריסה צבאית טורקית אפשרית. סוכנות הידיעות הסורית הרשמית סאנא העצימה את הדהוד ההצהרות הפקיסטניות והציגה את העמדה האנטי־ישראלית של פקיסטן כמגן גיאו־פוליטי רב־עוצמה.

בתוך כך, התקשורת הפקיסטנית מקדמת כעת את היחסים בין פקיסטן לסוריה כביטוי ל"יוקרה המוסדית" של הצבא הפקיסטני, בייצוא הכשרה, דוקטרינות וביטחון למדינות ערביות שאחרי סכסוך.

גם השאיפה המסחרית של פקיסטן להרחיב את שווקי הנשק שלה דוחפת את הפנייה לסוריה. אסלאמאבאד ממצבת את מערכות התעופה והנגד־כטב"מים שלה מתוצרת מקומית, כגון מטוסי הקרב JF־17 Thunder ואלקטרוניקה מתקדמת, כנכסים אידאליים למדינות המבקשות לבנות מערכי הגנה בלי מגבלות שימוש סופי מערביות או רוסיות. מכיוון שפקיסטן מקיימת קשרי ביטחון הדוקים עם סין וניתן לטעון שהיא פועלת לעתים כשלוחה סינית, אספקת נשק פקיסטנית לסוריה עשויה להרחיב בפועל גם את השווקים הסיניים.

בפקיסטן מתנהל ויכוח על התבונה שבהצטרפות להסכם מכה, או בכלל בנטילת מחויבויות חוץ נוספות במקומות כמו סוריה, בזמן שפקיסטן מתמודדת עם אינפלציה, תנודתיות כלכלית ואתגרי ביטחון בגבולותיה.

טורקיה נותרת גורם בדינמיקה הזאת. לאנקרה אינטרסים אסטרטגיים בסוריה והיא מבקשת להשפיע על הסדר הפוליטי והביטחוני החדש במדינה. תיאום טורקי הדוק יותר עם פקיסטן עשוי לספק ערוץ חלופי שדרכו תוכל סוריה לשקם את יכולותיה הצבאיות. אנליסטים ביטחוניים פקיסטנים רואים במרחב המשולש הזה אמצעי לפירוק מה שנתפס בעיניהם כ"ציר אזורי הודי־ישראלי". באמצעות ביסוס דריסת רגל לוגיסטית מוחשית בלבנט, אסלאמאבאד יוצרת משקל נגד ישיר לשותפויות הטכנולוגיות והמודיעיניות המעמיקות של הודו בתוך ישראל.

יחסים בין סעודיה, פקיסטן וטורקיה, שמצרפים אליהם את סוריה, עלולים לסבך את החישובים האסטרטגיים ארוכי הטווח של וושינגטון. אם מדינות אלה יעמיקו את קשריהן הצבאיים עם סוריה, השפעתן המצטברת עשויה להגביל את חופש הפעולה הישראלי וליצור אתגרים חדשים למדיניות האמריקנית באזור.

הסוגיה המרכזית אינה רק מאמציה של סוריה לשקם את יכולותיה הצבאיות, אלא התפקיד שפקיסטן עשויה למלא בתהליך הזה. אין ודאות אם הקשרים המתהווים הללו יתפתחו להסדר ביטחוני מתואם יותר. עם זאת, המעורבות ההולכת וגוברת של פקיסטן בסוריה עשויה להפוך לגורם מטריד במאזן הכוחות האזורי.