אילו כוחות תוכל פקיסטן לשגר לסעודיה

הצהרת פקיסטן כי היא ערוכה להגן על סעודיה "פיזית ודיפלומטית" הוציאה את הדיון בהסכם ההגנה המשותף של מכה מתחום הרטוריקה הדיפלומטית והעבירה אותו לשאלה מבצעית קשה יותר: אם ריאד תבקש סיוע צבאי, מה בדיוק תוכל פקיסטן לשלוח, באיזו מהירות תוכל לפרוס כוחות, ואילו מערכים יבחר המטה הכללי ברוואלפינדי?

השאלה נעשתה משמעותית יותר משום שההתחייבות כבר אינה נידונה במנותק מן המתרחש בשטח. החות'ים בתימן, המזוהים עם איראן, הרחיבו את מתקפותיהם על שטח סעודיה, על תשתיות האנרגיה ועל האינטרסים הימיים שלה. סעודיה ביקשה סיוע נוסף ככל שגדלו צורכי ההגנה האווירית שלה, ופקיסטן הצהירה כי מחויבותה לביטחון הסעודי איתנה.

ב־17 בספטמבר 2026 אמר דובר הצבא הפקיסטני, גנרל־לוטננט אחמד שריף צ'אודרי (Ahmed Sharif Chaudhry), במסיבת עיתונאים באסלאמאבאד כי פקיסטן תלך "לכל אורך הדרך" כדי להגן על סעודיה, וכי מחויבותה לביטחון הממלכה אינה מותנית. הוא הרחיב את המחויבות גם להגנה על שני המקומות הקדושים ביותר לאסלאם, מכה ומדינה.

לוח הזמנים חשוב. ב־7 באוגוסט חתמו סעודיה, פקיסטן וטורקיה על הסכם ההגנה המשותף של מכה בעיר מכה. ההסכם קובע כי שלוש המדינות יראו בהתקפה מזוינת על אחת מהן התקפה על כולן. פקיסטן תיארה את הברית כהגנתית וכתואמת את הזכות להגנה עצמית פרטנית וקולקטיבית לפי סעיף 51 של מגילת האו"ם.

ב־31 באוגוסט עבר ההסכם מדיפלומטיית פסגות לעבר מיסוד. שרי החוץ וההגנה וראשי הצבאות של שלוש המדינות נפגשו באיסטנבול לישיבה הראשונה של הוועדה המדינית והביטחונית האסטרטגית שהוקמה במסגרת הברית. סעודיה הסכימה לארח את המזכירות שלה, ובראשה יעמוד בתחילה מזכ"ל פקיסטני לתקופה של שלוש שנים.

ב־7–8 בספטמבר 2026 שיגרו החות'ים גל מתקפות על שטח סעודיה ועל תשתיות האנרגיה שלה. הרשויות הסעודיות מסרו כי במתקפות ה־8 בספטמבר נפצעו יותר מ־70 בני אדם ומתקני נפט ותשתיות חיוניות עלו באש. המתקפות קרעו לגזרים את הפסקת האש מ־2022, שבמסגרתה נשמר ברובו הסטטוס קוו.

ב־14 בספטמבר נפגש יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן עם מפקד פיקוד המרכז של צבא ארצות הברית (CENTCOM), אדמירל בראד קופר, בג'דה, בזמן שריאד ביקשה סיוע אמריקאי נגד החות'ים. פרסומים דיפלומטיים אזוריים העידו כי וושינגטון נכונה לספק שיתוף מודיעין וסיוע בהכוונת מטרות, אך שתקיפות ישירות נגד עמדות חות'יות לא אושרו.

ב־15 בספטמבר דווח על שיחות עקיפות בין סעודיה לישראל, בתיווך CENTCOM, בנוגע לסיוע מודיעיני ישראלי נגד החות'ים. דיווחי ביטחון אזוריים פירטו כי השיחות התמקדו במודיעין טקטי שיסייע לריאד להבין את פריסת הכוחות הצבאיים של החות'ים ולצפות מראש את פעולותיהם, ויוחסו למקורות דיפלומטיים אזוריים ולגורמים המעורים בהתייעצויות.

ב־19 בספטמבר הודיעה סעודיה כי טיל בליסטי חות'י שוגר לעבר ריאד, וכי ניסיונות תקיפה נוספים כוונו לתשתיות בינבוע, בטאאף, בביש ובפרסאן. הרשויות הסעודיות מסרו כי יירטו את הטיל שכוון לריאד בטרם הספיק לגרום נזק.

הכרונולוגיה הזאת משנה את שאלת המדיניות. הסוגיה אינה עוד רק אם פקיסטן הבטיחה לעמוד לצד סעודיה, אלא באיזה סף תבקש ריאד יכולת צבאית ספציפית — ואם תעשה זאת, מה יוכלו כוחותיה המזוינים של פקיסטן לספק בלי לפגוע במשימותיהם העיקריות.

לפקיסטן יש ניסיון בפעילות צבאית מחוץ לגבולותיה, אף שהפריסות הללו היו שונות מאוד זו מזו. יש הבדל בין משימות אימון, תפקידי ייעוץ, שמירת שלום, פריסות הגנתיות ופעולות לחימה ישירות. משבר ירדן ב־1970 משמש תקדים, כאשר אנשי צבא פקיסטנים הוצבו בתפקיד ייעוצי לפני שהסכסוך המקומי שינה את פני הזירה המבצעית. באופן דומה, במהלך מלחמות ישראל־ערב שירתו טייסי חיל האוויר הפקיסטני לצד כוחות מצריים וסוריים, והדגימו מודל של שילוב אנשי מקצוע צבאיים בתוך מערך של בעל־ברית, במקום שיגור מערכים עצמאיים.

התקדים הדו־צדדי המרכזי נותר סעודיה עצמה. מערכת היחסים הצבאית של פקיסטן עם הממלכה נמשכת עשורים, וכוללת אימון, ייעוץ ופריסות הגנתיות של כוחות בהיקף גדול במשבר המפרץ הפרסי ב־1990–91. לעומת זאת, אירועים כמו השתלטות על המסגד הגדול ב־1979 מחייבים טיפול זהיר; ניתוחים היסטוריים מדגישים כי תיעוד רשמי אמין המאשר השתתפות פקיסטנית ישירה בלחימה טרם אומת. במקום זאת, העדות הברורה יותר לכוחות פקיסטניים שפעלו תחת אש מחוץ לגבולות המדינה מגיעה ממשימות של האו"ם, ובעיקר UNOSOM II בסומליה ו־MONUSCO ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו. יתרה מזו, תרגילים צבאיים משותפים כמו Indus Shield Alpha באזרבייג'ן מראים כיצד אסלאמאבאד יכולה להקרין עוצמה אווירית, לרבות מטוסי קרב JF-17, בלי פריסה המונית של כוחות קרקע.

בבחינת סיוע צבאי אפשרי, הטעות המרכזית היא לשאול איזו חטיבה תשלח פקיסטן לפני שנקבעה המשימה. גורמים המעורים בהתפתחויות אמרו כי בתרחיש של הגנה אווירית וטילית, שבו תקיפות חות'יות מתמשכות מכבידות על מיירטי סעודיה ועל מערכות המכ"ם שלה, פקיסטן תוכל לספק מפעילי מכ"ם, צוותי הגנה אווירית ומומחים טכניים. דיווחים קודמים של גופי ניטור ביטחוני חשפו כי פקיסטן הציבה בממלכה חבילות כוח שכללו אנשי מקצוע טכניים, רכיבי מטוסי קרב ומערכת הגנה אווירית HQ-9, ובכך יצרה תבנית לתמיכה טכנולוגית ייעודית.

צרכים מבצעיים אחרים — כמו הגנה על תשתיות קריטיות, אבטחת הגבול הסעודי־תימני או פריסת כוח קרקעי סדיר — כרוכים ברמות שונות של חשיפה צבאית ומדינית. פריסת כוח קרקעי מחייבת לוגיסטיקה, שריון והגנה אווירית, ותדרוש תכנון קפדני מצד המטה הכללי ברוואלפינדי. כדי לא לפגוע בהיערכותה בגבול עם הודו, פקיסטן תסתמך ככל הנראה על מודל רוטציוני או תרכיב כוח משימה שנתפר למשימה, במקום להזיז חיל שלם על כנו. על פי הדיווחים, פקיסטן פרסה כ־8,000 חיילים, טייסת של כ־16 מטוסים, ובהם מטוסי JF-17, שתי טייסות כטב"מים ומערכת הגנה אווירית סינית HQ-9 בסעודיה בשלב הראשוני של העימות עם איראן. אנשי צוות פקיסטנים הפעילו את הציוד, שמומן בידי ריאד, ובאו בנוסף לכוחות שכבר הוצבו שם במסגרת הסכמי הגנה קודמים.

בסופו של דבר, הגנה אווירית ותמיכה טכנית ייעודית נותרות צורות הסיוע הקלות ביותר לניהול מבחינת אסלאמאבאד. יירוט טילים מתקרבים מאפשר לפקיסטן למסגר את פעולותיה כמילוי מובהק של חובות הגנתיות לפי סעיף 51 של מגילת האו"ם. אף שהסכם ההגנה המשותף של מכה מ־7 באוגוסט מכונן מחויבות מדינית ברורה, הפגישות באיסטנבול ב־31 באוגוסט מראות שמסגרות מוסדיות, נהלי שיתוף מודיעין ומנגנוני תיאום מבצעי עדיין מתגבשים, על רקע סביבת איומים מידרדרת במהירות סמוך למצר באב אל־מנדב ובחצי האי ערב כולו.